מבצע 'בית וגן' הסתיים בשבוע שעבר עם תועלת מרובה, לאחר ניקוי קיני הטרור במחנה הפליטים בג'נין והחרמת תחמושת מרובה במקום. ההתרשמות היא, שייקח עוד זמן רב עד שאותם רוצחים ימלאו את המטענים שוב, דבר שמקנה שקט לאזרחי ישראל לזמן מה. הממשלה מציינת לעצמה בסיפוק רב את ניהול המבצע, כשכל הנפגעים מהצד הפלסטיני היו מעורבים בטרור באופן ברור ולא נפגעו חפים מפשע (עד כמה שאפשר לקרוא להם כך). עם זאת, צער רב מילא את הלבבות כשנשמעה הבשורה על מותו של הלוחם בזמן יציאת הכוחות והפיגוע שהתרחש בתל אביב העכיר גם הוא את האווירה, אך יחסית לנזק הפוטנציאלי המבצע נחתם בהצלחה.
מיד לאחר המבצע מכוני הסקרים מיהרו לבדוק את השפעת הפעולה הצבאית על דעתם של האזרחים, מי יוצא נשכר מהעניין והמנדטים שלו נוסקים ומי צריך לספוג את ירידת המנדטים עקב הצלחתה של הממשלה. בכל הסקרים שבוצעו נתניהו יוצא נשכר, גם בהתאמה לראשות הממשלה, גם בגודלה של מפלגת הליכוד וגם בצמיחת מנדטים אצל כל מפלגות גוש הימין. כעת זה בכלל לא רלוונטי מהי גודלה של כל מפלגה, שכן אין בחירות בפתח וככל הנראה גם לא תהיינה בחירות בשנים הקרובות עד שהקואליציה ההומוגנית ביותר מאז קום המדינה תשלים את ימיה.
ההשפעה שכן יש לסקרים אלו בשטח, זו על יצירת האווירה במדינה. כשתומכי גוש הימין שומעים שראש הממשלה ושותפיו זוכים ללגיטימיות רחבה בסקרים, הם רואים את פעילות הקואליציה בעין חיובית יותר ומרגישים שיש כאן בעל הבית, כשהמנדטים מתחילים לזלוג, נוצרת תחושה שמשהו שם לא עובד ואז מתחילות כל הטענות לצוף ולעלות על פני השטח.
האמת היא, שהסקרים הללו מוכיחים את הידוע כבר לכל, שהרוח במדינה כבר מזמן אינה נושבת על פי נתוני האמת בשטח אלא על פי האווירה הנוצרת מכלי התקשורת. יום אחד כולם מאמינים שצריך להעביר את כל הרפורמה בבליץ' מהיר, ולמחרת סבורים שיש לעבוד בשיטת הסלמי. יום אחד מאמינים שאחרי הכול נתניהו צריך ללכת הביתה שכן הוא גורם לתקיעות בניהולה התקין של המדינה, ולמחרת סבורים שאסור לו לוותר על מקומו שכן הוא עומד בחוד החנית של מלחמת גוש הימין. הכול הולך על פי האווירה, ונתוני האמת כבר לא מעניינים אף אחד. גם השערוריות פה במדינה תופסות את תשומת הלב הציבורית לפי האווירה הפופולרית של אותו הזמן. לצורך הדוגמה ניתן לקחת את תיקי נתניהו, שרשימת העיוותים והאנשים שפעלו בעניין שלא כחוק כל כך גדולה, ובכל זאת כיוון שזו לא האווירה כרגע להתעסק עם זה, האירועים הללו עוברים בנהר המידע המגיע לאוזנינו ונעלמים כלעומת שבאו. לעומת זאת כמה סיגרים ושמפניות מרעידים את אמות הסיפים במדינה כבר מספר שנים ומיליארדים הושקעו בכך, לא משום שזו טובתה האובייקטיבית של אזרחי המדינה אלא רק משום שהצליחו לייצר אווירת חשיבות בטיפול הענין.
גם כשחושבים על כל מערכות הבחירות שהתקיימו בשנים האחרונות, ניתן לשים לב שכמעט ואין התייחסות מצד המועמדים לתפקיד לנתונים המקצועיים והענייניים, עיקר הדיבור הוא פופוליזם חסר תכלית שמשרת בעיקר את אלו שבאים לעבודה, אך אינם באים לעבוד.
ועוד נקודה לסיום: אין הכוונה לומר שלא מגיע לנתניהו צל"ש על המבצע המוצלח שערך בג'נין, אך לראות את עקומת המנדטים נעה כבמטוטלת ללא שום בדיקה מעמיקה של מיהו שליח הציבור הטוב ביותר במדינה, אלא מי הרגש נוטה כלפיו בעת הנוכחית, זוהי רדידות במיטבה ומוטב לחזור ולדבר על הדברים החשובים באמת לאזרחי ישראל ולא על העטיפה שמסביב.
