אחד הנושאים הבוערים ביותר בעת האחרונה בקרב אזרחי ישראל הוא נושא יוקר המחיה. חדשות לבקרים מתעדכנים בעליות מחירים בתחומים מגוונים, שהמאחד ביניהם הוא שכולם בסימן עליה. דובר על הנושא רבות, אך נדמה ששם זה נשאר, בדיבורים. זה לא התקדם למעשים. משום מה יש במדינה מצב שבו מטילים על האזרחים הוצאות כספיות שגדלות מדי חודש ואין פוצה פה ומצפצף. התושבים כועסים והעומדים בראשם מחכים שהזעם יעבור והשגרה תימשך.
מעניין לבחון מהו קצה גבול היכולת של אנשים. מתי יבוא השלב שבו מתיחת הגבול תגרום לקריעתו ומה יעשו האנשים במצב כזה. על פי התנהגותה של הממשלה נדמה שניתן למתוח את הגבול בלי סוף ולהביא אזרחים רבים למצוקה קיומית. צירופן של עליות מחירים בעיקר בתחומים המרכזיים עם עליות מחירים דרמטיות, אך גם בתחומים שוליים עם עליות מחירים זעירות המצטרפות יחד לסכומים משמעותיים, מביאות קושי בלתי נסבל לניהול משק בית בצורה סבירה.
לפעמים נדמה שדברים זזים במדינה, רק כאשר קם קול זעקה שמאיים על תפקידם של אנשי הציבור. רק כאשר יוצאים למחאות רחוב ומקיימים שביתות השינוי המיוחל מגיע. כל עוד שהאזרחים ממשיכים לסבול קיימת איזושהי אשליה בקרב הממשלה, שבסך הכול העסק בסדר ואין צורך להתאמץ יתר על המידה כדי להביא שינויים דרמטיים לטובתם. כאשר בוקעת מחאה המאיימת להחליף את השלטון, או אז נזכרים כולם שהמצב באמת לא יכול להימשך כך וכל ההבטחות לשינוי יוצאות שוב מהארון ומחולקות לאזרחים בלי חשבון ובלי כיסוי. יש גם את אלו שדואגים לגזור קופון במצב כזה, אך עוד לא קם האיש שיאמר בפה מלא עוד קודם שבוצעו המחאות שלא ניתן להמשיך כך את המצב הקיים, צריך לעצור הכול ולפעול מתוך תפיסה כביכול מחאת הרחוב כבר בוצעה.
אלא מה, יטען הטוען, מה שייך לעצור הכול. חברי הכנסת עושים את שלהם ומשתדלים לקדם דברים חיוביים לטובת האזרחים, השינויים לוקחים זמן ולא שייך לבחון את פעולתם של שליחי הציבור באופן מידי, צריך לתת להם את ההזדמנות ולהמתין בסבלנות לתוצאות המובטחות. אומנם יש טעם בדברים אלו, אך פה צריך לשים לב שהנושא מבחינת האזרחים אינו האם חברי הכנסת עושים את עבודתם או לא, הנושא הוא שההתמודדות הכלכלית במדינה נמצאת במצב חירום. במצב חירום לא מעניין האם אדם עשה את כל אשר ביכולתו, חייבים להביא תוצאות וכמה שיותר מהר. משפחות רבות נמצאות על סף קריסה כלכלית, חשבון הבנק שלהם החל לבעור מזמן ואם לא ייעשו פה צעדים מיידיים ומשמעותיים בתחום, לא בטוח שיהיה כבר מה להציל.
אומנם יש צורך בהפעלת תהליכי עומק ולטווח ארוך, אך צריך להביא גם פתרונות עכשוויים שיתנו לאזרחים את הדרך להתמודד עם המצב עד שיוכלו לראות את התוצאות ארוכות הטווח מתממשות לנגד עיניהם.
לו יצויר והממשלה הייתה נותנת לוח זמנים ברור מתי האזרחים יוכלו לראות את השינוי, אולי איכשהו זה היה פוטר אותה מלהביא פתרונות מידיים, אפשר ואולי אזרחי ישראל יכולים לסחוב עוד קצת. הבעיה שלוח זמנים כזה לא ניתן וגם לא בטוח שינתן בזמן הקרוב, מה שאומר שעומדות לפני הממשלה שתי אפשרויות, או למשוך זמן עד שהפתרונות יבואו לידי מימוש, מתוך תקווה שהלגיטימיות שלה תימשך עד אז, או שהפתרונות לא יבואו והמצב הבלתי נסבל יימשך עד הקצה והתוצאות של מצב כזה אינן ניתנות לחיזוי מראש.
בסופו של דבר, הציפייה היא שהממשלה תתקשר עם האזרחים, תשקף בפניהם מהם הצעדים המיושמים לצורך הבאת התוצאה הכלכלית המיוחלת ובעיקר מתי זה הולך לקרות.
