אתמול בבוקר התקיימה הפגנה של מתנגדי הרפורמה המשפטית מול ביתו של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. המפגינים באו למחות על השתתפותם (למראית העין בלבד) של לפיד ומפלגתו בשיחות המתקיימות בבית הנשיא. הם העמידו שורת מכלי אקונומיקה על הכביש, מתוך הצהרה שלא יתנו ללפיד ולאף גורם אחר להלבין את הדיקטטורה כלשונם.
כשהמפגינים האנרכיסטים אומרים דיקטטורה, הם יודעים על מה הם מדברים. הם גדלו על כך. הם מבינים היטב את המשמעות של אנשים המנצלים את חולשותיהם של אחרים, אך הם מכירים את זה מהצד המנצל ולא מזה המנוצל. קבוצה זו מייצגת מיעוט זניח באוכלוסיית המדינה, המונה את כל האנשים שתופסים את עצמם כבעלי הבית של הארץ הזו, כשכל האזרחים שאינם משתייכים לקבוצה זו, הם אורחים במקרה הטוב, וטפילים ומוצצי דם במקרה הגרוע יותר. אין דיקטטורה יותר גדולה ממיעוט שמכתיב לרוב איזו נורמה מקובלת ואיזו צריכה להיות מחוץ לתחום. הם מתייחסים כאילו שהלכות דמוקרטיה ניתנו למשה בסיני, כשבפועל, הם משנים את כללי הדמוקרטיה כפי שמסתדר להם באותו זמן.
מה שמפתיע, זה שהפעילות הגיעה אף לביתו של יאיר לפיד. הורגלנו עד כה שלפיד הוא האתרוג המהודר והנקי ביותר של התקשורת המגויסת. אסור לדבר בו סרה, ומה שהוא אומר קדוש אפילו כשדבריו מעלים גיחוך אצל כל בר דעת. זה סוג של מעגל קסמים, התקשורת מיישרת קו עם לפיד והוא מנגד מיישר קו חזרה עם רצון התקשורת, וחוזר חלילה.
יאיר לפיד הוא הדמות שמייצגת את כל המהות של המפגינים האנרכיסטים והשמאל הגרעיני במדינה. רוממות הדמוקרטיה בגרונו וחרב הדיקטטורה במפלגתו. רק יהין ח"כ מתוך מפלגתו להתמודד על הראשות והוא יישלח אחר כבוד לבלות את זמנו עם הידיד לשעבר עפר שלח. לפיד נטול ההשכלה ונטול הכישרונות הביצועיים, נמצא ברום מעמדו רק משום שמתמחה בדבר הנצרך ביותר לשמאל הישראלי והתקשורת – יצירת תעמולה. אי אפשר לבלבל את לפיד עם נתונים. הוא זה שיוצר אותם והוא זה שבעת הצורך יודע לעוות ולסדר אותם כרצונו, כאשר התקשורת נותנת לו אשראי מלא לפמפם את מסריו באופן חופשי.
כפי הנראה ההפגנה מול ביתו, מתואמת לחלוטין. לפיד מחכה כבר לגואל שייתן לו את הסיבה להתנתק מהשיחות בבית הנשיא. הוא נכנס לשם בחוסר חשק מופגן (בכל זאת אינו יכול לצייר את עצמו כסרבן חסר פשרות). לרגע הוא לא חשב שהשיחות אמורות להבשיל לכדי פתרון למצוקה המשפטית, אלא אם כן הימין שירד כבר על ברכיו יבצע השתטחות מלאה, ויסכים לחתום על מסמך הנותן את המדינה באופן רשמי ומוסכם לשליטת השמאל הישראלי.
בראיה צופה פני עתיד, נראה שלפיד יאחד כוחות עם מפגיני האקונומיקה וינתק מגע בבית הנשיא. הימין יצטרך ככל הנראה להישיר מבט בחוסר ההערכה העצמית שהוא לוקה בה, ולהחליט האם הוא פועל לשינוי מערכת המשפט בישראל למרות מחאות הרחוב, או שמחליט לוותר ולהמשיך להיות מוכה משפטית ותקוע שלטונית.
ועוד נקודה לסיום: לפיד הוא לא היחיד שצריך להיזהר מפניו בכל הקשור לסיכומים בבית הנשיא. סער ושותפיו לוקים בחוסר אמון לא פחות. הם לא באמת מעוניינים להגיע לפשרה מוסכמת, הם רוצים לראות את ראש הממשלה מחוץ לשלטון ועד שזה יקרה הם ינסו לשבש את המדינה ולנטרל את נתניהו מלנהל את שלטונו. אין לסמוך עליהם. יש למצות את ההליכים המתקיימים בבית הנשיא כמה שניתן ובזריזות, ולהתחיל להאיץ את השינויים שלשמם נבחר שלטון הימין הנוכחי.
