בליל זה יבכיון וילילון בני / דעה

הערב, אם לא יקרה הנס אשר אנו כה מצפים לו, נשב כולנו על הארץ ונבכה את בית המקדש ואת הגלות, את גלות השכינה וגלות בני ישראל, בדורות האחרונים והראשונים, נחלי דמעות וים של דם אשר שופכו עלי סלע קיום תורתנו, יתמצו כולם על קיר המזבח ללילה אשר נקבע לדורות כליל הבכייה.

השנה בפרט, עם כל האסון הנורא של שמחת-נורא והבא בעקבותיו, נחשוב על אלפי הנרצחים ומאות השבויים, השנה יהיה הרבה על מה לבכות.

אך בעיקר תהיה הבכייה על הגלות בה אנו מצויים, גלות בין יהודים סרי דרך, בה אין מאפשרים ליהודים לחיות כדרכם ועל פי אמונתם, גלות בה נחשבנו כצאן לטבח רוחני יובל, לאבד את היקר ולחרפה.

תודה רבה ליועמ"שית לממשלה, אשר חידדה לנו את הנקודה הזו, כאשר הודיעה אתמול, בלי שום הקדמות ובלי שמישהו שאל אותה בכלל, כי מעונות היום יופסקו למשפחות, נשים לא תוכלנה יותר ללכת לעבודה, רק משום שהבעל לא מוכן להתגייס בכח לצבא שבו יהפכוהו לאחד משלהם.

ההוראה הזו, הצורמת גם באוזניים שאינן חרדיות, היא כמו מתנה בערב תשעה באב, להמחיש ולהדגים את הגלות בין היהודים. דווקא בתקופה שבה הנוכחות החרדית בממשלה היא משמעותית יותר מאי פעם, כאשר הייתה כבר סוג של מחשבה של אולי בכל זאת ניתן לשלב ולהשתלב, שרים עם שטריימלך וספודיקים יצרו את התחושה אצל חלק מאיתנו שאנחנו חלק מהם, ואז באה ההודעה הזו וטופחת על פנינו כתזכורת כי אנו עדיין בגלות.

עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ, וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.