השבוע פורסם שנשיא ארצות הברית הנוכחי ג'ו ביידן, הכריז באופן רשמי על התמודדותו בבחירות לנשיאות 2024. למזלו הטוב, יריבו העיקרי במירוץ, הוא הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, מה שעשוי לעזור לו בליכוד השורות מאחוריו בתוך המפלגה הדמוקרטית ולהיות המועמד העיקרי ללא מתחרים משמעותיים. הסיבה לכך שעל ביידן לשמוח בהתמודדותו של טראמפ יותר משאר המועמדים, משום שזה מה ששומר על הרלוונטיות שלו. הדמוקרטים מוכנים להצביע עבור 'דחליל' ולא לאפשר לטראמפ לשוב להתנחל בבית הלבן. אם לצורך העניין המתמודד מולו יהיה מושל פלורידה רון דסנטיס הסיפור שונה לחלוטין, שכן הוא מעורר הרבה פחות אנטגוניזם במפלגתו של ביידן.
בשנים האחרונות הבחירות בארה"ב הופכות להיות משפיעות הרבה יותר מבעבר על הנעשה פה בישראל. אם בעבר שני צידי המפה הפוליטית בארה"ב תמכו תמיכה מלאה בישראל, כיום, במפלגה הדמוקרטית המצב מדרדר בצורה משמעותית, כשכוחות אנטי ישראלים דומיננטיים מאוד ושולטים על 'הלך הרוח' במפלגה. המציאות הזו גורמת שההתעניינות הישראלית במירוץ לנשיאות כיום, חזקה הרבה יותר, כיון שיש משמעות מדינית דרמטית לישראל, מי יהיה האיש שיעמוד בראש הפירמידה, האם זה יהיה טראמפ או לחילופין דסנטיס שיאפשרו מרחב תמרון לישראל לממש את מדיניות הממשלה הנבחרת, או שביידן הוא זה שיעמוד בראש, ויחסום כל שינוי משמעותי במדיניות שהיתה מקובלת עד עתה ואולי גם יחמיר אותה.
למעשה, נשיא ארה"ב הנוכחי, גורם להקפאה מדינית סמויה בישראל, בדומה להקפאה הנגרמת על ידי בית המשפט העליון. בדיוק כמו שהמחוקקים מתהלכים בתחושה שאין עניין להתאמץ לחוקק חוקים העלולים להיפסל בבג"ץ, כך ראש הממשלה ושותפיו, מתנהלים בחוסר ביטחון עצמי, בכל הנוגע לפעולות הקשורות לפלסטינים או לאנשי השמאל שתחזוקם חשוב לא פחות לשמאלנים ושונאי ישראל הנמצאים בארה"ב ובמדינות נוספות, משום שהמחשבה 'מה יגיד ביידן' מנטרלת את הרצון לפעול, עדיף להשקיע בדברים שסביר יותר שיניבו פירות.
חשוב להבין את הדבר הזה, משום שכשיבינו את היקף ההשפעה האמריקנית הגלויה ועוד יותר הסמויה על הנעשה פה במדינה, יתכן שתיווצר פה עם הזמן הבנה ברורה אצל חלק גדול באוכלוסיה, שעלינו להיות אסרטיביים אפילו עם ידידתינו הגדולה, ולהבהיר לה היכן הגבולות והקווים האדומים שאנחנו לא מסכימים לעבור.
כמו שראינו בהפגנות הימין, שהן ממש נותנות רוח גבית לפוליטיקאים לחזור ו'ליישר את הגב' בכל הקשור לרפורמה המשפטית, אם תתחיל להתפתח דרישה עממית מלמטה, לעמוד על שלנו מול ארה"ב בדברים שקשורים לביטחון, בניה ביו"ש והתחום הכלכלי המושפע משני אלו, המנהיגים שם למעלה יקבלו את האומץ הדרוש ואף אם לא, רובו של העם יכריח אותם לשמור על האינטרסים שלנו ולממש את המגיע לנו בצדק בכל התחומים.
בממשלה הנוכחית, נוצרה הזדמנות היסטורית לחוקק חוקים השנויים במחלוקת על ידי הקואליציה והממשלה ההומוגניות יחסית, שיש בהן הסכמות רחבות בנושאי דת ומדינה, וגם בנושאים הביטחוניים והכלכליים, אין פערים משמעותיים. כל מפלגה מאפשרת לשותפים האחרים להביא לידי ביטוי את מדיניותם ובגדול רובם ככולם 'לא דורכים על אותה משבצת'. למרות זאת, אם הממשלה לא תפעל מתוך ביטחון עצמי בצדקת הדרך, זה עלול ח"ו להיות משודר כלפי חוץ, מה שיביא התנגדויות בעולם לכל פעולה משמעותית שירצו לבצע, והביקורת העולמית על כל תוספת של מרפסת מעבר לקו הירוק, או טיפול הרתעתי משמעותי כלפי הפלסטינים, תושמע בקול רם ובאופן אובססיבי.
