ההתארגנות הכושלת: ההלוויה הסתיימה בנס / אבי מוסקוב

עם ישראל אינו אותו הדבר לאחר הסתלקותו של מנהגי הדור, מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל. האבדה היא כה גדולה עד שלא ניתן כלל לחשוב איך הציבור החרדי והיהודי בכלל עשוי להראות ביום שאחרי. גדלותו של מרן לא הייתה רק בגאונותו בתורה, בקיאותו בכל רזיה והעמדת תלמידים הרבה, אלא גם בדבר נוסף שאפילו היה מעט חריג בדורות האחרונים.

מרן הגרי"ג התפרסם גם בציבור הכללי בעקבות גישתו ודרכו בנושאי חינוך הבנים והבנות. מרן זצ"ל הנחיל מורשת של קבלה, אהבה, תמיכה וחיבוק. בפיו הקדוש של מרן היה שגור תמיד משפט המפתח – "דרכי נועם". כל מי ששאל אותו בנושאי חינוך, תמיד קיבל את אותה תשובה בדרך כזו או אחרת – "קבל את הילד שלך כמו שהוא, אל תכפה עליו את דעתה והנהגותיך". מרן היה מחנך הדור, ובדרכו המיוחדת, "לפי טבעו".

בסרטון ידוע נשאל הרב על ידי אנשי חינוך שעוסקים בנוער נושר, כיצד להתמודד עם בן שבמהלך טיול בשבת מוציא סיגריה ומעשן בפרהסיה. הרב הורה שלא למחות נגדו. הנחיה זו אפילו עוררה תמיהה אצל אנשים מסוימים. אך כאמור, זו הייתה דרכו של מרן, "ידידות".

סביר להניח שאילו מרן היה חי בדורות קודמים, הנחיותיו בנושאי חינוך היו אחרות. אך מרן הבין את צורך הדור ואת הקשיים וההתמודדויות של ההורים ובני הנוער בדור שלנו, זאת למרות שמרן מגיע מדור אחר וראשו מגיע השמימה.

***

מאות אלפים הגיעו שלשום להיפרד ממרן, לחלוק לו כבוד וללוותו בדרכו האחרונה. אך היה דבר אחד שהעיב על ההלוויה. חוסר הארגון. הבלגן שששר שם היה בלתי נתפס וגבל בפיקוח נפש ממש. ניתן לומר כי ההלוויה הסתיימה בנס עצום כאשר מרן זצ"ל הגן עליה בשמים. אך כידוע אין סומכים על הנס.

ההגברה הייתה כושלת, עד כדי כך שאנשים הוציאו מביתם מכשירים פרטיים בכדי לשמוע את ההספדים. אנשים נדחקו ונפלו, הוצאת מיטת קודשו מהיכל ישיבת פוניבז' הייתה מבצע מסוכן שכמעט הסתיים באסון.

הציבור החרדי למוד ניסיון בארגון הלוויות ענק מהרגע להרגע אך נראה כי הפעם הארגון כשל בענק. ארגון ההלוויה וכשליה היו ביזיון כבוד התורה, לא פחות. הכישלון הפעם היה בולט במיוחד, אך לאורך השנים הלוויות גדולי ישראל אינם מאורגנות היטב וכבר היו אסונות.

בהלווייתו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל, שבה השתתפו כ-100 אלף איש לפי ההערכות, החשש מאסון התממש. בשל הדוחק הרב, נאלצו הצוותים במקום להעניק טיפול רפואי לעשרות בני אדם שסבלו מהתעלפויות ומניין הנפגעים בהלווייה הגיע ל-90 בני אדם, ביניהם שניים במצב קשה. שניים נהרגו: האברך הרב מרדכי גרבר, בן 27, נשוי ואב לילד מאלעד ויצחק סאמעט בן ה-18, שנפצע אנושות במהלך ההלוויה ומת מפצעיו מספר ימים לאחר מכן.

אצל הלווית מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל צוותי מד"א העניקו טיפול רפואי ל-98 בני אדם שחשו ברע, התעלפו או נחבלו כתוצאה מהצפיפות. שישה מהם פונו לבתי החולים.

בהלוויית מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל צוותי מד"א העניקו טיפול רפואי לכ-300 מהמשתתפים, מתוכם 15 שנזקקו להמשך טיפול ופונו באמבולנסים לבתי החולים בבירה. מצבם של כל הפצועים היה קל, והם סבלו מחבלות קלות או מהתעלפויות.

אין צורך להזכיר את אסון מירון בכדי להבין עד כמה הצפיפות והדוחק יכולים להרוג. הציבור החרדי לצערנו למוד ניסיון מר בנושאים הללו, אך בכל זאת נראה כי הדבר טרם הופנם. בכל הלוויה נשמע הכרוז צועק לעבר המלווים "סכנת נפשות", "רדו מהגג", "הצלה". כרזות אלו אינם צריכות להיות מושמעות – והסיבה שהן כן זה רק בשל העובדה שהלווית בציבור החרדי אינן מנוהלות טוב, בפרט שלשום, בהלוויית מרן הגרי"ג זצ"ל.

הפתרון שימנע מהמראות הללו לחזור שוב על עצמן הוא להקים גוף במימון המדינה שיהיה אחראי על ההלוויות הגדולות בציבור בחרדי. הוא יתכלל ויהיה אחראי על נושאי הבטיחות, ההגברה, חלוקת מים ושאר הדברים הנוגעים לקיום הלוויות באופן תקין. הוא יהיה ערוך ומתורגל לקיים הלוויות בסדר גודל עצום תוך התארגנות מהירה. רק כך ניתן יהיה למנוע את האסון הבא.