בבחירות הללו אין מנצחים, יש מפסיד אחד / עו"ד נתן רוזנבלט

בבחירות הללו אין מנצחים, יש מפסיד אחד, וזה הציבור החרדי. לא משנה מה תהיינה התוצאות, ומי יזכה להיכנס ללשכת ראש העיר ואיפה, הציבור החרדי הפסיד כבר בכל מקרה.

נער הייתי בתשמ"ט וגם זקנתי בתשפ"ד, ואיני זוכר כזו מערכת טעונה מאז. אלא שבעוד אז היה מדובר על שאלות אידיאולוגיות בבסיס היהדות (כילד, ההלכות שהכרתי הכי טוב היו הלכות שינה בסוכה. אם אתה צוחק ונזכר סימן שאתה כבר זקן), הרי שהיום, אנחנו קוראים את הפשקווילים ומתפלצים: הוויכוח הוא מי יקבל יותר פעקאלאך לשמחת תורה ומי יותר אוטובוסים בל"ג בעומר. כאילו לא קיבלנו פאקאלע ענקית בשמחת תורה האחרון ומלוא האוטובוס חללים בל"ג בעומר לפני שנתיים.

עוברים מעיר לעיר ושומעים את אותן טענות ילדותיות: "הם" לוקחים לכולם את התקציבים ואת המגרשים ואת הפעקאלאך. "הם" הכוונה בדרך כלל לחוג שזה לא אנחנו. זה לא מזכיר את מודעות ההסתה נגד הציבור החרדי, שלא לדבר על מודעות בזמנים קדומים יותר. זה אותו דבר בדיוק.

תחשבו שנייה על ילד שמרים פשקוויל מהרצפה (רק ילדים מרימים, מבוגרים מכובדים ממשיכים הלאה). מצד אחד התמונה של האדמו"ר או הראש ישיבה בדיוק כפי שיש להם בסלון ובסוכה. ובצד השני, כתוב שבשם אותו צדיק, יש לעשות הכל כנגד החוג השני, שאנשיו, כולם, הם העושקים שלנו.

אתה יודע ילד יקר מדוע אתה לומד בקרוואן דולף? כי "הם" לקחו את הבניין הגדול לעצמם. אה, והפעקאלאך שאין לך ילד יקר, זה כי הם לקחו. (בגלל שיש להם פי שניים ילדים או שהם היו כאן קודם, אבל את זה הוא לא יודע, כי זה לא כתוב בפשקוויל).

מה יעשה הבן ולא יתקוטט עם הבן של השכנים. וגם האבא, ה"גוט שאבעס" כבר רפה יותר, ואפילו את העיתון כבר לא מרגישים מספיק היימיש בשביל לגנוב לכמה דקות.

אך זהו רק החלק הכי קטן של הנזק. החלק העיקרי זה שהחבר'ה כאן שוכחים שאחרי כל שבת, יש מוצאי שבת.

זה מזכיר את המריבות שהיו בצד השני של הכביש רק לפני חצי שנה, על תתי סעיפים של עילת הסבירות ושיטת הסניוריטי ועוד כל מיני מילים גבוהות בלטינית עתיקה, שקרעו את המדינה לשניים. ובעוד אלו דנים מי יהיה לכמה שנים הבובה שנקראת נשיא ביהמ"ש העליון, באותה שעה צחצחו בעזה את חרבות הברזל. את הסוף כולנו יודעים.

בזמן שאנו שופכים דם עכור ויקר, על השאלה האם ראש עיר פלונית יאכל בפסח קטניות או שרויה, מצהירים חברי כנסת, כולל מהימין, בזה אחר זה, כי לא יתמכו יותר בהארכת חוק הגיוס. ואין מי שיעצור אותם, כי הנציגים נמצאים עכשיו בעמנואל, שחלילה לא יהיה ראש המועצה מהצד השני. אתמול, בזמן שבית המשפט העליון דן בעתירות נגד ילדינו, אנחנו היינו עסוקים בלעתור לאותו ביהמ"ש כנגד מועמדים מהצד השני.

אין צד שנקי מכך, ואין מי שינצח. כל ראש עיר שיזכה, בסיבוב ראשון או שני, יגיע ללשכה כשהוא מצולק וזב דם. בבחירות הללו אין ראש רשות חרדי אחד (!) שיזכה להיכנס בחיוך, מבלי שייעשה בדרך אברים אברים.

שלא לדבר על הצד שיפסיד. איך תחוש מפלגתו בכנסת כאשר בנוסף להפסד הצורב, יבקשו מהם עוד חודשיים גם להתפטר מהממשלה על סעיף הגיוס, או גרוע מכך – אם הממשלה עצמה תתפרק והם יצטרכו לוותר על הכל, ואין ספק שהיום הזה יגיע ובקרוב.

כיצד ישתפו פעולה במלחמה האמיתית, עוד חודש, יושבי ראש המפלגות החרדיות שכינו זה את זה השבוע בכינויים הנוראים ביותר ?!

התשובה היא לצערנו שהם לא יישבו! הם ינהלו כל אחד את המלחמה מהזווית שלו. תארו לעצמכם את המלחמה בעזה, אם מפקדי חיל ההנדסה והאויר לא מדברים זה עם זה, וכל אחד מפציץ מתי שבא לו: חת שתיים ש-גר.

השבוע השתתפתי בשמחה מסוימת, היה שם אחד מגדולי מנהיגי הדור (ליטאי כמובן, אצל איזה אדמו"ר הייתי יכול לגשת ככה?!) העזתי, נגשתי ושאלתי מה דעתו על מה שהולך היום בינינו?

הוא הביט כה וכה, כנראה חשש (מעניין ממי ולמה?), ואז אמר לי בשקט ובאידיש, (שהסובבים לא יבינו): עיקבתא דמשיחא זה עכשיו, אין יותר מועצות גדולי התורה, אין יותר מסגרות מסודרות של תורה. הדבר היחיד שיש הרבה, זה חוצפא יסגיי.

כעת אין עם מי לדבר, כולם עסוקים בלהרוס לכולם (באוזניי שמעתי מעסקנים משני הצדדים בבית שמש, שעדיף להם את בלוך מאשר השני). אך מחר בבוקר, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, חייבים להתאחד שוב, ולהחליט שמה שהיה היה.

ויעשו כולם אגודה אחת, להניף את הדגל, שיישאר מי שילמד את הש"ס.