מי שהסתובב ברחוב החרדי במוצאי הבחירות האחרונות, הרגיש תחושה של יציאה מאפילה לאורה. יש שיאמרו תחושת אופוריה מיוחדת, השמורה לאלו המנצחים את יריבם ב"נוק אאוט" אדיר.
64 מנדטים, מי מילל ומי פילל. עכשיו נוכל ליישם סוף סוף את כל אשר חלמנו עליו כל השנים ויש מקום לכולם. החרדים יקבלו את שלהם בענייני גיוס, תקציב הישיבות וכל ענייני דת ומדינה לפי הסטטוס קוו, מעוגן בחוק מסודר. המגזר הדתי לאומי, יקבל את שלו בפרט בכל הקשור ליהודה ושומרון וענייני 'ביטחון לאומי' והליכוד יוכל להצטייר כימני אך להישאר ממלכתי, כשבראשו נתניהו שיוכל לחזור לפגישות המדיניות ולשטיחים האדומים.
דא עקא, שככל שהעסק מתקדם, הקריצות ההדדיות והרמיזות הבלתי מילוליות בעניין הקואליציה ההומוגנית והמשובחת שקמה כאן, החלו להראות סימני דעיכה. כי אם בנושא הרפורמה המשפטית החשובה לכלל הציבור הימני ולאו דווקא הדתי-חרדי, יש כזה עליהום ונציגי הציבור שאמורים לשלוט, כמעט יורדים על ברכיהם בתחנונים לליצני השמאל שיסכימו לשבת ולדבר איתם, מה יהיה ביום שידובר בדרישות החרדיות שאינן חשובות דיין לקהלים האחרים בקואליציה? האם תעמולה תקשורתית אנטי חרדית שצפויה לבוא ככל הנראה, תגרום לכך שנתניהו ידרוש מאיתנו לסגת מדרישותינו או לפחות למתן אותן?
הרגשה דומה הייתה גם בקרב תומכיו של השר בן גביר. היו פיגועים, היו התעללויות של המשטרה בחרדים, הייתה פשיעה בצפון והתחושה הייתה שכל זה הולך להסתיים, שהרי בן גביר יכנס למשרדו ורק מיראת דמותו הנחושה, המרצחים הסמוכים למדינתנו, יקפאו במקומם ותאוות הבצע של אותו מיעוט היושב במדבר בדרום ולא בוחל מפעולותיו גם בצפון יתאדה ולא יישאר זכר למושג פרוטקשן, אפילו במילון לא נוכל למצוא את משמעותו ויחסי החרדים-משטרה יהיו בבחינת "סוגה בשושנים".
אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. כולנו תקווה שאכן גם בפן האמוני וגם בפן הבטחוני, נראה שיפור אדיר מכאן ואילך ושלוחי עם ישראל יזכו לעזרה משמים להצליח בכל מעשיהם, אבל למדנו, שאל לו לחוגר להוציא הודעות לתקשורת על תכנון מלא מלא, אלא קודם יבצע ואחר כך יוכיח קבל עם ועולם, שלא רק חגר אלא גם פיתח מלא מלא.
כפי הנראה, חברי הכנסת החרדים נחושים ליישם את אשר שמו למטרה קודם הבחירות, הן בעניין ההתמודדות עם התנכלות המצרים לנו מבחינה חוקתית והן בשאר העניינים הנוגעים לציבור שולחיהם.
כל כך יפה לראות את שתיקתם, דווקא בזמן שכל נבחר ציבור דואג להבליט את עצמו ודעתו. כל כך מרהיב לחזות בהבנת האישים שאין החזות התקשורתית עיקר אלא המעשה וחבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
המצב בו אנו נמצאים מחזק אותנו בהבנה שאין לנו להתרברב על תכנון עתידי שאנו מעוניינים ליישם, אלא לעטות על עצמינו את אצטלת הענווה ומי שזוכה ללכת בעקבות חכמי הדור ובדרך התורה, אין ספק שיצליח יותר בממשלתו וכמו שנאמר במדרש על בעל המימרא "אל יתהלל חוגר כמפתח" אחאב מלך ישראל, "מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה (למרות שהיה עובד ע"ז) מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתיים אותיות".
ולסיום, אומנם אין לנו להתהלל כמפתח, אך זה לא אומר שאנחנו צריכים לשקוע בתוך עצמינו ולתת לאותם 'דיקטטורים בתחפושת' לעשות נפשות על חשבוננו לטובת הטרללת הלאומית, שכבר לא רק עברו את הגבול, אלא שכחו בכלל היכן הוא נמצא ולהשקיע בהסברה לאותם היושבים על הגדר, כי אם הם מצליחים להשתכנע, הסיכויים לשנות פה את העסק בצורה יסודית, יורדים דרמטית.
פורסם לראשונה בעיתון 'שחרית'
