ההוראה של גדול הדור לעסקני הדיור: נגמרו הפינוקים / עו"ד נתן רוזנבלט

השבוע עלתה משלחת חשובה של עסקני דיור לביתם של כמה מגדולי הדור שליט"א, אשר מצוקת הדיור עומדת בראש מעייניהם. אחד מהם נתן להם הדרכה ארוכה ומפורטת, תוך קביעת כלל מנחה אשר הוא חזר עליו בביטויים שונים:

"נגמרו הפינוקים, אנחנו צריכים לקחת מה שיש".

תם העידן שבו הציבור החרדי חלם על דברים שלא יכלו לקרות, ובגלל זה פספס דברים שהיו על השולחן בהישג יד, עלינו לקחת את מה שיש ולנסות להפיק מזה את המרב. התקופה הקרובה תהיה רוויה באי אהדה של הציבור הכללי כלפינו, בשש אחרי המלחמה כולם יתאגדו בלעדינו ועלינו להתכונן לכך.

אנסה לבאר את דבריו ולמצוא מכאן את ההדרכה המעשית לכל אחד מאתנו.

במהלך העשורים האחרונים נעשו בציבור החרדי אין ספור ניסיונות של פתרונות דיור, חלקם הצליחו מאוד (למשל מודיעין עילית, בה אני מתגורר כמעט מיומה הראשון, כל כולה יוזמה של מספר אברכים, איפה הדור החדש של האברכים הללו?) חלקם הצליחו פחות (למשל קבוצות רכישה – עשרת אלפים משפחות חרדיות היו תקועות עם זה שנים ארוכות אך בסוף ראו דירה, כאלפיים עדיין תקועים היום מתחת לרדאר) וחלקם נכשלו מאוד (למשל עמנואל – גדלתי בצל סבא וסבתא ששילמו שנים ארוכות משכנתאות על דירות שלא נבנו).

אך לכולם היה מכנה משותף בשני תנאים בסיסיים: א) החובה לגור דווקא עם אנשים שנבחרו עם פינצטה, ונבדקו אחד אחד שהם אוכלים אותם מאכלים, בפרט בפסח. ב) כל זוג חייב דירה שרשומה על שמו באופן מלא במדינס ישראל, אחרת זה ממש שאלה של "חלות" הקידושין.

שני הדברים הללו נסדקו בעשור האחרון. אלפים מתגוררים במעורב. מצפת ועד אופקים ניתן לפגוש אלפי בניינים שבהם מתגוררת בקומת קרקע בבושקה רוסית זקנה שלא יודעת נעבאך מה זה שבת, בקומה האחרונה אדם שפטור משום "גוי שבת", ובאמצע משפחה חרדית ששרים "השומר שבת". חרדי ערבי ורוסי בבניין אחד זה לא התחלה של בדיחה, אלא של מציאות שהולכת ותוספת מקום.

ולא רק בינינו לבין אחינו התועים, אלא גם – ובעיקר – בתוך הציבור החרדי: המחיצות הרגילות שקיימות בערים החרדיות נופלות בריכוזים של הדור הצעיר, בכל הקשור למגורים באותו בית משותף. וגר שסניק עם חבדניק וליטוואק עם עצניק ירבץ. בלי להסתכל על איזה בד"ץ כל אחד אוכל, או איזה קפלוש הוא חובש.

מי שאחראי על כך בעיקר זה תכנית מחיר למשתכן. ההגרלות גרמו בין היתר לכך שכל גווני הציבור החרדי יתגוררו יחדיו בבניין אחד, בלי אפשרות לבחור שכנים (אגב, למי שחושש מגורמים לא רצויים – אפשר להירגע, בדרך כלל מי שאינו רוצה אורח חיים חרדי מוחלט, עוזב מהר מאוד). וזה גורם לאנשים להבין בדיעבד כי מדובר בלכתחילה. אין יותר פינוק של בחירת השכנים לפי איזה ישיבה הם למדו ואיפה הסבתא שלהם נולדה. כולם ביחד.

פינוק מספר שניים גם הוא הולך ונמוג: יותר ויותר אנשים עוברים לשיטת טאבו משותף. דהיינו חלוקת דירה לכמה תתי-דירה וקנייתן במשותף ע"י כמה משפחות. הפתרון הזה הוא נפלא הגם שהוא מאתגר את הרבנים (השבוע יצא לאור ספר חשוב של הגר"צ ברוורמן על הצדדים ההלכתיים והפרקטיים של זה – עולה רק 25 ₪ ומומלץ מאוד. זה עומד להיות השולחן-ערוך של התחום הזה) ולהבדיל עורכי הדין, שנאלצים לפתור הרבה בעיות בדרך על מנת שהכל יהיה לפי חוקי הרישום וחוקי המיסוי (עם חוקי התכנון והבנייה אי אפשר להסתדר ויש לשנותם בדחיפות – לתשומת לב הח"כים החרדיים). אין צורך לתת מספרים, כל אחד מכיר כמה כאלו מקרוב (לפעמים קרוב מידי) וזה פתרון נפלא, שילך ויגבר ואף יתמסד עם הזמן בע"ה.

פינוק מספר שלוש זה שלא הולכים ליו"ש. הרתיעה מובנת, אך ככל שחולף הזמן אנשים מבינים שזה כמעט רק פסיכולוגיה. האלפים שהגיעו לגור בשנים האחרונות בתל ציון ועמנואל, מעלה עמוס ונחליאל ועוד (למה פסיכולוגיה? כי בשנתיים האחרונות נרצחו באלעד בני ברק וירושלים כמות חרדים פי כמה מכל מה שהיה בכל המקומות הללו בכל ההיסטוריה), מוכיחים ברגליים כי הציבור החרדי כבר נגמל גם מהפינוק הזה. הערה: יש גדו"י המתנגדים להתיישבות ביו"ש, לדעתי אחרי שמחת-נורא בו נרצחו 1200 יהודים לא מתנחלים, צריך לעלות שוב לשאול.

נותרנו עם שני פינוקים, אחד צריך לשמור ואחד צריך לשבור.

הפינוק שצריך לשמור זה עניין המחיר. מה שלא עשה השכל ולא עשה הזמן, עשה ההכרח. היום כל מחותן יודע מה הוא מסוגל לתת, מה הוא יכול להעמיס בדוחק, ומה הוא פשוט לא נותן ולא משנה באיזה שידוך מדובר. אין כמעט מחותן בצד השני שלא מבין זאת ומתגמש. כולנו מבינים כי דירה אינה משאת החיים כי אם היכי-תימצי לקורת הגג, ויש גבול שאותו אי אפשר לעבור. אם משום שההון העצמי אינו ריאלי או משום שהתשלומים החודשיים אינם מאפשרים חיים של תורה. הדירה נועדה לשרת את האדם, ולא האדם את הדירה.

פינוק אחד עדיין צריך לשבור, וזו הקונספציה שאנחנו לא יכולים ללכת במרוכז להגרלות בערים מעורבות, גם מעורבות עם חילונים וגם עם בני מיעוטים. אנחנו צריכים להיגמל מכך, כי אין מה לעשות. מה שאפשר לקבל צריך לקחת. עשינו זאת בחריש וברמה ה' בב"ש, באופקים ובעכו. ההצלחות גדולות מאוד, אך עדיין: אילו היו נרשמים עוד אלפים בכל מקום, הכל היה נראה שונה.

כבר בהגרלה הבאה אני מאמין, שהציבור שלנו יתמודד בכל מקום שבו תהיה אפשרות ריאלית להקים קהילה, במחירים זולים.

שני דברים גדולים עומדים להתרחש בתחום זה השבוע:

הראשון זה הדיון בעתירה שלי בבג"ץ לביטול גזירת בני המקום (יום רביעי בשעה 11.30 בבית המשפט העליון, דיון פתוח). מה שיהיה שם, ומה שתהיה עמדת שר השיכון כפי שתובא שם, יכריע על עתידם של אלפי משפחות חרדיות.

עם כל הכבוד לדירות הרבות שיוגרלו באלעד ולרווח הגדול של כל זוכה, הפתרון לא נמצא שם, משום שהדירה הכי זולה תעלה בערך 1.4 מש"ח, שזה פנטסטי אם משווים את זה לשוק באלעד, אבל לא טוב אם משווים את זה למצבם של הזוכים. הפתרון נמצא במכרזים של הפריפריה. למשל, מכרז שזכו בו השבוע במגדל העמק, עם כאלף דירות, רובן בהגרלות, ובמחירים שלדעתי יהיו סביב ה-250 אש"ח לחדר – זה פתרון.

ההגרלה הבאה (לא זאת, הקרובה צפויה להיות בעיקר במרכז הארץ יחסית), תהיה בעל הצעות רבות וזולות בערי הפריפריה. "זולות" הכוונה עד 300,000 ₪ לחדר. זאת האופציה הריאלית ביותר להקמת אלפי בתים נאמנים. וזה תלוי מאוד בהחלטת ביהמ"ש העליון האם לבטל או להפחית את כמות הדירות המוקצות לבני המקום. אם יחוס הקב"ה עלינו וייתן בליבם את האומץ להחלטה הצודקת, ייהנו מכך אלפי משפחות כ"י.

המהלך השני שקורה השבוע בע"ה, זה ההגרלה הגדולה הראשונה לאחר חצי שנה של יובש, שתצא בע"ה ביום שלישי. להפתעתם של אלפי משפחות (המיעוט שאינו קורא מדור זה. כאן דובר על כך מזמן) אשר רבים מהם התפתו לרכוש דירה בזמן הזה ועתידים להתחרט.

ההגרלה כאמור מתחילה ביום שלישי. רק עיוור לא רואה את הלחץ של תחילת ההגרלה יום לפני הדיון, כאשר נכון לשעה זו (ראשון בלילה) טרם ידוע אפילו אלו ערים יהיו בפנים.

ואגב, לכל מי שמתעניין בגורל הדיון בבג"ץ: הרגע, ראשון בלילה, יומיים לפני הדיון הצפוי, הודיע שר השיכון לביהמ"ש העליון, כי בשבוע שעבר (כמובן לגמרי בצירוף מקרים) התקיימה ישיבה בראשות יו"ר מועצת מקרקעי ישראל המשמש גם בתפקיד משני כשר השיכון. והוחלט לבחון מחדש את מדיניות הקצאת הדירות לבני מקום.

במילים אחרות, פרקליטות המדינה מודיעה לבג"ץ כי היא מבינה שהעתירה היא רצינית, וכי יש צורך לחשב מסלול מחדש, ולבטל חלק גדול מההטבות המפליגות והמפלות.

אני מתכוון להתנגד לכך ולדרוש בכל מקרה את קיום הדיון. אך בשל העובדה שמצד אחד עומדת מדינת ישראל על כל זרועותיה, ומהצד השני עו"ד חרדי שעובד בהתנדבות, די ברור מה תהיה ההחלטה.

בכל מקרה העתירה כנראה החלה לפעול את פעולתה, ואפשר כבר לראות את האור בקצה המנהרה. או שהממשלה תבטל את ההטבות או שביהמ"ש העליון יאכוף אותה לעשות זאת, ולהשם הישועה.

מה שברור הוא דבר אחד: ככל ותבוטל או תצומצם גזירת בני המקום, אנחנו לא נברור יותר היכן להירשם. לא משנה איפה, כל מקום שנוכל לרכוש בו דירות בזול – נהיה שם, בלי פינוקים.