למען נחדל מעושק עובדינו / ישראל זאב לוונטהל

ערב יום הכיפורים, זמן של חשבון נפש והתבוננות פנימה. אבל זהו גם זמן לכתוב דברים שאולי קצת קשה לכתוב ביום רגיל, יש לא מעט שתיקה סביב נושאים מסוימים בציבור שלנו, נדמה שזהו אחד מהם, ובו חשוב מאוד לעסוק.

כולנו גדלנו על ערכים של זהירות יתרה בדברים שבין אדם לחברו, שיננו את המשפט 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך', והאמת שביום יום שלנו אין צורך כל כך להיות ירא שמים גדול כדי להתנהג יפה לחבר, כל אחד יודע שיש יחסי גומלין בעולם, ואם אתה תפגע במישהו זה יחזור אליך ובגדול. ולכן רוב בני האדם נוהגים בכבוד בזולת בדרך כלל.

עוד סיבה גורמת לנו לא לגרום צער ונזק לזולת, והיא 'מוראה של מלכות', לא במובן של רשויות המדינה שפניה אליהם היא שאלה הלכתית בחלק מהמקרים, אלא יותר מוראה של חברה וקהילה בריאה.

עוסק בצרכי ציבור? עשה באמונה!

אולם יש אנשים בתפקידים מסוימים שעליהם אין את המורא הטבעי לא להזיק או לצער, הם מוגנים, יש להם עוצמה וכוח שאדם מהשורה לא מחזיק בידיו.

אנשים אלו מעסיקים ומנהלי מוסדות מחזיקים בכוח רב של פרנסת העובד באופן ישיר, ואף בכוחם למנוע ממנו למצוא עבודה במקומות אחרים. אנשים אלו העוסקים בצרכי ציבור צריכים אמונה. חייבים להיות יראי שמים. לא לחינם בכל שבת אנו מברכים את 'כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה'. זה לא מובן מאליו להיות בעל שררה ולנהוג באמונה.

חובה להדגיש שלא באנו לעסוק ב"תופעה נרחבת", לפחות לא מה שמוכר לי. רוב מנהלי המוסדות והמעסיקים מתנהלים בהוגנות ואפילו לפנים משורת הדין כלפי העובדים שלהם. מניסיוני אספר עבדתי בשנה שעברה במוסד גדול ומכובד המעסיק עשרות רבות של עובדים, וההנהלה שם מתנהלת בצורה מצוינת והוגנת לעילא ולעילא. וזה פרט המעיד על הכלל.

אל שבעוד בציבור הכללי כל מעסיק יודע שהעובד יכול לפנות כנגדו לרשויות החוק ולהתלונן כנגדו, בציבור שלנו של יראים ושלמים, אנשים יכולים לעבור שבעת מדורי גהינום מהבוס שלהם ולחשוב עשרות אם לא מאות פעמים האם לפנות ולמי לפנות, ובעיקר האם זה יועיל.

נניח לרגע שקם אדם עם אומץ וניסה להעמיד דברים במקומם, ולא נתן שיעשקו אותו, האם אנו כחברה תומכים בו?! האם חבריו למקום העבודה יודעים לעמוד לצידו ולא לתת להתעמרות ולעיתים גזל של ממש להתרחש בשקט מצדם?!

ניקח רק כדוגמה את נושא העסקת נשים, כמה מקרים של פיטורין לא מוצדקים בזמנים האסורים על פי חוק כל אחד מאיתנו מכיר? ולמה זה קורה, כי המעסיק יודע שלא יעשו לו כלום. בפרט אם הוא מנהל מוסד שהעובד או העובדת קשורים ותלויים בו.

אולם בערב יום כיפור היום שאינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אולי הגיעה העת שנקבל על עצמנו שלא נשתוק ונעלים עין יותר, אם נראה עוולה כזו מתרחשת בסביבתנו. ניתן גב וגיבוי מלא לחבר או קרוב שעובר התעמרות או ניצול במקום עבודתו, נתמוך ונעודד את מי שלא נותן שיעסיקו אותו שלא לפי הכללים המחייבים בחוק ובהלכה.

ואליכם בעלי הכוח, מנהלי מוסדות ומעסיקים יקרים, דעו כי כוח רב בידכם, לא תמיד העובדים מרגישים בנח לומר לא לשעות עבודה מופרכות, לעיתים הם חוששים להצביע על חוסר התאמה בין מה שסוכם למופיע בתלוש, אבל כל זה אינו פוטר אתכם. היו רגישים וקשובים, הוגנים ועניניים, קבלו בזרועות פתוחות עובד מצוין גם אם העז לעזוב מקום עבודה בגלל שלא נהגו כלפיו כדין. אל תקבלו רכילות בלי לבדוק היטב שאין זו התנכלות רעה.

יהי רצון שנזכה כולנו להיחתם בספרן של צדיקים גמורים. ולא נכשל בגזל או התעמרות וננהג בכל אדם בכבוד כפי שראוי לכל אדם.