1.
חקירה לא ממלכתית: ועדת חקירה ומינוי נשיא עליון – הם רק סימפטומים. החלק הקשה עוד לפנינו
את מי בעצם מעניינת פוליטיקה בשבוע כזה? באופן רשמי – את אף אחד. המדינה כולה היתה מרותקת ללוויה קורעת הלב של משפחת ביבס הי"ד, להחזרת ארונותיהם של החטופים הנוספים, לתרחישים השונים המסתמנים על עתיד העסקה ולאפשרות של חזרה למלחמה.
אבל כל זה רק באופן רשמי. כי בפועל, הרבה מאוד פוליטיקה זרמה מעל ומתחת לפני השטח. ולא מדובר רק על הקריאות החוזרות ונשנות נגד נתניהו ונגד הממשלה שנשזרו בעיסוק הציבורי והתקשורתי בכאב החטופים.
במפלגת הליכוד עסוקים מאוד בימים הללו. בנוסף להכנות שעושה כל אחד בשטח לקראת פריימריז אפשרי, החריפה השבוע המחלוקת בין השרים ישראל כ"ץ ודודי אמסלם, סביב מינוי גלעד ארדן לתפקיד יו"ר התעשיה האווירית. אמסלם מנסה בכל כוחו לקדם את מינוי ארדן אבל שר הביטחון בגיבוי ישיר מלשכת ראה"מ, מעכב את המינוי והמתיחות הגיעה השבוע לשיאים חדשים.
התכתשות קולנית נוספת התפתחה גם בין השר קרעי לחה"כ ביטן סביב קידום רפורמה נגד תאגיד השידור הציבורי. קרעי מאשים את ביטן בעיכוב הרפורמה בגלל הפחד שלו מההליך המשפטי העומד נגדו וגם בזירה הזאת מתפתח קרב איתנים שמאיים על הליך הפריימריז כולו.
אבל מעל הכל, עסוקים בליכוד בדרישה הציבורית לקדם הקמת ועדת חקירה ממלכתית, וזה כבר נושא משמעותי יותר שבאמת מעסיק את הקואליציה יותר מאשר מריבות פנימיות שכבר היו מעולם. בבג"ץ כבר הצטברו כמה עתירות הדורשות להקים ועדה כזאת לחקר מחדלי המלחמה וכמה שיותר מהר, אבל השופטים כבר העניקו לממשלה ארכה של יותר משלושה חודשים כדי להשיב על העתירות הללו.
בינתיים, בליכוד מנסים לקדם פתרונות חלופיים, כמובן בהכוונה מלמעלה, היישר מלשכתו של הגורם המדיני הבכיר. הקואליציה כבר ניסתה לקדם מתווה להקמת ועדת חקירה שתתמנה בעיקר ע"י הדרג הפוליטי ואף לקדם חוק הקובע כי לא ניתן יהיה לקיים חקירה אחרת מלבד ועדה זו. ההצעה זכתה להתנגדות חריפה מצד האופוזיציה ומצד משפחות שכולות מה שהביא את הליכוד להפציע השבוע עם הצעה נוספת.
על פי ההצעה אותה הציג ח"כ אריאל קלנר בניסוח שנכתב כמובן בחלונות הגבוהים, הוועדה תיקרא "ועדת חקירה ממלכתית שוויונית", היא תמנה 9 חברים, ששה מהם ייבחרו בידי 80 ח"כים ואם לא תהיה הסכמה אזי הקואליציה תבחר שלושה חברים והאופוזיציה שלושה חברים, אשר אף אחד מהם אינו פוליטיקאי בעצמו. אותם שישה חברים יבחרו שני נציגים של המשפחות השכולות וכן יו"ר לוועדה, ולפי ההצעה כל שני חברים יהיו רשאים לזמן עדים.
כצפוי, ההצעה היצירתית הזאת זוכה גם כן לביקורת חריפה ומשפחות שכולות כבר מיהרו לשלוף מהארכיון תיעוד בו קלנר עצמו אומר במהלך ראיון, כי שלטון חמאס בעזה הוא טוב מבחינה אסטרטגית לישראל. כך שלטענתם, ח"כ שאמור בעצמו להיות נחקר לא יכול להציע הצעה לוועדת חקירה שאמורה לחקור אותו ואת מי ששלח אותו.
עד כאן הכל יכול להישמע סביר, אם לא מביאים בחשבון שגם המתנגדים מהצד השני לא ממש יכולים להציג הצעה משלהם, מבלי להיתקל באותה ביקורת שהם עצמם מותחים על הצד שכנגד.
כדי לרדת לעומק המצב האבסורדי, ניזכר לרגע מהי בעצם ועדת חקירה ממלכתית ומה תפקידה. במדינה מתוקנת, כשמתרחש מחדל או אסון בקנה מידה גדול, אמורה לקום ועדה בלתי תלויה שתקבע מי האשמים ואיזה לקחים יש להפיק כדי למנוע הישנות אסונות כאלה. האינטרס בהקמת ועדה כזאת הוא קודם כל של הציבור, גם הציבור שרובו בחר בממשלה ובנבחרים המכהנים, כי הציבור הזה רוצה שמישהו יבדוק גם את אלה שהוא בחר בהם.
במדינת ישראל, ועדת חקירה ממלכתית מוקמת ע"י נשיא בית המשפט העליון, כך קובע הנוהל. עכשיו נתקדם שלב אחד הלאה וננסה להבין מה עדיין מתוקן היום במדינת ישראל והאם בכלל יש מצב שיכול לאפשר הקמת ועדה מכל סוג שהוא.
ועדת חקירה אמורה להגן על הציבור כביכול מפני הדרג שהוא עצמו בחר בו, כמו כל גוף ביקורת שאמור לשמור על הקיים.
ועדת חקירה לא אמורה להיות אויבת של הדרג הפוליטי אלא להרגיע את רוב העם שבחר באותו דרג, כך שיידע שאם יהיו כשלים הרי שיהיה מי שיחקור ויתקן. אבל במדינת ישראל של היום, רוב העם שבחר בממשלה הזאת ושיבחר בה מן הסתם גם בבחירות הבאות, אולי לא ממש רוצה שמישהו מבחוץ יבוא ויעשה סדר, כי הוא לא מאמין באף אחד מבחוץ שיכול לעשות כך.
המפה הפוליטית במדינת ישראל שהיתה קשוחה במשך שנים רבות והביאה לתיקו פוליטי חוזר ונשנה, נעשתה קשוחה עוד יותר ככל שהמלחמה נמשכה. אלו שתומכים בנתניהו, לא רוצים לשמוע אף מילת ביקורת עליו, הם מאמינים בכל לב שלמרות הכשלים שאולי היה מעורב בהם לפני המלחמה, בכל זאת הוא היחיד שיכול וראוי לנהל כיום את המצב וכל השאר לא מעניין אותם. לא מעט מתומכי נתניהו מנקים אותו אוטומטית מכל אשמה וטוענים כי כל העולם כולו אשם – חוץ ממנו. צריך מבחינתם לפטר את כל ראשי הצבא והמודיעין, אבל רק הוא זך כשלג.
מבחינת האנשים הללו, שום ועדת חקירה לא יכולה לחקור את כשלי המלחמה כי כל מסקנה שתתקבל ושתהיה קשורה איכשהו לנתניהו – פשוט לא תהיה מקובלת עליהם, הם יפסלו אותה מראש ויאמרו שמדובר ברדיפה פוליטית גרידא.
מהצד השני, עומדים אלה שמושפעים מהפגנות קפלן ומטה משפחות החטופים, שמבחינתם הדרג המדיני, הצבאי, הביטחוני והמודיעיני – רובם ככולם זכים וצחים כשלג ורק נתניהו אשם. הם מחפשים את הראש שלו כבר מהרגע הראשון ומבחינתם כל ועדת חקירה שתעשה לו הנחות ותאפשר לו באופן כלשהו להתמודד בבחירות הבאות – פשוט לא תהיה מקובלת עליהם, הם יפסלו אותה מראש ויאמרו שמדובר בהחלטה פוליטית גרידא.
כבר תקופה ארוכה שהמצב הפוליטי במדינת ישראל נעשה סמיך יותר וחסר סיכוי לשינוי. כל צד רק מתחזק בדעותיו, מתבצר בעמדותיו, מקשיב רק לכלי התקשורת המזוהים עם הדעה שלו ולא מוכן לשמוע צד שני כי הרי הכל פוליטי, הכל רק בעד נתניהו או נגד נתניהו. קריסתה של הרפורמה המשפטית מהדהדת בעוצמה כזאת עד שנשיא בית המשפט העליון החליט למנות את עצמו בהליך קלוקל, כשצד אחד במדינה מוחא לו כפיים ומטהר את שמו בק"נ טעמים והצד השני פשוט לא מכיר בו ובסמכותו. מצב כזה מעולם לא היה במדינת ישראל, זו כבר לא רק תמונת מצב פוליטית, זה שתי מדינות לעם אחד.
עכשיו נחשוב על זה שלפי החוק, מי שאמור למנות ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שידעה המדינה, הוא אותו נשיא בימ"ש עליון. וכשחצי עם לא מכיר בו, כולם מנסים להציע פתרונות חלופיים אבל גם הם נתקלים שוב באותו קיר אטום וקשוח אותו לא ניתן לשבור כבר שנים ארוכות.
כל ניסיונות הנפל להקים ועדת חקירה כלשהי נדונו לכישלון. גם אם יצליחו להושיב איכשהו חברי ועדה כלשהי סביב שולחן אחד, הכשלון שלהם נחרץ מראש. כל צד במדינה כבר יודע בדיוק מי אשם מבחינתו, כל צד כבר החליט מי חייב להישאר מבחינתו ולכן כל מסקנה שתתקבל, תהיה שנויה במחלוקת ותמיד יהיה צד שלא יאפשר ליישם אותה. כבר מראש כולם קבעו שהחלטות הוועדה הן פוליטית ונגועות בידי בעלי אינטרסים.
מדינת ישראל מתמודדת עם האסון הקשה ביותר שידעה, אבל היא מתמודדת גם עם חוסר יכולת לחקור את הכשלים ולתקן אותם. האסון שנחת עלינו הדגיש פתאום עד כמה המצב הפוליטי המעוות השורר כאן, שיתק למעשה את המדינה וזה צפוי רק להחמיר ככל שיעבור הזמן והקרע יעמיק.
הרעיון של ועדת חקירה ממלכתית נועד במקור כדי לגלות כשלים ולהגן על העם מפני החלטות מסוכנות, אבל היום רוב מוחלט של העם משני הצדדים – פשוט לא רוצה שיגנו עליו, הוא לא רוצה לגלות כשלים אצל האנשים שהוא תומך בהם. והמצב הזה מדאיג במיוחד משום שזה כבר לא פוליטי, זה כבר מצב שהשתלט על כל תחומי חיינו, ועדת החקירה ומינוי נשיא עליון הם רק סימפטומים, ההמשך הקשה יותר כנראה עוד לפנינו.
2.
נטל ההוכחה עליו: לא ברור מה מתוכנן בזירה המדינית, אבל בינתיים ראה"מ מוצא את עצמו נבוך
נאום קצר ודרמטי שנשא השבוע ראש המוסד, גילה את קלונו של שר הביטחון המפוטר וחשף כי בניגוד לדברי גלנט שניסה להקטין את הישגי מבצע הביפרים, נתניהו היה זה שקיבל החלטה נגד רוב בכירי מערכת הביטחון והחליט לבצע את המבצע המוצלח בס"ד באופן שבו התבצע, מה שהכריע למעשה חלק גדול מהמאבק מול חיזבאללה.
נתניהו שוב התגלה כמנהיג השקול ביותר שיש כרגע בדרג המדיני, ודווקא בגלל זה הוא נעשה נבוך יותר מול המצב בבית הלבן. טראמפ חזר ואמר השבוע כמה פעמים כי מפתחות "שערי הגיהנום" שהוא הבטיח לעזה נמצאים למעשה בידי נתניהו וההחלטה נתונה אך ורק בידיו. והמציאות הזאת מגבירה מאוד את הלחץ כלפי ראה"מ מצד הבייס הימני שלו.
לכאורה, נתניהו נמצא כעת במצב הכי אידאלי מבחינה פוליטית. יש לו סקרים מחמיאים, יש לו ממשלת ימין על מלא, יש לו ממשל אמריקני אוהד וידידותי ברמה חסרת תקדים, אפילו גלנט ובן גביר שהציקו לו בתוך הממשלה כבר לא נמצאים בה. כרגע, אין לנתניהו שום דבר בעולם שיכול להפריע לו מלממש את אותה מדיניות ימין עליה הוא דיבר תמיד ובה הוא נפנף בכל מערכת בחירות. והדבר הזה רק מגביר עליו את הלחץ מימין, וכשלחץ כזה מתגבר, נתניהו רק מתחיל להתגרד במבוכה.
ככל שהוא מצטייר כחזק מול גלנט, מול גנץ ומול בן גביר, כך הוא נעשה נבוך יותר מול טראמפ. נתניהו התרגל לאורך השנים שהוא מתחזק אך ורק באמצעות אויבים, אך ורק על גבם של מתנגדים. הוא היה חזק מול ממשלים אמריקניים עויינים וזה מה שהוסיף לו לא מעט מנדטים, הוא היה חזק מול לפיד, גנץ, בנט, ברק, אולמרט, שרון והיום הוא רק מתחזק בזכות מחאות קפלן וקמפיין 'אתה הראש אתה אשם'.
אבל כשכל זה נחלש וגווע, כשאין לו שמאלני תורן להאשים בתוך הממשלה, כשאין לו אף אחד שמפריע לו באמריקה, פתאום חובת ההוכחה עליו. הימין פתאום צמא לשינוי היסטורי, הצבא מחכה רק לפקודה להסתער על עזה במתקפה חסרת רחמים, משפחות שכולות מהימין מצפות להכרעת חמאס וליד ישראלית קשה, ובמקום זה אנחנו מקבלים בינתיים שחרור ענק של מחבלים, סיוע הומניטרי חסר תקדים שבזכותו חמאס משתקם ונבנה מחדש אחרי שנה וחצי של מלחמה, הפסקת אש נגררת והציבור בינתיים לא ממש מבין לאן כל זה הולך.
בינתיים אי אפשר לדעת מה מתוכנן בחדרי הדיונים, לאן הולכת המלחמה והאם כל זה הוא רק הכנה למאבק אמיתי מל איראן, אבל בראיה פשוטה של אזרחים, משהו כאן לא עובד נכון. נתניהו הוכיח את עצמו כחזק במצבי לחץ, כחזק מול אויבים, אבל פחות כריזמטי ומוביל כשהזירה מולו פנויה ואף אחד לא עומד בדרכו.
זה מזכיר את ימי הקמת הממשלה, אז ניסה נתניהו למרוח את הזמן כמה שיותר וחיפש כל תירוץ להכניס את גנץ פנימה, משום שהוא הבין שהוא חייב שמאלני מחמד כלשהו בתוך הממשלה שניתן יהיה לגלגל עליו את האחריות, וכשזה קרה הכל עבד מצוין. מסתבר שכדי לשרוד ולשמור על תדמית טובה, נתניהו פשוט צריך אויבים מבית.
3.
ככה זה כשאוהבים לשנוא: למפלגות החרדיות לא מפריע שתוקפים אותן, אבל התוקפים המרירים יישארו מתוסכלים גם אחר כך
לפני שבועיים, פורסמה מעל במה צנועה זו תהייה שהופנתה כלפי מקבלי ההחלטות בצמרת המדינית, לפיה אם החמאס היה מבקש לשנות את היום שנקבע לשחרור חטופים בגלל תאריך כלשהו החשוב לאסלאם, ברור הרי שמדינת ישראל היתה נענית בחיוב. ואם כן, מדוע בזמן גיבוש העסקה בחסות הממשל הידידותי של טראמפ, לא הוצבה מצד מדינת ישראל דרישה לפחות באופן סמלי, לא לבחור דווקא את היום הקדוש.
אין ספק ואין חולק שפיקוח נפש דוחה שבת ויש לשחרר את החטופים בכל זמן שניתן, אבל התהייה הברורה היתה מדוע במדינת ישראל כמדינה יהודית, הנושא הזה לא עלה בכלל לדיון בזמן שזה עוד היה אפשרי, בפרט כשחמאס יודע היטב איזה חילול שבת מיותר יהיה סביב השחרור עצמו כמו בסיקור התקשורתי ועוד, ודווקא בגלל זה הוא בחר את יום השבת.
המסר היה מאוד ברור, אבל כנראה לא מספיק ברור לאחד מכלי התקשורת הגדולים במדינה, שם בחרו לצטט את הנכתב כאן תוך סילוף הדברים והוצאת המסר מהקשרו. הדיווח שם הוצג באופן מעוות לפיו כביכול "המפלגות החרדיות דורשות שלא לשחרר חטופים בשבת", התגובות הנזעמות של הקוראים היו כמובן בהתאם, למרות שעמדת המפלגת החרדיות ידועה וברורה והיא גם לא הוצגה שם בשום צורה.
הגדילה לעשות כותבת נוספת באותו כלי תקשורת המתהדרת גם בתואר פרופסור, שלא קראה את אשר נכתב כאן, אבל רק על בסיס הדיווח המסולף בנתה תילי תילים של פרשנויות עקומות ומחרידות, בהן ערבבה בכישרון בין מתיחת ביקורת על רצון המפלגות החרדיות "להתסיס ולגרום לתנועות פוליטיות רעות ומיותרות" לבין פרשנות מחרידה על מאמרי חז"ל הקדושים והשתלחות מחוצפת כלפי דורות ראשונים.
הסאגה היתה יכולה להיות משעשעת ומצחיקה, לולא התוכן המחריד והמחוצף נגד כל מה שקדוש ויקר לעם היהודי. הפניה המכובדת שנשלחה לאותו כלי תקשורת, נענתה בהודעה לקונית לפיה אין כל עילה משפטית להתנצלות או לשינוי. טענו להם בחיטים והם השיבו בשעורים.
התופעה הזאת לא מפתיעה, אבל היא ממחישה שוב שכשמישהו רוצה לשנוא, הוא לא יתרגש מזוטות כמו עובדות או מציאות. אם אפשר לקחת כמה שורות שנכתבו ב'יתד השבוע' ולהוציא אותן מהקשרן כדי להתנגח בציבור החרדי כולו, אזי כל הדרכים כשרות לעשות זאת, כולל סילוף ופגיעה באנשים שלא עשו להם כל רע.
אך במחשבה שניה, האירוע המוזר הזה מעורר לא מעט חמלה, רחמים, כאב על אותם אנשים ששנאתם אומנותם, שמרירותם היא אורח חייהם. למפלגות החרדיות לא מפריע שאנשים כאלה תוקפים אותם, אבל האנשים הללו הם אלה שנשארים בסופו של דבר עם שנאתם בידם ומרירותם בליבם. הסאגה הספק מחרידה ספק משעשעת הזאת – תחלוף ותישכח, אבל האנשים המרירים הללו יישארו מתוסכלים גם אחר כך.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]
לא הבנתי למה צריכים להיות נציגים של המשפחות השכולות???? עם כל הכאב והצער דעתם לא רלוונטית יותר משל כל אזרח אחר (אולי פחות).
זו צריכה להיות ועדה מקצועית לא טיפול רגשי!
אני חושב שצריך לקחת את טראמפ ליו"ר הועדה הוא הכי שקול מכל האויבים שלנו מבפנים