הצביעות של לוחמי החופש: השמאל הפך לסכנה הגדולה לליברליות / ישראל כהן

בדומה לעיר הכפרית והשקטה הוד השרון, גם בית חב"ד במקום שפעיל כבר עשרות שנים, פועל בשלווה עם התושבים ולא מחפש לעשות הרבה רעש. סביר להניח שלא הייתם שומעים על בית חב"ד בהוד השרון, אם לא "העוול" הנורא שלו: התרחבות לקמפוס חדש בשטח של 4 דונם בסמוך למרכז העיר.

ההתנכלות הגיעה לשיאה עם מופע אימים של קללות ואיומים של ישי הדס מהפעילים הבולטים במחאות השמאל נגד השינויים במערכת המשפט ונגד הממשלה.

ואם תשאלו מה הקשר בין בית חב"ד שקט וחביב בהוד השרון לרפורמה המשפטית, התשובה היא פשוטה: אין קשר. תושבי רבים בהוד השרון, שמאלנים כימנים – לוקחים חלק בפעילות בית חב"ד ולאף אחד זה לא הפריע. עד לאחרונה.

אותם אנשים שבעבר קידשו את ההגנה על חופש הביטוי, חופש דת, חופש אקדמי, תקשורת חופשית ועוד כל מיני "חופשים" – הפכו להיות הלוחמים האנטי דמוקרטים הגדולים ביותר נגד כל מי שחושב קצת אחרת מהם. ד"ר שאול שארף, מומחה למשפט חוקתי מהפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס, חווה את זה על בשרו בשבוע שעבר. ד"ר שארף היה אמור להרצות לפני תלמידים בתיכון ברמת גן, אך שעה לפני ההרצאה הודיעו לו שהיא מבוטלת. מה פשעו של ד"ר שארף? השתתף בקורס למצטיינים בפורום קהלת לפני קרוב לעשור.

המקרה של ד"ר שארף הגיע לכותרות, אך הצביעות הזאת הפכה לנורמה שמתרחשת כל יום. דוגמה מובהקת ניתן למצוא ביחסם לתקשורת. ביום יום, אותם אנשים יודעים להסביר בנועם ובמתק שפתיים על חשיבותה של תקשורת עצמאית ועל כך שהתקשורת היא "כלב השמירה של הדמוקרטיה". אך כשזה מגיע לכלי תקשורת שלא מדבררים את האג'נדות שלהם, כל המסרים האלה נעלמים כלא היו.

כל עיתונאי שמזוהה עם הימין או עובד בכלי תקשורת המזוהה עם הימין, יודע לספר על התנכלויות ואלימות שהוא ספג כשהגיע לסקר אירועים במסגרת עבודתו העיתונאית.

לכל אחד מהמקרים המתוארים לעיל – שהם מנוגדים לגמרי למה שהם מטיפים כבר שנים רבות – יש להם הסבר מלומד. הטיעונים הנאצלים על כך שצריך להשמיע דעות מנוגדות וחשוב לתת ביטוי גם לנקודות מבט לא מיינסטרימיות, מסתיימים כשזה ממתנגש עם השקפת העולם של אנשי המחאה נגד הממשלה.

במבט ראשוני, אין כל קשר בין הגופים ש"זוכים" לטעום לאחרונה מנחת זרועם של מנהיגי מחנה המחאה. רק במבט מעמיק יותר, מבינים שכל אותם ארגונים וגופים, מציעים רעיונות ואג'נדות באופן וולנטרי. ללא תקציבים מהמדינה, וללא תמיכה ממסדית, אלא רק ביוזמה חופשית והתארגנות עצמאית, הם מאיימים על ההגמוניה של השמאל.

בין אם זה דוכן תפילין של חב"ד שמציע לזכות במצווה ללא כל תמורה, כלי תקשורת שמצליח לצבור תאוצה עם עמדות ימניות ונותן תחרות אמיתית לכלי תקשורת ותיקים עם תקציבי עתק, או פורום קהלת שמוביל מהלכים משמעותיים בתקציבים נמוכים בהרבה מהתקציבים האדירים של עשרות ארגוני שמאל שפועלים מולו – כל אלה הם הפחד האמיתי של מי שהורגל לשלוט בשוק הדעות והמחשבות בישראל.

החודשים האחרונים הראו שהקו המאחד בין אירועים אלה ואירועים רבים אחרים הוא, שנאה לכל מי שהוא לא בצלמם ובדמותם. פעם זה צעיר חב"דניק שמציע להניח תפילין, פעם זה עיתונאי ימני, פעם זה צעיר חרדי שנוסע לתומו באוטובוס ופעם זה משתתף בכנס אקדמי שסותמים את פיו כי הוא איש ימין.

צריך לומר זאת ביושר, חלקים גדולים מאותו שמאל, שכבר שנים מצייר את עצמו כליברל ומגן זכויות האדם, הפכו להיות הסכנה הגדולה לליברליות, לחופש הביטוי ולזכות הקיום של קבוצות אוכלוסיה שהן לא שמאל חילוני אליטיסטי.