אתמול הגיע הרגע לו ייחלו רבים במדינת ישראל. עילת הסבירות צומצמה וגאוותם של אנשי הימין חזרה לחיים. אומנם יריב לוין אמר בנאומו לאחר העברת החוק שאין כאן שמחה לאיד, אך ללא ספק קבוצות אוכלוסייה אדירות שקופחו במשך שנים חזרו לחייך. האמונה שיום אחד עוד ייתכן שוויון במדינת ישראל לכל סוגי התושבים, מפיחה חיים בעיני אותם אנשים שאבותיהם כבר הספיקו להשלים עם כך שהם חיים במדינה כסוג ב'. הם השלימו שהם אלו שצריכים לעבוד קשה מבוקר ועד ליל ולהשתכר פחות מאזרח אחר שצבע עורו בהיר יותר ושם משפחתו לקוח משפת האידיש (לפני העברות).
האמת, שהשמחה מהולה בחשש וספק גדול. הצעד הזה שבוצע יכול להיות כזה שיוביל לצעדים נוספים שישנו את מערכת המשפט הישראלית, אך הוא גם יכול להיחסם באותה מידה בגלל אופייה של הקואליציה החוששת למשול. אם נתניהו יחזור שוב למתינותו, הוא עוד עשוי למוסס את כל תוכן הרפורמה וייתן לחברי גוש הימין לשמוח רק בעטיפה. המשמעות של צמצום עילת הסבירות לכשעצמה היא כמעט כלום. בית המשפט יכול לבטל חוקים בטענות שונות ומשונות, הוא לא חייב לקרוא לזה 'חוסר סבירות', הוא יכול לקרוא לזה 'חוסר מידתיות' וכדו'. כל המשמעות של הצמצום שבוצע היא בעיקר הצהרתית ותדמיתית. אם ימשיכו ברוח זו, יתברר שהשמחה הייתה במקומה, אך אם החקיקה תיעצר ותימרח, הרי שגוש הימין קיבל רגע של עוצמה ויחזור שוב למידותיו הטבעיות.
השמאל שלט בחצי השנה האחרונה בהלך הרוח במדינה. הוא קבע את סדר היום, הוא קבע את השיח והוא קבע מתי רחובות ישראל יבערו לפי צורכו הפוליטי. נפילתו קרתה ברגע שהוא הלך צעד אחד יותר מדי. הוא דחק את הימין לפינה ולא אפשר לו שום אפשרות לחזור עם הישגים לבוחרים. הימין אומנם סובל מפאסיביות כרונית, אך גם פאסיבי כשדוחקים אותו לפינה הוא הופך להיות אגרסיבי. האגרסיביות של הימין לא באה לידי ביטוי בברוטאליות דוגמת השמאל, אלא היא הוחלפה בנחישות בלתי מתפשרת להעביר לפחות שינוי אחד שיעלה אותו חזרה למגרש.
עקב האכילס של הפאסיבי, שהוא מתקשה לשמור בעקביות על עוצמתו. הימין שיכור הניצחון עוד עשוי לעשות טעויות קשות אם לא ישנה את תפיסתו באופן שורשי ועמוק. הוא צריך להפנים שהוא בעל הבית החדש במדינה המחזיק בתמיכת רוב הציבור, והשמאל הוא קומץ קולני שהולך ונמוג. מנהיג מדינה אינו אמור להסתכל בכל עת מה אומרים מתנגדיו, הוא אמור להיות ממוקד בהוצאה לפועל של הערכים לשמם נבחר. השמאל עצמו המום מהיחס שהימין נותן לו. רק לפני פחות משנה הסתיימה לה ממשלה שדרסה את הימין באופן מוחלט ולא הרגישה אפילו צורך להתנצל על כך. פתאום כשמגיע תורו של הימין, הוא מתייחס לצד השני בכפפות של משי. בצמצום עילת הסבירות הימין אכן הוכיח שדרכו לשינוי נחושה, אך השמאל ממתין לראות האם יתמיד בזה או שכוחותיו יאזלו בהמשך העברת הרפורמה.
ועוד נקודה לסיום: כדי לתמוך בהליך שהחל, צריך לאייש בהקדם האפשרי כמה שיותר משרות משפיעות באנשי ימין. כל מי שגדל פה במדינה מבחינה ציבורית, עשה זאת על ידי מינויים של תומכיו בתפקידי מפתח. הפקידים במשרדים הממשלתיים, בעלי ההון במגזר העסקי ואנשי הצבא הממלאים את התפקידים הבכירים מהווים סוס טרויאני לחוזקה של הממשלה וצריך לפעול בהקדם להחליפם. במקומם יש למנות אנשים המזוהים עם דרך השלטון הנבחר שיביאו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר את רצון העם הבוחר.
