קבר רחל – עוד הילולא בקריסה / דעה

אחד המקומות האהובים עליי ביותר הוא קבר רחל, בכל עת מצוא השתדלתי להיכנס לתפילה קצרה או לימוד ארוך בכולל הסמוך, אחד המקומות שחשים בו את הקדושה באוויר.

אך דווקא ביום היארצייט אתמול לא נסעתי לשם, כבר כמה שנים שאיני יכול לנסוע לשם, מאז הקורונה והאסון במירון חוסמים שם את האתר מכל הצדדים ומקשים על ההגעה, גישה פשוטה למקום נגיש בירושלים, הופכת להיות מסע ארוך ומסורבל של זמן רב בשמש ובכבישים מסוכנים.

נכון, חייבים להגיד גם מילה טובה: במהלך כל השנה המקום מתפקד בצורה יוצאת דופן, יש עדיין הרבה מה לתקן אבל בכללי, בהתחשב במיקומו בלב אוכלוסיה פלסטינאית עוינת, סך הכל מגיעים במהירות (לפחות עם רכב, באוטובוסים המצב פחות משמח – תמיד יש המוני ממתינים שנוסעים בדוחס על לא עוול בכפם, כמו בכותל וכל מקום קדוש) ודי נקי ונעים שם.

אך כשזה מגיע לימי ההילולא השנתית, אנחנו נתקלים בהמוני אנשים שסובלים רק בשל רצונם להתפלל אצל אמא, אין נחמה בכך שהשלטונות באמת אכן מתאמצים ומקצים משאבי ענק, בפועל העסק לא מצליח והרבה אנשים נשים וטף, ביניהם מבוגרים ונכים, סובלים.

אילו היה זה רק בקבר רחל אפשר היה לתרץ זאת במיקום בעייתי, כביש צולע ועוד כמה בעיות נקודתיות, אך המציאות היא שבכל מקום כמעט, בזמני הילולא – שידועים מראש אגב, אין הפתעה הכל מופיע בלוח השנה –  אנחנו חוזים קריסה טוטלית.

הגיע הזמן שהשלטונות יפנימו כי יש לתת לציבור החרדי לנהל את עצמו, אנשים שמבינים את הרגישויות והצרכים, במירון זה הצליח מעל המשוער, אין סיבה שזה לא יצליח גם במקומות אחרים.