אתמול התקיימה במליאת הכנסת הצבעה בקריאה ראשונה על צמצום עילת הסבירות. נכון לכתיבת השורות התוצאה עדיין אינה ידועה, אך סביר להניח שההצעה עברה, ובזאת התבצעה פעולת המשילות הראשונה של ממשלת הימין.
ראש הממשלה נתניהו הוביל פה מהלך שמסתמן כמבריק ביותר, מהלך שעשוי להביא לידי ביטוי את ערכי שלטון הימין בצורה הטובה ביותר. הוא בחר לקדם שינוי מזערי ברפורמה המשפטית שימנע אנטגוניזם קיצוני מצד האזרחים ובנוסף לכך הוא בחר במהלך שמגובה על ידי רבים וטובים, הן משורות האופוזיציה שהתבטאו בעדו בעבר והן מאנשי מערכת המשפט, כגון השופט נועם סולברג ושופטים נוספים שהביעו הסתייגות מעילת הסבירות הידועה לשמצה.
נתניהו הרוויח בכך דבר חשוב מאוד, משום שלפני שממשלת הימין מקבלת את הלגיטימציה מצד האזרחים על השינויים שהיא רוצה לבצע, היא צריכה לקבל לגיטימציה בכלל לשנות. למרות שזה ברור שיש לממשלה את הזכות לפעול מכוח 64 המנדטים שזכתה בהן בבחירות, אך כעת היא צריכה להוכיח קבל עם ועדה שהאזרחים תומכים בשינויים הספציפיים שהיא עורכת, ולהוריד את הספקנות בזכותה לפעול. ברגע שהיא תצליח לערוך שינוי כלשהו במדינה, התובנה הזו שהממשלה משנה דברים – בזכות ולא בחסד תחלחל להכרה, ומשם הדרך קצרה מאוד לביצוע כל השינויים הנדרשים במדינה.
אנשי השמאל יודעים שהשינוי הכי קטן שיצא לפועל יוציא את כל האוויר מהמחאות שהם מקיימים והם יוכלו לומר 'שלום ולהתראות' לימים הטובים בהם המדינה נשלטה על ידיהם. הם יודעים שכשהרכבת תצא לדרך היא תגיע בסופו של דבר ליעדה, זה אומר שהשוויון יתחיל להראות את נוכחותו והחגיגה רבת השנים שהייתה פה הסתיימה.
המלחמה כעת היא על כל הקופה. אנשי הימין יודעים שאם לא יבצעו כעת שינוי כלשהו בתחום המשפט – ניתן לבטל את הבחירות במדינה, משום שאין עוד טעם להיבחר לכנסת מעבר לג'ובים הכלולים בכך. השמאלנים הוכיחו שבעיניהם הכול כשר לצורך שמירה על 'חתיכת הגבינה' שלא תזוז, ואם גוש הימין לא יפעל להוכיח אחרת, הרי שזה סופו וסופן של התקוות הרבות לשלטון שוויוני במדינה, שמקנה זכויות לכל אזרח באשר הוא במידה שווה, לא לפי צבע עורו, לא לפי מוצאו ולא לפי השתייכותו הדתית.
במידה והמהלך הימני יצליח, הרי שעידן חדש יפציע במדינה, עידן שלא רבים האמינו שהוא יבוא. ההרגל לראות באנשי השמאל את אדוני הארץ, לא ישתנה בקלות. ייקח עוד זמן רב עד שאנשים יעכלו, שמדינת ישראל שייכת להם בדיוק כמו שהיא שייכת לאנרכיסט מתל אביב, ואולי אפילו יותר, משום שהוא אינו שומר חוק כמו האזרח מהשורה.
תיתכן הפתעה נוספת, כאשר פתאום יתגלה, שרבים מגוש השמאל דווקא ישמחו בסופו של דבר מהשינוי, שכן רבים מהם, בהחלט מעוניינים בחיים תקינים פה במדינה, והאנדרלמוסיה המתנהלת ברחובות אינה כוללת את כולם. כיום המיעוט הצעקני שולט בגוש השמאל בצורה הרמטית, אך ביום שאחרי, פתאום יחלו לצוץ כוחות רבים ממפלגתו של בני גנץ ואחרים שייזכרו לפתע, שהם בעצם בעד הרפורמה המשפטית, ומה ששתקו עד כה או התנגדו למהלך, זה משום שהם נשלטו בידי החלקים הקיצוניים באופוזיציה.
ועוד נקודה לסיום: דבר ידוע הוא, שחרדה נעלמת רק לאחר חשיפה לגוף המאיים וביצוע הוכחה שהוא אינו מזיק. אנשי הימין צריכים לעבור חשיפה מודעת לעימות עם כוחות השמאל – תוך כדי המשך פעולות החקיקה, וכשייווכחו שהשמים לא נפלו, זה ייתן להם את האומץ לעמוד בגאון על עקרונותיהם ולהביא אותם לידי ביצוע.





















מאמר לענין