תנו לו צ'אנס / יוחאי דנינו על היחס לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר

שעתיים של חסד לא היו לו לשר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, מאז שנכנס לתפקידו. עוד בטרם מינויו לתפקיד, הוא הפך למטרה קלה עבור פוליטיקאים ועיתונאים משמאל. השחירו את פניו, הציגו אותו כמי שהולך להצית את המדינה בתפקידו במשרד הביטחון הלאומי, וכמובן הזכירו את עברו והיחס כלפי תורת הרב כהנא.

למרות הכל בן גביר לא נשבר. הוא הסתער על המשרד, החל לנסות לממש את כל החלומות שלו, וההבטחות שהוכנסו להסכמים הקואליציוניים. אבל בישראל כמו בישראל, ביקש בן גביר לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של המצב הביטחוני, כשהוא אפילו עוד לא קיבל לידיו את הסמכויות במלואן בהתאם לחוקים הנידונים בוועדות הכנסת.

עם מינויו, בן גביר הספיק להתעמת לא אחת עם היועצים המשפטיים, אפילו עם המפכ"ל היו חיכוכים, וההדלפות נגדו הגיעו גם מישיבות הקבינט. אפילו חבריו לשעבר של בן גביר, מייסדי 'עוצמה יהודית' הצטרפו למוחים נגדו וטענו שהוא גרוע מנפתלי בנט.

הפיגוע הכואב בנווה יעקב, זה שטלטל מדינה שלמה, תפס את בן גביר בדיוק בעיצומם של המהלכים לביצור מעמדו של המשרד לביטחון לאומי וכפועל יוצא, גם שלו כפיקוד העליון של המשטרה. בתקשורת היו כבר מי שהחלו לספק דיאגנוזות בקשר למצבו הנפשי ותיארו אדם לחוץ, מזיע וכזה שלא ממש יודע להסתדר עם העול שהונח על כתפיו.

האמת היא שבן גביר ידוע כאחד שמזיע. את מעמדו בממשלה, הוא קנה בקושי רב. רץ מהפגנה להפגנה, מפיגוע לפיגוע, ונחשב לאשף תקשורתי שיכול להביס שועלים ותיקים. גם הפעם בן גביר רץ ממקום למקום ובעיצומה של השבת נאלץ לחלל אותה ולהגיע אל אזור הפיגוע, בהוראת רבותיו.

בשונה מהשר לביטחון הפנים הקודם, שגורש פעם אחר פעם מזירת הפיגועים שאירעו למכביר בתקופתו, בן גביר היה שם כדי לתת הוראות בשטח, אך לא פחות מכך גם כדי לשמוע את התושבים, להעניק להם כתף שאפשר להתפרק עליה ואפילו להניח יד ולבכות. גם אם זה בניגוד לנהלי האבטחה של השר המאוים ביותר בישראל.

זמן קצר לאחר צאת השבת, הוא כבר נאלץ לכנס מסיבת עיתונאים, בה האשים את היועצת המשפטית לממשלה בעיכובים. היו שראו זאת כניסיון לברוח מאחריות, אבל בן גביר שעדיין מרגיש לעיתים כמי שמנסים לשתול אותו במשרד לכל היותר כעציץ, הבין שאם הוא לא יעשה מעשה, אפילו פעולה פשוטה שנחשבת לבדיחה, כמו איטום בית המחבל עם כמה ברגים עלובים, לא תתבצע.

אתמול, בן גביר הבהיר גם לאחרוני הספקנים: האחריות היא עליי. בישיבת הסיעה, הוא פתח את הקלפים ובגילוי לב אמר את מה שהימין כולו מרגיש: "הפיגוע הזה מתרחש כבר במשמרת שלי, עם האחריות שלי ואני לרגע אחד לא מתכוון להסיר את האחריות ולרגע אחד לא מתכוון להפסיק לפעול כדי למגר, להילחם ולנצח".

עכשיו, אחרי לקיחת האחריות, צריך לומר את האמת: לא מעט דיברו על "כישלונו" של בן גביר, ועל כך שהאיש שהנפיק כותרות לרוב, לא מצליח לעשות מאומה ובטח לא להחזיר את הביטחון הלאומי. אבל האמת היא רחוקה מכך.

איש לא חשב שלבעיית הפשיעה הערבית, או גל הפיגועים הלאומניים, יש פתרון קסם. כדי לשקם את מעמדה וכוחה של המשטרה, בן גביר הציג תכניות, עמל כדי לחוקק חוקים שיאפשרו לו את השליטה הנדרשת, ממתין להעברת סמכויות נוספות לידיו והדרך עדיין רחוקה.

בשונה מהאיש שישב קודם לכן על כיסא השר לביטחון הפנים, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר שהציג ניתוק מוחלט מהנעשה במדינה, בן גביר בא לשנות והשינויים האלו לא באים ברגל. בטח לא כשהאופוזיציה תוקעת מקלות בגלגלים, רק כדי שיוכלו לטעון שבן גביר לא מצליח לממש את הבטחותיו.

לעיתים נדמה שיש חלקים בייעוץ המשפטי ובשמאל הפוליטי (טוב, לא ממש יש הבדל בין הקבוצות) שיעדיפו לראות את בן גביר נכשל. גם אם הכישלון הזה יעלה בחייהם של אזרחים. הם מטיחים האשמות וטוענים שבן גביר לא מספק את הסחורה, אבל בפועל הוא עושה הכל כדי לעמוד בהבטחות. בפועל הוא כבר מדבר על הגדלה משמעותית בתקציב המשטרה, מדבר על גיוס שוטרים מסיבי ובעיקר לא נבלע בתוך משרדו שבקריית הממשלה בבירה, מנותק מהאזרחים וממצוקותיהם.

עוד מוקדם מכדי לדעת עדיין כיצד תסתיים הקדנציה של בן גביר במשרד לביטחון לאומי, אבל דבר אחד ברור: הצלחתו היא הביטחון של כולנו. עכשיו, כשהוא בקושי 5 שבועות בתפקיד, צריך לתת לו צ'אנס.