כשוך סערת הבחירות החוזרות ונשנות ולאחר התקופה הראשונית מאז הקמת הממשלה, שבה חבריה וחברי הכנסת כבר נינוחים במקומותיהם, הגיע הזמן לשאול 'מה הסיפור של ליברמן'?
איווט זכה לשלל גינויים וכינויים על מעשיו המחפירים, החל מהאשמה באנטישמיות, עבור דרך הכינוי 'המולדובי האכזר' וכלה בכינוי 'איווט האיום'.
אני משער שאני לא היחיד שחוץ מ'שאט נפש' שאני חש כלפי האדם שנתן דרור לעצמו לשחק עם פת לחמם של בני תורה יקרים, המה וילדיהם ולכנותם בשלל כינויי גנאי, אני גם מסוקרן מזה תקופה ארוכה, להבין את התהליך.
איך אדם שנהג בחיבה וידידות לאורך שנים רבות עם שליחי הציבור החרדי, הפך את עורו במאה שמונים מעלות, מעז להישיר מבט בפניהם ולשפוך עליהם את מלאי שמות הגנאי, ההכפשות וההצקות הקיימות באמתחתו באותו זמן? ל'הכרת הטוב' אני לא מצפה ממנו, אבל בכל זאת 'קצת בושה'..
מה באמת עובר לאיש בראש, רק בוחן ליבות וכליות יודע. לפעמים נדמה, כי אפילו 'איש המריצות' עצמו לא כל כך יודע מה עובר עליו, אבל הגיע זמן שניתן פרשנות המניחה את הדעת כדי להבין את התהליך העובר על איש כזה.
'ציניות'. חיפשתי את ההגדרה למושג והנה היא לפניכם: "ציניות היא עמדה המאופיינת באי אמון עמוק כלפי בני אדם, מתוך אמונה כי הם אנוכיים מטבעם, נשלטים על ידי הרגש ומושפעים במידה מכרעת מאותם יסודות חייתיים הטבועים באדם המסייעים לו לשרוד, בדומה לדרך בה חיות שורדות בטבע הפראי וזאת למרות ההתנהגות האנושית המתורבתת".
"התוצאות הנלוות לתכונה זו הם: לגלגנות, עוקצנות, זלזול במוסר החברתי וראיית הצד הלא רציני בתופעות שונות, שכולם נובעים מחוסר אמונה בבני אדם".
יש שיאמרו שפוליטיקה וציניות צועדות יד ביד. גם הטוענים שפוליטיקה לא מוכרחת לבוא עם ציניות, הם ודאי יסכימו שהציניות מרגישה 'הכי בבית' בעולם הפוליטי. יש הרבה מהפוליטיקאים שמבינים שבלי קצת ציניות לא ניתן לפעול כראוי או לשרוד בעולם הפוליטי, אך הם עדיין מוצאים את הדרך לשמור על מידת האנושיות שבהם.
הבעיה מתחילה כשמדובר באנשים קיצוניים, שלא יודעים לאזן בין חלקים סותרים בצורת התנהלותם.
'אם אני ימני אז אחסל את 'הנייה' תוך ארבעים ושמונה שעות, אם אני אנטי דתי, אז אזרוק את כל החרדים למזבלה ואם זה משתלם לי עכשיו, אז אשב באותה קואליציה עם אלו שהגדרתי אותם כגייס חמישי'.
כשקיצוניות נפגשת עם ציניות, החבר הכי טוב של אתמול יכול להפוך לאוייב הגדול ביותר היום, על לא עוול בכפו, רק בגלל שמידת האנושיות נמחקת לחלוטין.
זאת בעיני הסיבה לתעוזתו של אדון ליברמן, הוא לקח את הציניות צעד אחד יותר מדי ומסוגל מחמת כך, להתהפך על חבריו הישנים בלי להתבלבל ולהתעלם לגמרי מתחנוניה של אם שכולה כפי שפורסם בעבר, הכל בקיצוניות ואם כבר ציניות, אז עד הסוף.
מה גם, שהתנהגות זו מצטיירת כ'עוצמה' בקהלים מסויימים ואפילו עלולה להעלות את עקומת המנדטים כלפי מעלה והנה לנו המתכון המושלם לשינויים קיצוניים המתרחשים בהליך מזורז.
בינתיים, נראה שאיווט נהנה (לפחות בחלק מהזמן) מהעמדה שבה הוא נוקט ולכן השינוי בהתנהלותו לא נראה באופק, למרות הדברים המגוחכים שיצאו מליבו האכזר אודות 'אחדות' וכמו שהשיב לו הרב גפני שהוא בעד לאחד אותנו בתוך ה'מזבלה'..
מה שכן, ניתן לקחת את איווט ליברמן כמשל אלינו, גם כשאנחנו עושים שינויים, לא כדאי לפעול בקיצוניות. זה מזעזע מערכות ומוביל לחוסר מדתיות בפעולותינו.
ולסיום, את אותו תהליך שהזכרנו ניתן למצוא, אצל מספר פוליטיקאים, המרכזים כח רב מידי בידיהם ועל פיהם בלבד ישק כל דבר במפלגה. 'פריימריז' הס מלהזכיר, במשטרים אפלים ניתן לראות זאת ביתר עוצמה, אך גם כאן במדינה הדמוקרטית, ניתן למצוא פוליטיקאים שכאלו. מי שחושב על 'יאיר לפיד', עושה זאת על דעתו בלבד…
פורסם לראשונה בעיתון 'שחרית'
לא איווט אלא עיוות שהוא מעוות את המציאות עוד טיפש זקן וכסיל לא לומד מהנפילה של עצמו וחבריו