הפסקת אש – הרע במיעוטו / דעה

ידוע לי כי הדעה הזו אינה פופולארית, אך פיקוח נפש דוחה פופוליזם, אם הדרג המדיני יגיע למסקנה כי יש צורך להגיע להפסקת אש בצפון, אפשר יהיה להבין זאת.

נכון, אנחנו ברוך השם "על הסוס המנצח" וזו העת לכתוש את האויב עד תומו, אך מפרשת הביפרים למדנו כי לא הכל אנחנו יודעים, בפני מקבלי ההחלטות פרוסות ידיעות שאנו לא נחשפנו ואולי לא נחשף אליהן לעולם, השיקולים הם שונים ממה שאנחנו יכולים לנסות לנחש.

וייתכן כי אין ברירה וחייבים לנהוג בהפסקת אש, תוך הבטחת מקסימום של יישובי הצפון ותוך צמצום למינימום של האפשרות לאירוע חוזר עוד כמה שנים.

אם רוצים להשמיד את האויב עד תומו, יש צורך בכניסה קרקעית כך סבורים כל המומחים (למרות שאפשר וצריך ללעוג להם אחרי האירועים שחווינו השנה, עדיין הם יודעים יותר מאיתנו), הכניסה לעזה עלתה לנו עד כה בחייהם של שס"ה חיילים קדושים, לא כולל אלפי פצועים וכו', ואין חולק על כך כי היא הייתה מחוייבת המציאות.

בלבנון לעומת זאת, המציאות יותר מורכבת, הן מבחינת כמות הפגיעות רח"ל והן מבחינת ההכרח להיכנס: אין לנו חטופים שם, וגם כמות הפגיעות שהייתה בארץ אל מול הפגיעות שהם ספגו כבר לימדה אותם, ואת כל אחיהם בני דודנו כי בג'ונגל הזה לא מתחילים עם היאהוד ומי שמנסה משלם ביוקר רב מאוד.

ויש גם את האספקט המדיני: אומות העולם איתנו עד גבול מסויים, והדרג המדיני יודע למתוח אותו כשצריך עד סוף, אך כאשר הוא מגיע למסקנה כי עוד מתיחה יכולה לקרוע את החוט המקשר בינינו לוושינגטון, יש צורך לחשיבה מחודשת.

כולנו תיקווה כי השנה הבאה תהיה טובה יותר, ובמקום ת'הא ש'נת פ'תאום ד'ם נזכה שתהא שנת פ'תאום ה'גאולה.