1.
כאן, מתחת לאף:
המצב המורכב ביו"ש יכול להוות חומר רקע לוועדת החקירה בעזה
תקופה מוזרה ולוטה בערפל עוברת בימים אלה על מדינת ישראל, תקופה המוגדרת מצד אחד כסוג של תקופת המתנה למלחמה נרחבת שעלולה להתחיל בכל רגע, עם הכניסה הקרקעית לעזה או עם התרחבות הירי בצפון או שניהם גם יחד, כאשר מצד שני ישראל מתחילה לעכל שמשהו גדול התרחש כאן וצריך להיערך לשגרה חדשה, שגרת חירום שונה ואחרת.
קשה להעריך במדויק בשלב זה לאן הולכים הדברים, האם תהיה כניסה קרקעית ואיך היא תיראה, ובינתיים קיים ניסיון להימנע מעיסוק נרחב במחדלים ובהטחת האשמות, כי הרי פחות מתאים לעשות זאת בעת מלחמה, במיוחד שבפעם הראשונה נתניהו עצמו התייחס לכך והודה כי "גם אני אצטרך לתת תשובות", אלא שהוא מבקש לעסוק כרגע במערכה עצמה ורק אחר כך להתחיל בחקירת המחדלים.
מתחת לפני השטח, כולם כבר מתכוננים ליום שאחרי ולוועדת החקירה שתקום. גורמים מסוימים כבר דואגים לתחקירים בתקשורת, שני תחקירים כבר פורסמו השבוע, אחד מהם של התצפיתניות ששרדו מבונקר התופת וסיפרו שהם התריעו על תנועות חשודות אלא שאף אחד לא שמע להן, ותחקיר נוסף של חיילים שצילמו תצפיות של מפקדי חמאס שהגיעו קרוב לגדר, רכובים על הטנדרים הלבנים הידועים לשמצה שחדרו לערי ישראל, הם העבירו דיווח שמשהו מוזר מתרחש מעבר לגבול אלא ששוב, לא נעשה דבר בקשר לזה.
סביר להניח שהתחקירים הללו יוצאים לתקשורת דווקא עכשיו, בידי בעלי אחריות שדואגים לאליבי האישי שלהם, היו גם שמועות שבבית משפחת נתניהו עוסקים בזהות ועדת החקירה שתקום בעתיד ואף אוספים מידע על תחזיות ודוחות המודיעין שהוגשו לנתניהו שעל בסיסן הוא קיבל החלטות מדיניות, אבל מלשכת ראה"מ פורסמה הכחשה בה נאמר שנתניהו עסוק אך ורק בניהול המלחמה ולא בשום דבר אחר.
מאוד קל ופשוט יהיה לנתח בדיעבד את התנהלות המערכות ולמצוא את הליקויים, מבלי לדעת ולזכור שבזמן אמת הדברים נראים אחרת. מערכות לא מתנהלות לפי פרוטוקולים אלא זורמות לפי ראות עיני מקבלי ההחלטות בשטח ורק אחר כך מי שעומד מהצד יכול לשאול למה לא עשיתם כך או אחרת.
הצצה קלה קיבלנו השבוע דווקא בזירה קצת אחרת, בטרור שעדיין משתולל ביו"ש גם כשהמלחמה ניטשת בעזה. על פי נתוני צה"ל, מתחילת המלחמה נעצרו למעלה משמונה מאות מבוקשים ברחבי יו"ש שנלקחו לחקירה, מתוכם יותר משש מאות מזוהים עם החמאס. הנתון נשמע יפה ומרשים משום שלכולם ברור מה המשמעות של מחבל מזוהה חמאס וכמה טוב שהוא נחשף ונעצר.
לאורך השנים האחרונות בהן ארגון הטרור העזתי התכונן והתחמש לביצוע שואת יהודי הדרום, הוא ניסה בכל כוחו לשמור על השקט בעזה, מה שנתפס יפה בעיני ישראל וגרם להזרמת המיליארדים מידי קטאר לתוך הרצועה כחלק מהקונספציה השגויה. ממשלות ישראל העדיפו לעשות כך למרות שהיה ברור שבינתיים מעודד חמאס את אנשיו להעמיק את האחיזה ביו"ש ולהצית שם את אש הטרור.
כעת אחרי שהתבררו כוונותיו האמיתיות של חמאס, ברור מאוד מה המשמעות של מחבל המזוהה עם הארגון החי ביו"ש. לדוגמה, השבוע טען רבש"צ באחד מיישובי השומרון כי בדק את אחד הפועלים שעבדו בחקלאות סמוך ליישובו ומצא במכשיר הטלפון שלו תמונות של פרצות בגדר היישוב ותצלומי אוויר של הבתים. למערכת הביטחון מאוד ברור מה חושבים מחבלי חמאס בשטחים ומה הם מסוגלים לעשות.
ביום שלישי השבוע נחשף ב'יתד נאמן' כי ההתנהלות מול מחבלי חמאס ביו"ש בעייתית ולמעשה מתוך השש מאות שנעצרו לחקירה, רובם כבר חזרו הביתה בשיטת הדלת המסתובבת. למערכת הביטחון אין אפשרות להחזיק אותם הרבה זמן במעצר לא מבחינה טכנית ולא חוקית.
מזה זמן רב, קיים נוהל מיוחד שהתקבל לגבי מחבלים המזוהים עם דאע"ש הנעצרים בישראל. והוא חל גם על מחבלים עם תעודת זהות כחולה, כמו תושבי אום אל פאחם שנעצרו לפני כמה שנים לאחר שנחשפו כפעילי דאע"ש. לשב"כ ולמשטרה יש יכולת להשאיר אותם במעצר מנהלי ללא צורך בצו בית משפט ולנקוט מולם אמצעי חקירה בהתאם למסוכנות שלהם.
כעת, טוענים החוקרים והמפקדים בשטח כי הם זקוקים באופן קריטי לנוהל דומה שיאפשר להם לנהוג כך מול מחבלי החמאס, כדי להבין האם תכניות דומות לשואת הדרום מתוכננות גם ביו"ש חלילה. אבל למרות שחלפו כבר שלושה שבועות מתחילת המלחמה, לא נעשה שום שינוי בגישה למחבלי חמאס ביו"ש, בשונה ממחבלי חמאס שחדרו מעזה ונלכדו בישראל, לגביהם כבר יש החלטת יועמ"שית המאפשרת להחזיק אותם במעצר מנהלי ולמנוע מהם מפגש עם עורך דין.
אז מה צריך לקרות כדי להחיל את הנוהל ביו"ש גם למחבלי חמאס? תלוי את מי שואלים. מבדיקה שערכתי בטרם נחשפו הדברים השבוע ב'יתד נאמן' עולה כי גם לאחראים אין ממש מושג מה עושים עם זה. הגופים הרשמיים מסרבים להשיב ומתקשים לספק נתונים מדוייקים כאשר עם המצב מתמודדים אלה שנמצאים בקצה, בשטח, אלה שמנסים להתמודד עם הבלתי אפשרי. בסופו של דבר, מהם ידרשו תשובות.
באופן רשמי, דרושה רק החלטת ממשלה כדי שניתן יהיה להתייחס למחבלי חמאס כמחבלי דאע"ש וזה צעד מתבקש מאוד, במיוחד לאור הטרמינולוגיה החדשה שהנהיגה הממשלה לפיה חמאס הוא דאע"ש. אבל בממשלה עוד לא מכירים את הצורך לקדם החלטה כזאת על שולחנם של השרים, משום שאף אחד לא פנה ועורר את הצורך בכך.
במשרד הביטחון גם כן לא ידעו על מה מדובר וגלגלו את הכדור לפתחו של דובר צה"ל, שם גם כן לא ידעו מה לענות בהתחשב בעובדה שתפקידו של הצבא הוא להיכנס לכפרים ולבצע את המעצרים עצמם ותו לא, לכן גלגלו את הכדור שוב למגרשו של השב"כ, הפועל כידוע תחת אחריות משרד ראש הממשלה. בשב"כ גם כן סירבו לספק תשובות ברורות וגלגלו שוב את האחריות למגרש הצבאי, בטענה שהחלטות מסוג כזה נתונות גם לאחריותו של אלוף פיקוד ולא רק של דרג ממשלתי או מודיעיני.
התבלבלתם? גם אנחנו. ובינתיים הצבא ממשיך לעשות יחסי ציבור ולספר על מאות מחבלי חמאס מסוכנים שנעצרים מידי לילה, כשבפועל אין לכך שום משמעות ולמערכת אין באמת את היכולת לחקור אותם ולמנוע את האסון הבא ל"ע.
ומדוע זה חשוב דווקא השבוע? כי כל זה קורה תוך כדי מלחמה שהתחילה בגלל מחדלים, ומדובר כאן על הסתעפות ישירה של המצב בעזה, כולנו יודעים בדיוק מה כוחו של ארגון הטרור העזתי ביהודה ושומרון ואפשר רק לעשות אחד ועוד אחד ולהבין איך וכיצד פועלים המחבלים שמקיימים שם את תאי הטרור הללו בהכוונה ובמימון מעזה.
עכשיו ניקח את הסיפור הזה ונכפיל אותו בכפולות ובחזקות, וננסה לנחש ולשער מה באמת קרה בגבול הדרום, אולי הסיפור הזה מאיר לנו זווית קריטית שלא הכרנו.
קשה מאוד לבוא בטענות ישירות לגוף כזה או אחר, כל אחד מבעלי התפקידים השתדל לכאורה לעשות את שלו בצורה הטובה ביותר, אבל סיפור מחבלי חמאס ביו"ש ממחיש פתאום איך עובד או לא עובד הסנכרון בין המערכות, אופן חלוקת האחריות והאם יש גורם אחד שמכיר את התמונה כולה לאורך, לרוחב ולעומק כדי לדאוג שהביטחון באמת יישמר. ולמרבה האבסורד מסתבר שהתשובה היא לא.
בוועדת החקירה הבאה ישאלו על הרבה דברים למה הם לא התרחשו ולא קרו, אבל הנה משהו שקורה בזמן אמת אבל לאף אחד אין כח, יכולת או ידע לקום ולסגור את הפינה. למי יבואו בטענות אחר כך? לצבא? לממשלה? לשב"כ? או לכולם יחד? הנה. זה מה שקורה ביו"ש ועכשיו נבין קצת יותר טוב מה קרה בדרום. המון מערכות והמון בירוקרטיה עד שמרוב עצים לא רואים את היער. ומרוב גופים אחראיים ומתקדמים, לא כולם מצליחים באמת לעבוד.
2.
בין ביקורת ליומרה:
אפשר וצריך לבקר את המחדלים, אבל קצת ענווה לא תזיק לנו
הלצה ידועה אומרת, שיש הרבה אנשים שיודעים לנהל את המדינה ולקבל החלטות נכונות, לכן כמה חבל שרובם הגדול עובדים כנהגי מוניות, סַפָּרִים או אינסטלטורים במקום להיות במוקדי קבלת ההחלטות.
בשבועות האחרונים מאז החלה הלחימה, השיח ברשתות החברתיות ובשיחות הסלון השונות היה בעיקר על מה הממשלה צריכה לעשות, מה הצבא צריך לעשות, כולם יודעים לייעץ לרמטכ"ל איך להיכנס לעזה, כולם יודעים לצעוק כמה נתניהו הססן ולא החלטי ועד כמה העיכוב בכניסה הקרקעית לעזה הוא תוצאה של פחדנות. הצד השווה לכולם הוא הרצון העז לראות את צה"ל משמיד את חמאס ומחזיר לישראל את כבודה האבוד.
וכאן יש למתוח קו עדין מאוד אבל ברור וקריטי מאוד. יש הבדל דק בין הבעת ביקורת לגיטימית על נבחר ציבור שכשל או על מערכת ראוותנית שהתגלתה בקלונה, לבין הבעת דעה נחרצת תוך כדי ישיבה נינוחה על הספה או בחדר ממוזג מול מקלדת. אפשר ואף צריך לבקר את ראשי השלטון, אבל אסור לעבור את הגבול של חלוקת עצות והמלצות במיוחד מצד מי שלא נמצא בשטח או במוקד קבלת ההחלטות.
גם מעל במה זו, הושמעה ביקורת חריפה נגד ראש הממשלה בעת שהיה צורך בכך, תוך מתן קרדיט ומחמאה כשהיה צורך בכך, וכך גם יימשך בעתיד. אפשר ואף חובה למתוח ביקורת על הבטחות שהופרו הן למצביעי הימין והן לציבור החרדי, אפשר ואף חובה להזכיר שהמנהיג היחיד שהבטיח להיות מגן ישראל התברר כמי שעשה קצת ההיפך.
מותר ואף רצוי להזכיר שטענת "אין אלטנרטיבה" לא תקפה בנושא זה, משום שזה מעמיד בעצם את נתניהו בדיוק באותה שורה כמו מתנגדיו, זה שהם כשלו לא מצדיק את הכישלון שלו ואחרי הכל מדובר באדם הרבה יותר מוכשר ומצלח מהם, כך שהציפיה ממנו היא בהתאם, בפרט כשהוא הבטיח זאת שוב ושוב.
אבל מכאן יש גבול, אי אפשר להמשיך מכאן הלאה להבעת דעה לגבי המשך הלחימה. זה ממש לא נכון להביע דעה נחרצת מה צריך לקרות עכשיו וזה ממש לא חכם לומר שנתניהו פחדן או הססן ולכן אין מתקפה קרקעית בעזה.
נתניהו עורך בימים הללו התייעצויות רחבות מאוד עם כל מי שרק אפשר. כל זה מעכב את הכניסה הקרקעית לעזה ובינתיים כמה שמחריד לומר זאת – יש עוד כמה חיילים שזוכים בעוד ימים של חיים ובריאות. קשה לדעת מה היו פוסקים גדולי ישראל לו היו נשאלים האם להיכנס קרקעית לעזה או שלא, עם כל המחיר הכבד העלול ח"ו להיות כרוך בכך.
בעזה יש כרגע יהודים חיים הנמצאים בצרה ובשביה, בהם ילדים ופעוטות שלא טעמו טעם חטא. מי החליט שכניסה קרקעית תציל אותם ולא ההיפך? אולי באמת יהיה יותר חכם לתת הזדמנות לעסקה מדינית למרות המחיר וההשפלה הלאומית? האם מישהו מחכמי המקלדת או חצרות השטיבלאך מוכן לקחת זאת על אחריותו? כל עוד התשובה שלילית, כדאי מאוד שאותם חכמולוגים בשם עצמם יפסיקו להיות כל כך נחרצים בדעתם המלומדת.
לכולנו יש ביקורת לא מעטה על נתניהו ועל שאר מקבלי ההחלטות, אבל עכשיו הזמן למשכיל בעת ההיא לידום, פשוט לידום. נתניהו ייאלץ לתת תשובות על המחדלים שהיו ואפשר להמשיך לדבר על המחדלים שהיו, אבל אין שום הצדקה לשפוט את מה שקורה עכשיו בחדרי הדיונים כל עוד זה לא מחייב אותנו בשום אחריות. יתכן אפילו שמגיעה הכרת הטוב גדולה לנתניהו על ההמתנה הזאת, על ההססנות ועל ההליכה הזהירה קדימה, יש מצב שזה מציל חיי אדם כפשוטו, אז אפשר לכבוש קצת את יצר הנקמה המוצדק בחמאס. ימים יגידו.
3.
בתפקיד האיתמר:
אם לליברמן יש מה לתרום למאמץ הממשלתי, כדאי שיעשה זאת מבפנים ולא יהיה חכם מבחוץ
במקביל לשתיקה היחסית הנשמעת מכיוונו של יו"ר עוצמה יהודית והשר הממונה על הביטחון הלאומי, גובר הווליום דווקא מכיוונו של יו"ר ישראל ביתנו שנראה כי הוא תופס את מקומו של בן גביר בתפקיד.
מאז שהחלה הלחימה, איווט ליברמן לא מפסיק להשמיע את הגיגיו מול כל מיקרופון אפשרי ובכל רשת חברתית מזדמנת. יש לו תזה מאוד ברורה איך לנצח את חמאס וגם הוא יודע היטב מה חייבת הממשלה לעשות וממה היא חייבת להימנע.
דבריו של ליברמן מקבלים קשב רב בקרב מצביעי הימין המאוכזבים, הוא מכוון בדיוק למקום הנכון ולמסרים שהם רוצים לשמוע. בכך הוא הופך להיות הבן גביר החדש, זה שלא מחמיץ אף במה להשמיע את דעותיו אבל כשהוא נדרש לבצע זאת במבחן המציאות, הציון נמוך מאוד.
מצביעי הימין שעכשיו מרוצים מאוד מהנאומים של ליברמן, הם אלה שלא הפסיקו להזכיר לו את 48 השעות שהבטיח לחסל את הנייה אם הוא רק יקבל את כס שר הביטחון. והנה הוא היה שר ביטחון והנייה עדיין נושם עצמונית ומפעיל מרחוק את מכונת הנאציזם העזתית.
ליברמן סירב להצטרף לממשלה אם לא יובטח לו מקום בקבינט המצומצם, כי לדעתו רק הוא יודע איך להכריע את חמאס. וזה כבר כשלון ראשון שמציג אותו ככלי ריק, כי אם טובת המדינה ואזרחיה נגד עיניו, מדוע הוא חוסך את כל הטוב שיש לו לתרום ומוכן לשבת בקבינט רק אם ההחלטות בידיו? אפשר להשפיע גם מהקבינט המורחב בפרט כשאתה חלק מהקואליציה.
האלוף יצחק בריק שהשמיע את כל תחזיות הזעם שהתממשו, דווקא מעניק שבחים רבים לליברמן וטוען כי הוא בתפקידו דווקא למד את המערכת לעומק וניסה לתקן כשלים. אם הוא צודק, זה רק מעצים את השאלה מדוע ממשיך אותו ליברמן להיות אופוזיציה לוחמת לממשלה ולא להיכנס לחדר הדיונים ולהשפיע מבפנים. כל עוד הוא שומר את חכמתו לעצמו ולא מוכן להשתמש בה בעת חירום רק בגלל שיקולים פוליטיים, הרי שאנו מתחילים גם להטיל ספק בקיומה של אותה חכמה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
כמה שיש מה לומר על ליברמן ולא נסלח לו על כל מה שעשה לנו כחרדים
בנושא העזתי החמאסי הוא תמיד היה נחרץ עד הסוף ונתניהו בלם אותו