יש סיבה לאורך הגלות, עלינו להתבונן בה ולתקן | הגאון רבי עמרם פריד

אנחנו נמצאים עכשיו ביום המר והנמהר יום חורבן בית אלוקינו יום שכבה בו אורו ועינו של עולם (ב"ב ד'). כבר עברו אלף תשע מאות וחמישים ושמונה שנים לחורבן בית מקדשנו ועדיין לא נושענו.

כבר אלף תשע מאות וחמשים ושמונה שנים שכבר אנחנו רחוקים מבורא עולם, ואנחנו מבקשים ממנו שאנו רוצים להתקרב אליו בחזרה, ועדיין לא נושענו.

נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו.

היערות דבש כותב על ברכת "ולירושלים עירך", וכו' "צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד כי הוא תכלית שלימות האנושי. ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים?

"ואם מלאכי מעלה קוראים בבכי וקינה על חורבן ירושלים יום ולילה לא יחשו, והם אבלי ציון, איך נחשה אנו ולא נבכה על חילול השם שנתחלל בחורבן ירושלים ואבדן בית מקדשינו" וכו', עכ"ל.

במדרש על הפסוק "כמגדל דוד צווארך" מפורש שזה בית המקדש, ולמה מדמהו לצוואר, "מה צוואר זה אם ניטל אין לאדם חיים, כך משחרב בית המקדש, אין חיים לישראל"

הגאון מוילנא כתב: "חורבן בית שני כמצב מיתה בכלל ישראל וטעמו בו טעם מיתה ממש פרחה רוחנו עטרת ראשנו אנחנו כגוף בלא נשמה לקיחת המקדש הוא כלקיחת הנשמה בכלל ישראל"

"מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי" (ירמיה ח' כ"ג)

הפסדנו את מחילת העוונות שהיה כשבית המקדש היה קיים. אנחנו רחוקים מהקב"ה כי אנחנו מלאים עוונות.

חז"ל אומרים: "מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון כיון שתמיד של שחר מכפר על עוונות שנעשו בלילה ושל בין הערביים כיפר על עוונות של יום"

כשעם ישראל ראה את עבודת התמידים בבית המקדש, זה גרם להם לחזור בתשובה, וכן לא הייתה מציאות כזו שאדם ישן בירושלים ובידו עוון, אם היינו זוכים היינו מקריבים היום קרבן התמיד, והיינו יכולים להיות נקיים מעוונות.

לא די להתאבל על החורבן, אנחנו צריכים לראות מה לעשות לתקן כדי שיבנה בית המקדש.

כדי להבין מה מוטל עלינו, ראשית עלינו להתבונן מדוע חרב בית המקדש. הגמרא מסבירה: "מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וכו', אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים".

מדברי הגמרא ניתן ללמוד ששנאת חינם הוא עוון חמור ממש כמו ג' עברות.

אלא שלכאורה ניתן להקשות, הרי בג' עבירות ההלכה מורה לנו 'יהרג ואל יעבור', ואילו בשנאת חינם אין דין של מסירות נפש כזו, ואם כן, לכאורה ברור שג' עבירות חמור בהרבה משנאת חינם?

התשובה לשאלה זו ברורה, וודאי ששלושת העבירות החמורות אכן חמורות יותר משנאת חינם. אולם למרות חומרתן לא גרמו עבירות אלו לגלות ארוכה כ"כ. הביאור לכך הוא: חורבן בית ראשון שונה באופן מהותי מחורבן בית שני.

עבור הדור שחי בזמן בית ראשון החורבן היה עונש, הם חטאו בעבירות חמורות ביותר ולכן נענשו בחומרה ובית המקדש משוש כל הארץ חרב. אבל כידוע לכל עונש יש גבול ומידה, ולכן בתום 70 שנות גלות שב עם ישראל לארצו ובנה מחדש את בית הבחירה.

אבל בבית שני פשתה שנאת חינם. לבני אותו הדור אמנם לא הגיע אולי עונש חמור כ"כ כפי שקיבלו בני הדור של בית ראשון, ובכל זאת בית המקדש חרב. מדוע? לא מחמת ענישה, אלא משום שכל מהות קיומו של בית המקדש הוא רק על בסיס של אחדות, זה היסוד שעליו עומד בית הבחירה, שכל ישראל מאוחדים על ידו, ולכן כאשר ישנה שנאת חינם – בית המקדש לא יכול עוד להתקיים. לא חורבן היה כאן אלא כרסום היסוד הרוחני של בית המקדש, וממילא חרבו גם העצים והאבנים שבו.

בית השם אינו יכול להתקיים ללא אחדות. אם חלילה עם ישראל חיים בפירוד אין עוד מקום לבניין בית המקדש.

ביהמ"ק חרב ממילא כי אין לו קיום שאין אחדות בין ישראל.

אחרי שהבנו את הסיבה העמוקה של חורבן בית המקדש השני, כעת אנו אוחזים בידינו בכלים באמצעותם ניתן בעז"ה לבנות את בית המקדש השלישי. עלינו להתאחד בינינו, לדאוג שלא תהיה שנאת חינם שהמידות הרעות לא יעיבו על אורחותינו, וכך, רק אחרי שנתחזק באהבה ואחדות, נזכה לראות בעז"ה בבניין בית המקדש וחזרת השכינה לשכון בתוכנו.

יש בתורה הרבה מצוות חשובות שהקב"ה בוודאי שמח בעשייתם מאוד, אבל למדנו שכדי שהגלות תיפסק ונזכה לראות בבניין ירושלים ובית המקדש, חובה עלינו לעמול בתיקון המידות. רק עם מידות טובות, ויתור, עין טובה ואהבת חינם נוכל לזכות לכך.

חז"ל אומרים בירושלמי: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". הדברים ברורים. כל עוד שנאת החינם שוכנת בתוכנו, אין אפשרות שייבנה בית המקדש, וגם לא היה בנוי כבר, מיד היה נחרב בגלל המעשים שלנו.

הרמב"ם כותב בהלכות תעניות: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב".

הרמב"ם מלמדנו שעיקר התענית הוא כדי שנחזור בתשובה ונתקן את מעשינו הרעים שגרמו לחורבן בית המקדש. אנחנו כל כך רוצים לתקן את המעשים הרעים שלנו, אנחנו כל כך רוצים לעשות את רצון הבורא, אבל זה מאד קשה, אנחנו צריכים את העזרה של הקב"ה.

נבקש ונתחנן: "השיבנו השם אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".