ואני אכביד את ליבו / דעה

ארצות הברית כמרקחה, היום החשוב של חילופי שלטון דרמטיים ביותר, אומת הענק מתעניינת בשאלה האם שחרורם של שלוש יהודיות מהשבי בחמאס – הנחשבת שם כהצלחה – הייתה כתוצאה מפעילות הנשיא היוצא או זה הנכנס.

וכמו כל דבר באמריקה – הכל בענק, מיליוני דולרים הושקעו בשורה של מכוני מחקר וסקרי דעת קהל כדי לבדוק מה באמת היה שם ומה חושב רוב הציבור, כאילו שזה נפקא מינה למעשה למשהו.

גם אצלינו עוסקים ויעסקו רבות בשאלה הבלתי ניתנת לתשובה חד משמעית: האם העובדה שהעסקה יצאה עכשיו ולא לפני חצי שנה היא משום שנתניהו עיכב או משום שחמאס לא רצה, וכמו כל דבר הקשור לאיש הקוטבי הזה – כל אחד מביע דעתו על פי עמדתו הפוליטית מראש.

אך מי שקורא קצת את פרשת השבוע רואה ויודע כי זה לא הנשיא ההוא ולא ראש הממשלה הזה, אלא יושב בשמיים ישחק, "כי אני הקשיתי את ליבו" זה לא פרעה ולא אף אחד אחר אלא אחד יחיד ומיוחד.

אמנם איננו יכולים להבין כעת את הטוב בעסקה הזו הנראית רעה מאוד, אך להשגחה הפרטית פרספקטיבה משלה ועם הזמן נלמד להבין איך הכל היה לטובה.

מאמצי על הושקעו בהשגת סינואר ולבסוף נהרג "בטעות" ביד חייל פשוט שלא ידע על מי הוא יורה, מאידך הצבא המהולל בעולם עם כל מטוסיו ושכלוליו נכנע דה-פקטו לארגון של אנלפבתים עם קלצ'ניקובים, מי שהצליח באחד המבצעים ההיסטוריים להגיע לכל ביפר בלבנון ולפוצצו, לא הצליח להגיע לשלוש יהודיות ונאלץ לפתוח את גן החיות ולשחרר את חיות הטרף להסתובב חופשי.

הפחידו אותנו מהצטרפות של כל האויבים נגדנו בבת אחת וזה לא קרה, לא בגלל ביבי וביידן אלא למרות שהם עשו כל טעות אפשרית כמעט, ללמדך שבורא עולם הוא המנהל של העולם, לא הכל אנחנו מבינים, אך אין ספק כי אבא מושך בחוטים, לב מלכים ושרים בידיו, והוא יעשה לנו רק טוב.