ההודעה של אהרן ברק על התפטרותו מההרכב בביהמ"ש הבינלאומי בהאג "מטעמים אישיים בריאותיים" (ברמה האישית מאחלים לו כמובן אריכות ימים ובריאות איתנה), לא הפילה איש מתדהמה או מצער.
איש לא נדהם מהצעד, לאחר שהוא הצטרף לחלק מהפסיקות כנגד מדינת ישראל. הוא לא היה מחוייב לעשות זאת, והראייה שהשופטת האוגנדית הייתה טובה ממנו בהרבה והתנגדה אף לפסיקות הללו. הוא עשה זאת למרות שהוא אמור היה לייצג את המדינה. כלומר, הוא צידד בעמדת גדולי האנטישמיים כנגד העם שלו שהוא גם הלקוח שלו. כפי שטענו כאן, עצם הכניסה לטריבונל הזה הייתה טעות, ושליחתו של ברק הייתה שכלול של הטעות.
לא נופתע אם נשמע יום אחד מפיו כי הסיבה להתפטרותו הייתה שהוא חש הזדהות עמוקה הרבה יותר עם הצד האנטי ישראלי. דעותיו בעניין ידועות לכל אזרח ישראלי, חלק מהאזרחים אף שילמו בחייהם או ברכושם בעקבות הדעות הפוסט – ציוניות הללו.
איש גם לא מצטער על כך. האיש הזה חתום על ההפיכה המשפטית אשר את פירות באושיה אנו אוכלים ונאכל עוד. בגאוניות וסבלנות, צעד אחר צעד, הוא בנה במשך עשרות שנים, מערכת משפטית שהיא אלטרנטיבה שלטונית, ואשר מחזיקה בכל מוקדי הכח במדינה, עד כדי ניהול המדינה בפועל.
את המחיר משלמים כאמור כל אזרחי המדינה, אך כמובן כמו תמיד אנחנו משלמים יותר. כך למשל הדיון/הצגה שהיה השבוע בבג"ץ, ואשר תוצאותיו ידועות מראש, דן בטענה (שעשויה להתקבל לצערנו) כי הצבא חייב – אקטיבית – לפעול לגיוס בני הישיבות ח"ו. כלומר, לא רק מתן הוראות דקלרטיביות אלא פקודות אופרטיביות מעשיות לזרועות הביטחון, מה ואיך בדיוק עליהם לפעול. אין לזה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית שאין לה חוקה מסודרת. ברק נטל דה-פקטו את כח השלטון מידי העם, רוקן את הרשות המחוקקת ודיחלל את הרשות המבצעת, מורשתו היא שיש רק רשות אחת: השופטת, ושכל היתר ייכנעו לה.
במשך כל השנים הסבירו לנו, כי בתמורה לצעדים הנוראיים, נזכה בלגיטימציה בינלאומית, וזאת דווקא משום שיש לנו בימ"ש חזק במיוחד, החזק ביותר בעולם המערבי. שכנעו אותנו כי כדאי להוריד קצת את הראש ולסבול מברק, וזאת כי מצד שני נוכל להינות ביום פקודה מהימנעות מצעדים ע"י אירופה והחברים, בזכות המעמד המיוחד שיש לברק בעולם המשפטי (לא פלא, כל שופט בעולם היה רוצה שלא יהיו רשויות אחרות זולתו).
מתברר כי הברק הועם עם חשיפתו לתרגיל אמיתי, או שכלל לא היה ברק. ביום בו שבעים הזאבים החליטו להאשים את הכבשה, לא עזר כל הברק הכרוכים בשמו של המהפכן המשפטי. אולי אפילו יתברר יום אחד כי דעותיו הם אלו שדרבנו אותם לפסוק כפי שפסקו. בעשותם קל וחומר, אם נשיא ביהמ"ש של מדינת היהודים סבור שהפלסטינאים צודקים בחלק מהטענות שלהם, אנחנו – כאומות העולם הניטרליות כביכול – מותר לנו ללכת עוד צעד לקראתם.
התפטרותו של ברק הינו צעד קטן מידי ומאוחר מידי. ספק אם ניתן יהיה לתקן אי פעם את הבושות שהוא עשה לנו בהאג, ואת ההפיכה שעשה לנו בירושלים.
מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו
בס"ד, מי אשם ? נתניהו שמינה אותו לבית המשפט בהאג.
לצערנו, גם נתניהו תפוס [קצת] בקונספציה של 7 באוקטובר .