דווקא בשביל יבנה וחכמיה / דוד ברמן

"לחשב מסלול מחדש", המאבק בבג"ץ "הוא מאבק לא לנו" "אנחנו במקרה נמצאים בתווך", "זה ציפור הנפש של השמאל, אחדות העם חשובה מכל"? אין חוק ועניין חרדי אחד שבגץ לא ערבב בו כבתוך שלו והשית עלנו גזירות קשות. אין פסיק אחד בצביון יהודי, בקדושת עם ישראל בפרהסיה הציבורית שבגץ לא נעמד תמיד לצד התועבה והטומאה.

וגם ענייני טרור ומסתננים שבגץ מחליש ללא הרף את הממשלה לטפל בה ביד חזקה, גם אנו סובלים מזה מרות. ההתעמרות באחינו תושבי יהודה ושומרון ברשעות (פינוי בניינים שלמים על איזה חריגה של מטר על קרקע של ערבי לא ידוע שלא התלונן אפילו) ואגב, שליש מההתיישבות כיום היא חרדית.

כל בעיית הגיוס – שבשמו כביכול משתמשים 'מבשרי האחדות החדשים' – הוא תוצאה ישירה של האימפריאליזם הבגצי שפסל 3 פעמים חוק של הכנסת, עד למצב כעת שמעמדם של בני הישיבות לא מעוגנים. ביטול חוק המרכולים, הכרה ברפורמים, ביטול חוקי גיוס, ביטול אבטחת הכנסה לאברכים, כליאת (!) הורי עמנואל, איסור הפרדה (!), הרשימה ארוכה כאורך הגלות.

האם כל זה "וויכוח לא לנו"? רק "נגררנו לאירוע"? וכי שכחנו שהעצרת הגדולה הראשונה נגד בגץ ארגן דווקא הציבור החרדי, בעצרת חצי מיליון המפורסמת בתשנ"ז. אנחנו הראשונים שהתחילו לצאת נגד בגץ, וצריכים את הרפורמה לא בגלל ביבי, אלא למרות ביבי. ואיש לא מדמיין בעקבות הרפורמה להכניס ממד קדוש בבגץ – ולעזוב חלילה את הבד"ץ. זה ערכאות וישאר ערכאות.

כמו שלא השתתפנו בבחירות ונכנסנו בממשלות כי ראינו כאילו קדושה במדינה כמו הציונות הדתית. הכל מטעמים פרקטיים של השתדלות תוך ראיית התועלת ומתוך אחראיות לציבור ולעם היהודי הרחב בכללותו.

כמו שהשתתפנו במערכת הפוליטית "להציל מפני הארי" התברר שיש אריה עוד יותר גדול בדמות דיקטטור בג"ץ, דה פקטו פרלמנט בלתי נבחר על הפרלמנט הנבחר, שגם מהאריה הזה אנו עושים השתדלות להינצל, ולזה צריך רפורמה, שנעשה בכנסת שכאמור אנו משתתפים בשביל להציל מפני הארי. זה בדיוק העניין. אין כאן שום "ייקור הערכאות". האסטרטגיה הזו לקרוץ לשמאל לעולם לא הוכיח את עצמו. רק נטע להם תקוות שווא כאילו והם רק עוד קצת ישתוללו והחרדים ישברו וגוש הימין יתפורר.

אם ניכנע לפרוטקשן המשומן והמתוזמר של השמאל בשם האחדות הלא קיימת, ולהמשיך לתת להם לשלוט בלי בחירות באמצעות הבגץ שלהם, אז חבל על כל הצעת חוק, יוזמה, להורדת יוקר המחיה, להעברת חוק גיוס שאפשר לחיות איתו, כי הכל לבסוף נחתך בבגץ. חבל על המאמץ. צריך לטפל בשורש כל הרוע. במי שיש לו בפועל את הסמכות במדינה ולהחזירו לכנסת. אחרי זה יש טעם להתקדם בכל שאר החזיתות החיוניות.

אחדות היא בהחלט חשובה. שלמות העם הוא דבר חיוני. אולם אינו יכול להיות תירוץ לתת את עצמנו להיסחט ולהמשיך להיות סמרטוטים נדרסים, ולתת לדיקטטורה האמיתית כאן של בגץ להמשיך באין מפריע. כולנו יודעים שהשנאה ישנה מאוד. והיא לא קשורה לרפורמה. זה הטריגר בסבב הנוכחי.

חייבים לחתור להסכמות, כאשר חלקים מהאופוזיציה בכלל דוגלים באותם תיקונים ומה אנו אשמים שהפוזיציה השתבשה להם בדרך. להושיט לא רק את היד אלא את הלב לאחדות. לעשות באמת מאמצים גדולים להגיע להבנה רחבה. אולם לא בכל מחיר. ברגע שנבין שהכל אחיזת עיניים והם לא מוכנים לזוז מילימטר מהבלטה של שנאת הדת והביבי שהם תקועים עליה, מהפחדים הקמאים שלהם שכל הרפורמה הוא כאילו בשביל לייסד כאן 'מדינת הלכה', אז נפסיק להיות פראיירים ואין ברירה אלא להמשיך לבד בכל הכח.

איך אמרו פה פעם : בנחישות וברגישות.