לפני 110 שנים בשנת תרע"ה, עמד רב צעיר בשם רבי משה דוד פלעש ודרש בבית הכנסת שלו כי הגיעה השעה להקים בתי ספר תורניים לבנות. את הדרשה נשא הרב בשבת חנוכה ובעזרת הנשים ישבה שרה שנירר, שמעה, הפנימה והקימה את 'בית יעקב'.
"בדרשתו שרטט הרב את גדולתה ואת דמותה של יהודית ההיסטורית", כתבה שרה שנירר בזכרונותיה מאותה דרשה מכוננת. "אגב זה קרא בדברים היוצאים מן הלב לנשים ולבנות של ימינו ללכת בעקבות ובאורחות נשי ישראל גדולות הרוח בימי קדם"
שרה שנירר מוסיפה בזכרונותיה וכותבת: "רק דבר אחד אינני יכולה לשכוח. כשהקשבתי לתיאור הנפלא של הדמות יהודית, חשבתי לעצמי, איך מביאים הנה את כל נשותיה ובנותיה היהודיות של קרקא, כדי שתשמענה מי אנחנו, ומהיכן מוצאנו".
"במחשבתי נולדו באותם הרגעים תכניות מגוונות לעשייה גדולה… כיצד לממש בקרקא את מחשבתי, להקים מקום משיכה עם רוח יהודית עבור בנות ישראל".
היום צעדו אלפי בנות יהודיות לבית הספר ללמוד יהדות וערכים. השנה ה-110. הי"ד של רבי משה דוד פלעש.
דרשה אחת בבית הכנסת ברחוב שטומפער 42 בוינה. דרשה ששינתה את העולם. בלעדיה לא היה קם 'בית יעקב'. ובלי 'בית יעקב' לא היו היום ישיבות. בלי 'בית יעקב' לא היו היום אברכים בני תורה.
הכל בזכות רב צעיר שידע לדבר בשפה עכשווית, לא נרתע מלדרוש בגרמנית (דבר שנחשב אז לחריג ומודרני) והכי חשוב, הוא דיבר מהלב.
הוא ידע עד כמה חשוב חינוך הבנות. את תורתו קנה בזכות מסירות הנפש של אחיותיו. הן עבדו בעבודות קשות על מנת לאפשר לו ללמוד תורה בישיבה. זכה הרב פלעש לבן ושתי בנות ששרדו את השואה. הוא נרצח באכזריות ע"י הנאצים. אלפי בנות 'בית יעקב' הן בנותיו. אלפי בני ישיבות הם בניו.
הרב משה דוד פלעש לא זכה לקבר ישראל. אולם במצבה שהוקמה על קברה של אשתו מרת פערל נכתב: והמצבה הזאת תהיה גם אבן זכרון להרב מוהר"ר משה דוד פלעש שהרביץ תורה בישראל יום יום פה העירה. ושנסחב ע"י אויבנו האכזריים ונשמתו הטהורה עלתה השמימה במחנה בוכענוואלדע.
יום סוער עבר היום על כלל ישראל. שמועות על מציאת חטופים נפוצו כבר אתמול בלילה. הבוקר נודע כי שישה יהודים נרצחו בידי מחבלי חמאס. עוד טרם עיכלנו את הבשורה הקשה וכבר דווח על פיגוע קשה סמוך לחברון. שלושה יהודים נרצחו בו. הי"ד.
היום הזה שבו מתחילים בתי הספר את לימודיהם נפתח בהתרגשות מהולה בעצב. ילדות צעדו לראשונה לכיתה א' עם ילקוט חדש על גבן. לצדן הלכה אמא בלב כבד מבשורות האיוב הקשות בהן התבשרנו.
מקובל לחשוב שיום א' לחודש ספטמבר הוא יום שאלפי ילדים חילונים צועדים לבתי הספר בלי שידעו 'שמע ישראל' מהו. זה נכון וכואב. אולם דומה כי בחודשים האחרונים אנחנו לומדים לחיות בצל מורכבויות לא קלות לעיכול.
היום היה יום חשוב. יום חשוב מאוד. יום בעל חשיבות היסטורית לעולם היהודי. כולנו מבינים היום את מה שלא היה ברור לפני 110 שנים, כי בלי חינוך יהודי שורשי לבנות ישראל אין קיום לעולם התורה. בלי "כה תאמר ל'בית יעקב'", אין את "ותגד לבני ישראל".
המציאות שבנות דתיות הולכות מידי יום לבתי הספר לא הייתה קיימת עד לאותה דרשה בבית הספר בוינה. ושום דבר לא היה יוצא מן הכוח את הפועל אילולא פרצה מלחמת העולם הראשונה ושרה שנירר נאלצה לנדוד מקרקוב שם התגוררה לוינה.
בקרב בני משפחתו של הרב פלעש השתמרו עשרות דרשות שנשא בבית הכנסת אותן העלה על הכתב בראשי פרקים. עדויות מספרות על כי דרשותיו היו מרתקות את שומעיהן וכי הרב פלעש היה נואם בחסד עליון.
הכותב הוא נינו של הרב פלעש הי"ד. להערות, תגובות והארות ניתן לפנות למייל: [email protected]
שכחת לציין שאלמלא הסכמת גדולי ישראל באותה תקופה, ובראשם מרן מהרי"ד מבעלזא, לא היה שרה שנירר הולך על המלך היומרני