יום שכולו פשלה פרק ג'. והפעם: פגישה שמובילה לכמעט התקף לב ל… / משה לוי

עשיתי 'אחורה פנה' לא מסוגל לראות את פניו הכעוסות. הלכתי לכיוון בית כנסת אחר ללמוד. בדרך עברתי ליד המספרה הקבועה שלי, ואמרתי לעצמי שאם אני לא תחת המסגרת אשלים את הלימוד אחר כך ואסתפר עכשיו. נכנסתי, הוא היה שם לבדו. 'מקום טוב לפרוק את הבושה..' חשבתי לעצמי. התיישבתי כל הכיסא הוא שאל אותי אם את ה'רגיל' אמרתי לו "כמובן!" ושהוא לא צריך לשאול… התוצאה: בוא נקצר ונאמר שהוא התבלבל ביני למישהו אחר, שמסתפר אחד על כל הראש. והגאון עוד בחר להתחיל מקדימה כי שם היה הכי הרבה…

כשיצאתי משם, אבל וקצוץ ראש, פגשתי אחד מהכולל. הוא הביט בקרחת ובצ'ופ שנעלם "פששש… איזה חיזוק, אשריכם!" הוא אמר לגלוח הראש שלפניו. החלטתי לפרוק את הצער, חזרתי לביתי, פתחתי קובץ וורד והקלדתי את אשר עבר עליי, פירטתי בלי סוף, שפכתי הכל, אתן לאישה לקרוא, שתבין. אחרי עשרים דקות שהרמתי ראשי גיליתי שהמקלדת על מצב אנגלית. התוצאה: מקווה שזה לא נקרא שובר כלים בחמתו… אני רק דפקתי על המקלדת.

אשתי התקשרה. 'אופס… מה יכול להיות? ממתי היא מתקשרת באמצע הכולל? אין לי כח להסביר…' עשיתי המתנה של עשרים שניות זמן יציאה מהבית מדרש, ועניתי "מה נשמע?" שאלתי. "הכל טוב! איך בכולל?" התעניינה. "שטייגען!" עניתי מגמגם 'בכולל יש באמת שטייגען…' "סורי שאני מפריעה! אבל נלחצתי נורא… חברה שלי דיצה ספרה לי שבעלה אמר שהוא ראה אותך יוצא מהספר קרח… חחח! יאללה, הצלחות! ידעתי שהיא מדומיינת!" השיחה נותקה. התוצאה: כשהיא חזרה הביתה וגילתה את היצור… הייתי חייב להסביר גם את השקר, וגם את התגלחת.

נחזור להווה. חיפשתי לעצמי משהו לאכול, עברתי על כל הארונות, הכל ריק! מצאתי איזו חבילת בייגלה קצח שהייתה פתוחה על השולחן. אם הייתי אומר על הבייגלה שהוא יבש, הוא היה מסמיק מהמחמאה! הרגשה זוועה! פתחתי את המקפיא לפחות איגלו להוריד את הטעם… התוצאה: מכירים מפולות שלגים, בוץ, סלעים? אז זה בעופות ודגים קפואים מעורבים בקרח.

חיברתי אוזניות לאוזניי מחפש לשכוח ממה שהיה, ולהירגע מהבאות… פשטתי חולצתי, התיישבתי על הספה, ושוררתי בהשקט (שלא ישמעו בחוץ חלילה…) לפתע… דמות עמדה מאחוריי! התוצאה: אקדים ואומר, אשתי לא אשמה בתוצאה! אני אמרתי לה שאני לא בבית, אז מה הבעיה בעצם שהוא יכנס לבד לקחת את המסמך שהוא צריך? ולתוצאה: זו לא הייתה התקפת לב משותפת, זה היה משהו כזה שלא הצלחנו לדבר לא אני, 'האומלל בגופייה', ולא השווער ההמום.