השבת השקטה שעברה עלינו לטובה, מאפשרת לחזור לפרשה שהסעירה את המדינה לפני החיסולים, וייתכן מאוד כי היא תחצה את המדינה בשנים הקרובות. בסוף השבוע פורסמה הידיעה כי היועמ"שית לממשלה כי היא בוחנת אפשרות לחקירת ח"כ צבי סוכות, בגין כניסתו לבסיס שדה תימן, ההחלטה הזו היא חציית עוד קו אדום של הפרדה בין הרשויות, והיא מבצעת הפרדה בין חלקי העם.
בפרסום נאמר כי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בוחנת אפשרות להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד חברי הכנסת צבי סוכות וניסים ואטורי, בגין כניסתם למרות שנאמר להם בידי החיילים כי אסור להם להיכנס למחנה הצבאי.
החוק הוא ברור ביותר. סעיף 9א לחוק קובע כי "שום הוראה שמגבילה גישה למקום מסוים לא תחול על חבר כנסת, אלא אם אותו איסור קשור לביטחון המדינה או לסוד צבאי". אין ספק שבית סוהר אינו סוד צבאי וכניסה אליו במסגרת התפקיד אינה עבירה על בטחון המדינה.
אך בעיני היועמ"שית וגורמים הדומים לה במערכת אכיפת החוק, החוק הזה, כמו עוד חוקים רבים, מיועד רק לצד השמאלי של המפה. האמירה הזו מצטרפת להליך המשפיל והמבזה של מעצר החיילים המסורים, תוך כדי הסתרת הפנים (מעשה האסור אגב על פי חוק, שוטר, גם צבאי, חייב להזדהות ולהראות תעודה ואת פניו שיוכלו לראות אם מתאימה לתמונה, למעט במקרים מיוחדים).
אם נוסיף לזה את העובדה שהרמטכ"ל זנח ישיבה בטחונית על מנת לטפל בסוגיה השולית הזו, וכי החליט להזיז גדודים שלמים ממשימתם העיקרית שהיא שמירה עלינו מפני הערבים ולא להיפך, נקבל תמונה מדאיגה של מערכת שראשיה ויועציה עסוקים בלשסות אזרחים באזרחים במקום להתלכד במטרת המלחמה האמיתית.
השמאל מוסיף חטא על פשע, כאשר מהנדסים את התודעה כאילו מי שתומך בחיילי המילואים כנגד האויבים, הוא גם תומך באנרכיה והיעדר חוק, ולא היא. אין כמעט אדם אחד הסבור כי אין צורך לחקור תלונות של אסירים, אך צריך לעשות זאת לאחר המלחמה (מאותה סיבה שהרמטכ"ל לא חוקר את עצמו על אחריותו לרצח קרוב לאלפיים יהודים), ברגישות יתירה, בכבוד הראוי, ובדרך הנכונה.
במסגרת התנדבותי כעו"ד חרדי, הגשתי אין ספור תלונות של אסירים ועצירים חרדים במהלך השנים, אשר היו להם טענות קשות ולעיתים אף מתועדות כנגד סוהרים ואסירים אחרים, כמעט מעולם (!) לא קבלתי אפילו תגובה או תשובה כלשהי, קל וחומר שהדברים לא נחקרו, ובוודאי לא באופן כזה.
ח"כ צבי סוכות אינו מהמחנה החרדי וחילוקי הדעות בינינו לבינו הם גדולים, אך אי אפשר שלא להעריך את הבחור הצעיר הזה עם הפאות הארוכות והמראה היהודי, שעושה את תפקידו ללא חת, ולא בוש מפני המלעיגים והמלעיזים, מי שצריך להתבייש זה מי שמפריעים לו בעבודתו הפרלמנטרית, ממנו יראו וכן יעשו.
עצוב מאוד שדווקא לעת הזו, בה כולנו ממתינים יחדיו בתפילה שלא יקרה שום אסון, דווקא עכשיו, מישהו שם למעלה, במערכת המשפטית, התבלבל קצת בין אויב לאוהב, בין נבחר ציבור לבין פקיד שאמור לשרתו, ובעיקר בין הרצון לנצח את ביבי, לבין ההכרח לנצח במלחמה. סולם הערכים הזה הביא אותנו לאסון בו אנו נמצאים, והוא חייב להשתנות.





















והם רוצים שאנחנו נתגייס לצבא השמאלני הכושל הזה…