יקוב הדין את כולנו / דעה

מאז שתינוק פוקח עיניו מלמדים אותו תדיר על הקשר הסיבתי בין החלטותיו לבין התוצאות, אם יעשה כך ייהנה או ייענש כך וכך, זהו כלל בסיס עליו מושתת העולם.

פריבילגיה מיוחדת שמורה לאנשי המערכת המשפטית: הם יכולים לקבל אלו החלטות שירצו מבלי שיצטרכו להתמודד עם תוצאותיהן.

כך יכולים שופטים לשבת בהיכלי השן ולתת הוראות לצבא ולרבנות להבדיל בלי שום קשר לתוצאות הנובעות מהחלטותיהם, הם מסיימים את כתיבתם ושבים לביתם ושמישהו אחר ישלם את המחיר.

זה מה שארע במלחמה הנוכחית לדעת פרשנים רבים, כאשר הוראות בית המשפט מנעו את היכולת הצבאית לפעול כראוי בטרום המלחמה ובתחילתה, כך גם כאשר הורו לחתוך את העם לשניים עם הוראה לכוף את הגיוס על הציבור החרדי, הכל בלי לחשוב רגע מה יצא מכך.

אך השפיץ של ההחלטות השיפוטיות, היא ההחלטה המחייבת את נתניהו להקדיש יום יום את כל היום בכדי להיחקר על מי נתן בקבוקי שמפניה וכמה, והאם הסיגר שקיבל היה בגדר מתנה או שי, נראה כי החלטה זו נכתבה בשווייץ על שפת אגם ציריך ולא במדינה מדממת בעיצומן של שמונה מלחמות בו זמנית.

מחוץ תשכל ומחדרים אימה וביהמ"ש לא רואה ולא שומע, יש לו את כל הזמן לשמוע את התשובות המפהקות על השאלות המשעממות, עשרות שעות כל שבוע, ושאסד ימתין בינתיים, לא בוער כלום, מלבד סוריה כמובן, ולבנון ועזה ועוד כמה מקומות, מלבד כל אלו כלום לא בוער.