היום חל יום ההילולא של זקני הקדוש רבי אלימלך מליזנסק, אשר כברב התקבל בכל תפוצות ישראל כאדמו"ר של כל העולם, גם אלו שאינם עוסקים תדיר בספר נועם אלימלך מכירים היטיב את התפילה הידועה שלו: "אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם".
היהדות החרדית עוברת כעת טלטלה עזה עם ההחלטה הסופית להתייאש לעת עתה מהסדרת חוקיות דחיית הגיוס, המשמעות המעשית היא שילדנו עומדים להתמודד מול ניסיונות אדירים בשנים הקרובות אם חלילה לא יבוא המשיח או יימצא פתרון.
כבר השבוע נעצרו שלושה בני ישיבות שלא פגעו בזבוב, כל חטאם ופשעם היה שהם בני ישיבות ורוצים ללמוד תורה בארץ ישראל, הם עשו כל אחד טעות אחרת, אחד ניסע לצאת מהארץ השני הלך למשרד ממשלתי לסידור כלשהו והשלישי סתם נתקל בשוטר שראה על המסוף כי הבחור מבוקש ועצר אותו, מחר זה יכול להיות הבן שלי ומחרתיים הבן שלך אין כאן פרוטקציות.
המצב הנוכחי מחייב התאחדות כלל גווני הציבור החרדי על שבטיו ורבדיו אל מול האויב האמתי והסכנה המיידית של גיוס ילדינו, בכפייה או כפייה מוסווית, מה שהיה לא יכול יותר להיות ומה שנעשה עד כה חייב להיפסק ולהתחיל חישוב מסלול מחדש, מול אתגרי הדור עלינו להגיב בכח המאוחד שלנו.
אלא שהשטן מקטרג בינינו, השבוע בדיוק מלאה שנה לאותן בחירות מוניציפאליות אשר קרעו את היהדות החרדית לשבטים ותתי שבטים, כל סיעה הפכה לכמה מפלגות שלא מדברות זו עם זו.
לכולנו זכור, סליחה: צרוב, עידן הבחירות ומה שעוד יותר מכעיס זכור לנו על מה יצאנו למלחמת איש באחיו: על השאלה הקרדינלית האם ראש העיר יאכל בפסח קטניות או שרויה, בינתיים כולנו אוכלים ועוד נאכל הרבה הרבה קש וחצץ.
אז ניצחנו בעיר אחת את השכן ממול ובעיר השנייה הוא ניצח אותנו, כולנו יצאנו זבי דם והפצעים טרם הגלידו, בימים כאלו שעתיד כולנו על כף המאזנים אין לנו את הלוקסוס הזה של מאבק דמים על מי תמך ומי התנגד לתפקיד סגן ראש מועצה פלונית, המערכה היא על החיים עצמם, לא פחות, ובמערכה הזו חייבים להתאחד ברוח בעל ההילולא ואז, רק אז, יכול נוכל בסייעתא דשמיא.
חזק וברוך דברים כדרבנות