אם ה' לא ישמור עיר / אלי רובין

50 שנה אחרי המלחמה הקשה שפרצה בעיצומו של יום כיפור ובה לחמו מדינות ערב נגד ישראל, מלחמה בסדר גודל שלא ידעה מדינת ישראל שנים רבות ואשר עדיין השלכותיה לא ברורות דיה, פרצה בשעות הבוקר המקודמות של שמחת תורה ובמהלך היום חג שנהפך לאבל נהרגו אזרחים רבים ורבים נוספים נפצעו.

כשהם עם דם בעיניים, חיות האדם ימ"ש חדרו מעזה אל עבר ישראל עם תשוקת רציחה, פרצו לבתי תושבים ביישובי עוטף עזה, טבחו בהורים על ילדיהם ואת האחרים הובילו באכזריות קשה אל תוך שטח הרצועה, כל זאת כאשר הם מתעדים מקרים רבים ודואגים לפרסם את הזוועות והמראות הקשות ברשתות החברתיות, גאים על שהצליחו לתפוס את ישראל לא מוכנה לתרחיש שכזה.

רבות דובר מאז פרוץ המלחמה הקשה על מחדל מודיעני של גורמי הביטחון כמותו לא היה במדינת ישראל מאז אותו בוקר קשה של פרוץ מלחמת יום כיפור, בשילוב עם מחדל של מקבלי ההחלטות בסוגיה המדינית-ביטחונית שלא התייחסו לאזהרות שנשמעו בתקופה האחרונה ואף זלזלו בכך.

לא עת היא להרפות את ידי העוסקים במלאכה ולהמעיט חלילה בפעילות כל אחד ואחד שעוסק מאז שעות הבוקר אתמול בכדי להציל נפשות, אך די לשמוע את קריאות השבר שהגיעו מאזרחים רבים ביישובי עוטף עזה אשר היו נצורים בתוך הבתים, מתחננים לעזרה ולסיוע, מבקשים להודות ברגעיהם האחרונים ליקיריהם ונפרדים, בשביל להבין כי לא בידינו הדבר.

קל לחפש את האשמים בתוכנו, לדבר על כשלים ועל חוסר מוכנות, להאשים אולי את הממשלה הנוכחית שפעלה בחוסר אחריות ואולי בכלל את זו הקודמת של לפיד ובנט, קשה לכולנו לעצור לרגע, לנסות ולהגיע להבנה, שעל אף כל האזהרות והאיתותים לתרחיש שכזה, שלמרות המוכנות הצבאית והעובדה שלישראל אחד הצבאות החזקים בעולם, הקב"ה סימה את עיני העוסקים בדבר.

אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.