עת לשחרר / יצחק גלזר על החרם נגד מאפיית אנג'ל

לאחר תקופה ממושכת שהציבור החרדי עמד בעקביות בחרם המתנהל נגד חברת אנג'ל, התבצעה תפנית בעלילה. הבעלים של המאפיה הוותיקה ירון אנג'ל עלה לבית האבלים של בני משפחת מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, יחד עם יו"ר הדירקטוריון של החברה עומר בר לב (מי שבשלו יצא הסער הזה), ומכתבי התנצלות בידיהם. דרמה שכזו מתירה לשחרר לזמן מועט את נושא יוקר המחיה, ולתת מקום של כבוד לנושא בוער כל כך שיצר תקדים היסטורי באשר לצורת המחאה על ביזוי כבודם של החרדים ומנהיגיהם.

תוכן מכתבם של השניים סובב סביב חוסר כוונתם ליצירת המשמעות שניתנה למעשיהם, בר לב בהפגנתו ואנג'ל בשתיקתו. השניים כיבדו את מרן זצ"ל בשיחה נאה שנאמרה ונכתבה על ידם, בכך שהכירו בגדלותו התורנית והשפעתו המאגית על ציבור גדול כל כך במדינת ישראל ומחוצה לה. הם ביקשו את הסליחה המתבקשת וקיוו שסליחתם תתקבל, לאחר שמעשיהם (לכל הפחות על פי טענתם) נעשו בתום לב.

אין ספק שבני המשפחה האבלה, לא רק שמחלו מחילה גמורה, אלא מעולם לא הרגישו איזושהי קפידה, שכן כך הייתה דרכו של מרן זצ"ל לנהוג בענווה ושפלות ברך, וההתרשמות היא כי מידה זו חלחלה לכל סביבתו. עיקר השאלה היא, מה יהיו הצעדים הבאים של המגזר החרדי בעניין החרם, וכיצד ינהגו במקרים דומים בעתיד.

בדרך כלל במצבים מסוג זה יש את הקיצוניים שיקראו להמשיך בחרם ולא לקבל את סליחתם, שכן היא רק מהשפה ולחוץ וכל הגורם לה הוא ההפסד הכספי של החברה. מנגד יהיו את אלו שימהרו לקבל את סליחתם, עד כי ניתן יהיה לחשוד בהם שלא התחברו לתגובת החרם מלכתחילה. כשמנסים להגיע לתגובה מאוזנת ומידתית, עלינו להתייחס למטרת החרם ולשאול את עצמינו האם מטרה זו מולאה. עוד דבר שעלינו לקחת בחשבון, האם עצירת החרם במצב הנוכחי תשבור את ההרתעה העתידית של גופים שונים הפועלים נגד המגזר החרדי, או שמא ההרתעה חזקה מספיק והחברות הכלכליות הבינו את המסר, ועכשיו הזמן לשחרר.

בציבור הכללי נפוצו שמועות ונתונים על כך שחברת אנג'ל, לא די שלא הפסידה בתקופת החרם, אלא הכנסותיה אף גברו לעומת תקופות מקבילות בעבר. דומני שלא ניכנס לקבוצת החושדים בכשרים, אם נאמר שאין לסמוך כלל על נתונים אלו. הראיה הגדולה לכך היא עצם הצורך של בעלי החברה לעלות ולבקש את סליחתם של הבנים האבלים. לא מסתבר שהגורם לבקשת הסליחה הוא לימוד בספר מוסר כלשהוא, המסקנה המתבקשת היא שבקשת הסליחה נאמרה על רקע הפסד כספי, וכל הרוצה לטעון אחרת עליו להביא ראיה ברורה לטענתו.

כשבאים מתוך הנחה שחברת אנג'ל הפסידה מספיק כסף, או צפתה הפסד כספי משמעותי בעתיד, נראה שניתן כבר להניח למחאה ולחזור לשיתוף הפעולה, שכן ההרתעה כבר נעשתה והמסר הועבר. כל האנשים העלולים לחוות הפסד כספי באופן דומה, גם אם מאוד מתחשק להם לשחרר איזו אמירה פוגעת או אנטישמית כלפי הציבור החרדי, הם יחשבו פעמיים אם הסיכון שווה להם או שמא עדיף שיכבשו את רצונם.

עניינה של המחאה אינה לנקום בחברת אנג'ל, אלא להעביר את המסר שהציבור החרדי אינו סמרטוט ריצפה שניתן לעשות בו כרצון איש ואיש. המגזר יודע לעמוד על שלו ומכאן ואילך יצטרכו לתת לו יחס של כבוד ולהתחשב בדעתו לפחות כמו שאר המגזרים במדינה.