כן, לחוק הרבנים! / עו"ד ישראל ענדען

השבוע הסוער בפוליטיקה הרים הרבה גבות: חוק הרבנים באמצע המלחמה? וכי אין דברים חשובים יותר בימים אלו מאשר החוק הלא ברור הזה?

ככה שואל את עצמו מי שלא למד את החוק, מי שלא מכיר. מי שיודע ומכיר – מבין את הצורך ההכרחי והמתבקש להעביר את חוק הרבנים במהירות, וללא כל קשר לפוליטיקה.

כן, בתוך עמי אנוכי יושב ושומע את הקולות כביכול החוק הוא פוליטי, ונשלח לאוויר כבלון ניסוי של יו"ר תנועת ש"ס אריה דרעי לבדוק ולבחון את רצינות ראש הממשלה והיתכנותו להעברת חוקים, כקדימון לחוק הגיוס. אולי, אבל לא על כך אני נדרש.

כמי שבאחד מכובעיו משמש כיו"ר המחלקה המשפטית של ארגון 'בנועם' אני מתוודע היטב למצב הקטסטרופלי של הרבנות בישראל. רוב ככל יישובי הארץ ללא רב מכהן. זו פארסה נוראית שיש לה השלכות קשות ונוראיות.

ב'בנועם' אנחנו מקבלים המון פניות במהלך השנה של יהודים שהתגוררו בברית המועצות והם מחפשים דרך לדעת על יהדותם. לפעמים נשלח שליח מיוחד שישוטט בין בתי קברות נידחים למצוא חוט שיקשר בין סבתא לנכד אובד, ועל פי רוב נשוטט ברחבי העולם לחפש מסמכים שיעידו על יהדות בדור או דורותיים קודמים.

והנה, כאן בארץ ישראל, מדינת היהודים, נוצר מצב אבסורדי בו המוני יהודים לא מקבלים מענה הולם ליהדותם. לא באוקראינה, לא ברוסיה, במדינת ישראל – ישראלים לא מקבלים את שירותי הדת המגיעה להם. זה מקומם, וזה זועק לשמים.

חוק הרבנים עיקרו בא להסדיר את המצב הלא-תקין שקיים כעת. החוק בעצם בא לתקן את העוולות שנעשו בימי השר מתן כהנא, בקדנציה הנוראית לחרדים, בימי ממשלת בנט-לפיד.

בואו נעשה רגע סדר: החוק היבש אומר כי בחירת הרבנים תיעשה על ידי נציגי הרשות, נציגי השר ונציגי בצי הכנסת בעיר, כשהנוסחה היתה 50 אחוז לנציגי הרשויות, 25 אחוזים לנציגי שר – בהם רבנים, ועוד 25 אחוזים לנציגי בתי הכנסת.

בא כהנא ושינה את היחס בנוגע ל-50 אחוז הנותרים וקבע: 25 אחוז – נציגי ציבור מהרשות המקומית בהתייעצות עם השר, ועוד 25 אחוז – נציגי שר תושבי הרשות המקומית.

חוק הרבנים בא בעצם להחזיר את הכוח לרבנות הראשית ולא לשר המכהן. החוק החדש מבקש שה-25 אחוז יהיה של חברי מועצת הרבנות הראשית ועוד 25 אחוז – נציגי שר בהתייעצות עם הרשות המקומית, שמורכבים מפעילים חברתיים מקרב הרשות המקומית. ועל זה כמעט נפלה כאן הממשלה בשבוע האחרון.

הרבה פעמים אני נשאל בפורומים כאלו ואחרים, מה לכם ולרבנות הראשית, והרי אתם כחרדים לא מסתמכים על הרבנות הראשית? והתשובה היא: ערבות הדדית של כלל ישראל.

אנחנו באמת לא אמורים לדאוג לציבור החרדי והדתי שסר למשמעת ההלכה ולא עושה דבר ללא שאלת רב. להם אין כל צורך לדאוג. גם אם לא יהיה רב עיר, הם ינהגו לפי ההלכה.

דאגתנו נתונה למרחב הציבורי, ליהודי במדינת ישראל, הוא זקוק לרב, הוא זקוק לרבנות חזקה. ללא רב – אין עתיד ליהודים במדינה הזו.

זו חובתינו וזו זכותינו לדאוג שלכל יהודי בארץ יהיה רב בעירו. ולכן, אני אומר כן לחוק הרבנים.