תנועה במלכוד / רועי ויזאן עם המתרחש במפלגת הליכוד

התקציב הנוסף לשנת 2023 עבר כצפוי בכנסת אבל גרם לזעזועים בתוך הליכוד כשכמה מחבריה ניסו לקפוץ על ההזדמנות ולהביך את ראש הממשלה נתניהו, התיסכול במפלגת השלטון מדבק כמו נגיף הקורונה, זה התחיל מברקת שהדביק את דיכטר וגמליאל שהדביקו את אדלשטיין.

בדרך כלל בכל העברת תקציב בכנסת יש איומים משר כזה או מחבר כנסת אחר, הם עובדים בשיטת סחוט כפי יכולתך, בטח אם מדובר בקואלציית מיעוט, שאז כל חבר כנסת הוא מלך.

במקרה של תיקון התקציב בשל המלחמה שנכפתה, היה אמור להיות קונצנזוס בלי לערבב פוליטיקה, אבל כמו שגנץ דאג לעשות פוליטיקה מהיום הראשון שנכנס לממשלה, כך גם חברי הליכוד, הראשון שהתחיל היה השר ברקת שהתנה את תמיכתו בדרישה לכספים עבור העסקים הקורסים, אחריו בא השר דיכטר שדרש כספים עבור החקלאים הסובלים, במקרה של השניים זה נגמר בפשרה והאיום הוסר.

לא לחינם התנאים והאיומים מגיעים מאלו שקופחו, דיכטר למשל זוכר לנתניהו שלא קיבל לידו את תיק הביטחון, לברקת, שגם שבע מהבטחות מנתניהו, נמאס לחכות שהבוס יילך והוא החל לחמם מנועים מה7 לאוקטובר כדי לרשת אותו, חבר הכנסת אופיר כץ יו"ר הקואליציה המסתובב בימים האחרונים עם מטף חשב לתומו שהשרים ברקת ודיכטר אחרונים וקיווה שלא יהיו תקלות נוספות מצד חבריו בליכוד, הוא עוד לא סיים לקוות וקיבל הודעה שאדלשטיין החליט להצביע רק בעד כספי המלחמה בלבד, כל מה שלא קשור למלחמה, קרי הכספים הקואליציוניים שאמורים לעבור לחרדים בשביל תוכנית אופק חדש, מבחינתו שירד מסדר היום.

כץ לא מבין מאיפה זה נופל עליו, לא מספיק יש לו את גנץ שמשחק בפוליטיקה קטנה שיודע שהתקציב יעבור בלעדיו ומאיים להנאתו שיצביע נגד, שאגב במקרה שלו האיום נגמר בזה שהוא וחברי סיעתו לא נכחו במליאה בשעת ההצבעה, ובכך גנץ יצא בסדר עם מחנה הרל"ב שמשגיח על כל צעד שעושה, בניגוד לדיכטר וברקת שסחטו כספים עבור משרדיהם, אצל אדלשטיין זה חמור יותר וזה הסתיים בסוף שאחרי האיום שלו להצביע נגד התקציב הוא הצביע בעד ואץ רץ לתקן זאת לנמנע ועשה מעצמו בדיחה.

מאז שאדלשטיין דורדר לעשיריה השנייה בליכוד ולא מונה לתפקיד חייו שהוא יו"ר הכנסת, וכן לא מונה לשר, החליט לחפש את נתניהו בפינה ולנקום, רק שהפעם זה לא צלח לו, אבל אין לדעת, אולי יצליח לו יותר בתקציב 2024.

בשונה מאדלשטיין, השרה גמליאל שקלטה שתקציב משרדה קוצץ, החליטה לא לבוא להצבעה בכנסת ואף הגדילה לעשות בכך שלא ענתה לטלפונים, היא מבינה שיהיו לכך השלכות והתקווה של כולם שזה יהיה בסגירת המשרד המומצא והמיותר שלה ושכספו יילך לצרכי המלחמה בעורף ובחזית.

נתניהו מבין שעד לתקציב 2024 הוא יצטרך לתחזק קשרים ולרכך את המתוסכלים במפלגתו שהולכים וגדלים, אם יש חבר כנסת שגם זכה בעבר לתואר ה'מתוסכל' והיום הוא יושב בשקט, הוא שר האנרגיה ישראל כץ שנותן גיבוי מלא לנתניהו ומחכה ליום שאחרי להתמודד להנהגת המפלגה, כץ מבין שלצאת נגד מנהיג פופולרי בעת מלחמה זו התאבדות פוליטית ופועל בתבונה, הוא מחכה בסבלנות בחודש הבא להחליף את שר החוץ אלי כהן לפי ההסכם ולהשיג דרך הערוץ הדיפלומטי עוד הישגים פוליטיים לעתיד.

מי שדווקא מרגיש נוח בממשלת החירום הוא המתוסכל בדימוס גדעון סער, שמאז שנכנס לממשלת החירום נרשמה התקרבות בינו לבין היריב המר נתניהו, הוא כמובן מכריז שהוא שם נטו בגלל המלחמה, אבל בשל השידוך שלא עלה יפה עם גנץ והחיפוש אחר בית פוליטי לגור בו, לא מן הנמנע שסער ימצא את הדרך לחזור למחנה הימין ולתנועה שלא מזמן הוא היה אחד מנסיכיה, סביר להניח שאם זה יקרה זה יהיה אחר עידן נתניהו, אבל בפוליטיקה הכל יכול לקרות והאויבים שהיו אתמול, הם החברים של מחר, (עיין ערך דרעי ואיוט שהמלחמה הפשירה את היחסים בין השניים, איוט כבר לא מטנף על החרדים כבעבר, דרעי זוכר לאיוט את הימים הטובים, ואין לדעת, אולי החרדים ישכחו לאיוט את האמירות האומללות ושיתוף הפעולה בין המפלגות ששייכות לאותו מחנה עוד יחזור), מה שבטוח שסער הוא האחרון שיפרוש מהמשלה, בטח לא לפני הניצחון שיהיה בעז"ה, וככל הנראה גם לא אחרי.

רועי ויזאן, יועץ ופרשן פוליטי. לתגובות: [email protected]