מה עוד צריך לקרות כדי שיתחילו להגיב לגל הטרור? / יוחאי דנינו

זו הייתה שבת קשה, שבת בה דחקנו את הכאב הצידה, ניסינו לשמור שבת כהלכתה. כמו יהודים מאמינים בני מאמינים שיודעים ששבת היא לא זמן של עצב, דחקנו את הטרור הרצחני, את הכאב שפילח את הלבבות בשעות הצהריים של יום שישי כשהמחבל הנתעב פגע בכוונת מחבל באשר מנחם פלאי, דרס את אחיו יעקב ישראל, פצע קשה את אביהם אברהם נח ואחרים, ורצח בגז חם את אלתר שלמה. כולם השם יקום דמם.

השבת יצאה, גם זמן רבנו תם חלף. הדם מבעבע, הלב שוב נקרע בקריעה שאינה מתאחה עם הידיעה על פטירתו של הקדוש אשר מנחם הי"ד, והכאב, הו, הו כמה הוא מתגבר.

בדיוק ברגעים האלו, כשאזרחים רבים חשים שדמם הופקר, כשההבטחות לשנות את המצב הביטחוני עם ממשלת ימין מלא –מלא לא ממש מיושמות בשטח וגם לא ממש מעניינות את המחבלים שממשיכים לגבות מחיר כבד, הטלפון רוטט. הודעה מראשי הקואליציה.

הייתי בטוח שההכרזה של בן גביר על פתיחת מבצע חומת מגן 2, זכתה לאישור מהיר בקבינט, אולי רעיון אחר שהתקבל טלפונית, אבל מסתבר שטעיתי, יש שיאמרו שאפילו הייתי נאיבי. נגד בן גביר נשמעו תדרוכים בשבת, וההודעה? עוסקת בכלל בעניינים של חיים ומוות. פוליטיים כמובן.

״ראשי מפלגות הקואליציה דוחים בתוקף את הדיון הבלתי לגיטימי בבג"ץ בדבר ״נבצרות״ ראש הממשלה. מדובר בניסיון הדחה לא חוקי של ראש ממשלה מכהן, שאינו שונה מהפיכה צבאית". המכתב, שעוסק בנושא חשוב כל כך, חתום בידי כל ראשי מפלגות הקואליציה – החל מיריב לוין בשם הליכוד, ועד אבי מעוז מ'נעם', דרך בן גביר וסמוטריץ', גולדקנופף, גפני וכמובן דרעי שמנסה לפתוח חלון אחר חלון, דרכו יוכל להיכנס לישיבות הממשלה, אחרי פסק הדין בעניינו.

כן, לא היה צדיק אחד בסדום שאמר לחבריו בממשלה להמתין עם המכתב המטופש הזה, בשעות שדם הקדושים עוד מבעבע. לא היה מישהו אחד עם לב או נשמה, שאולי לא יכול להחזיר את הקדושים לחיים, אבל אולי היה יכול למנוע את המשך העיסוק בנושא הכל כך רציני, בשעה רצינית עוד יותר.

יש לא מעט מילים קשות שאפשר לשפוך על ראשם של שופטי העליון, שממחישים את עובדת היותו של העולם הפוך, שבין היתר מאפשר את עצם קיומו של הדיון בנושא נבצרות ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל איך יתכן שאין אפילו מבוגר אחראי, שיזכיר לחבריו את מעט החמלה והרגישות שמצופה מהקואליציה בשעה כל כך רגישה?

המאבקים המשפטיים והרפורמה המשפטית, הם אינן עניין של מה בכך. לא אחת, יש שאלות משפטיות שלדעת הממונים יכולים אולי למנוע את הפיגוע הבא, או לפחות להעביר מסר מרתיע, אבל היועמ"שים תוקעים את ההחלטות. אינני מבין בביטחון, אבל גם אם נגיד שזה נכון (ולא, זה לא תמיד נכון, וחאן אל-אחמר יוכיח), האם באמת אין שעה מתאימה לשיגור מכתב שכזה יותר מאשר בפתיחת השבוע, כשההרוגים עוד טרם הובאו לקבורה?

במקום למכתב נאמנות לנתניהו ולענייניו הפרטיים, ראשי הקואליציה היו צריכים לכנס את הקבינט הביטחוני ולדרוש פעולות של ממש, או לכל הפחות לשלוח לנתניהו מכתב נאמנות, אבל מסוג אחר. נאמנות לאלו ששלחו אותם לכנסת ולממשלה, ומבקשים בסך הכל שיאפשר לכוחות הביטחון לפעול, בהתאם לממונים עליהם. אבל נאדה, כלום.

מאז הרכבת הממשלה, יש לנתניהו או ל-"גורמים ביטחוניים" תירוץ ביטחוני שמעכב את הפעילות הביטחונית הנדרשת מול הג'יאהד ומול החמאס, בעזה, בשומרון ובירושלים: הרמאדן. הימים שנחשבים לימים מועדים לפורענות בכל שנה, הפכו בחסות ממשלת ימין על מלא לחודשיים לפני, חודשיים אחרי ומה שביניהם ועוד לא דיברנו על כך שהממשלה הזו, מקבלת את העובדה כאילו היו לגזרת גורל שפלסטינים שלא אכלו מאז הטורטית האחרונה, אמורים לבצע מעשי טרור.

זה לא סוד שבמערכת הביטחון סובלים מראייה דיסלקטית. אלו עם המשקפות הסגורות והפלאפלים על כתפיהם, רואים לעיתים גם למרחקים, אבל רק את הסבל של האזרחים הם מפספסים בתואנות שווא. עכשיו התירוץ גם התרחב, הרמאדן שבעוד חודש, מוביל לחצי שנה של חוסר תגובה ומי יודע, אולי גם יום ההולדת של מוחמד, או עיד אל אדחה, יהפכו לחודשים שבמערכת הביטחון יזהירו שלושה חודשים קודם לכן מפני נקיטת פעולות שישיבו את הביטחון.

זה לא סוד, שעד ההתפתחות בתיקים הפליליים בהם נאשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, האחרון היה לחומה הבצורה של מערכות המשפט. הוא נעמד על רגליו האחוריות ועצר כל רעיון לריסוק עוצמת המערכת המשפטית והפרקליטות, מנע את חקיקת פסקת ההתגברות, עצר את שינוי שיטת בחירת השופטים, ותודתו של אהרון ברק נתונה לו על כך. אבל מאז התיקים הפליליים הבשילה העת, והוא זז הצידה מדרכם של חבריו לקואליציה, שמבקשים לקדם את אמונתם ביחס למערכת ה(צ)חוק.

בשונה מהמערכה המשפטית, שם האסימון אצל נתניהו נפל, בנושא הביטחוני זה עוד לא קרה. פעם זה הסכמי אברהם (ריבונות ביום ראשון) פעם זה הראמדן, פעם זה חג הקרבן, ופעם האזרחים כולם הם הקרבנות של נתניהו.

אם גם פיגועים רצחניים שבוע אחר שבוע לא נחשבים לדרמטיים, מה כבר עשוי להפוך לדרמטי כדי שנתניהו יאפשר לשריו לבצע את תכניותיהם שאולי לא יועילו, אבל לפחות ינסו לעשות את מה שהם מאמינים בו ולהעביר לתומכיהם מסר שדמם אינו הפקר?

אולי בעצם, לא רחוק היום וגם שם צפויה בשורה: הפיכה צבאית היא עניין של זמן. אולי לאחריה, נתניהו ילמד את הלקח בנושא הביטחוני.