אין עצמאות מפני בורא עולם / דעה

ארץ ישראל בוערת וחלומות עוצם ידי עולים בלהבות, בורא עולם נתן לנו שיעור בעצמאות ביום זה כדי שנלמד קצת ענווה, כדברי המדרש בבראשית: "משל לאחד שראה בירה אחת דולקת אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה אמר לו: אני הוא בעל הבירה!", באמצעות הדליקה אנו מבינים כי אין אפשרות לעצמאות מפני בורא עולם אשר עשה עושה ויעשה לכל הברואים.

לעיתים רואים בלבול מסוים אצל אנ"ש ביחס למדינה בכלל וליום הזה בפרט, למעשה אין כמעט שום הבדל בין כל חוגי החרדים ואין הרבה מחלוקות בין גדולי ישראל בעניין זה.

במושכל ראשון נראה כאילו היהדות החרדית מורכבת מחילוקי דעות קיצוניים בינם לבין עצמם בשאלת היחס למדינה וליום הזה, מצד אחד בישיבה החשובה בעולם מניפים דגל בראש התורן, ומאידך בשכונה החרדית בעולם לובשים שק ומתענים, אנו יודעים על אדמו"רים וראשי ישיבות שנהגו חג ביום הזה ומאידך אחרים נוהגים בו יום אבל עם קריאת "ויחל", העמדות נראות כסותרות מאוד אך זהו רק מבט שטחי ורדוד, כאשר נוטים אוזן לדברי גדולי ישראל, רואים את הדברים בבהירות, כאספקלריה המאירה.

הבאתי כאן אשתקד דברים שאמר לי רבינו רבי לייב מינצברג בעל ה”בן מלך” מספר שבועות לפני פטירתו, כאשר ביקשתיו במעמד קהל מצומצם להבהיר את ההשקפה אודות יום זה, ואחזור על לוז הדברים לתועלת ההתבהרות גם עבור אלו שכבר מבינים לבד את העניין.

פשוט וברור, אמר, שנעשה כאן נס גלוי, מי שלא היה כאן לא מבין את גודל הנס ומה היה כאן קודם, קיבוץ הגלויות המופלא וקימום שארית הפליטה, כולם באופן ניסי ממש. הוא ציטט את מרן הגרי”ז מבריסק שאמר כי המדינה היא שמייכל (חיוך) של הקב”ה לאחר כל הצרות, אילו זכינו הייתה הגאולה מגיעה עם השמייכל הזה והיינו היום כולנו רוקדים ושמחים ביום הזה וכל השנה.

אבל, וכאן נאנח, איך אפשר לשמוח כאשר כל זה נעשה תוך כדי רמיסת הדבר הקדוש והיקר לנו ביותר, והיא התורה הקדושה. איך אפשר לרקוד כאשר אותה המדינה היא מצד שני גם הפספוס הגדול ביותר של ההיסטוריה היהודית, כאשר הם לקחו את כל השפע שהקב”ה העניק לעמו הדווי לאחר השואה הנוראה, והשתמשו נגדו, לעקור את תורתו, ולהעביר את צאנו למולך החילוני.

זהו, שני משפטים שאינם סותרים, אנחנו שמחים ומודים עם הנסים שעשה עמנו הקב"ה אך בוכים ואבלים על המרידה במלכות שמים בידי בניו של מקום, מותר לשוש על קימום עולם התורה עם מאה אלף אברכים ובני תורה כ"י אך לזכור בו זמנית כי מיליוני יהודים אחרים אבדו לעם בצילה של המדינה, כמו בן בהלוויית אביו העשיר שמברך יחד הטוב והמטיב עם דיין האמת, הייתי בהלוויה כזו פעם והבכיות הנוראות היו דווקא בהטוב והמטיב, כמה פשוט ככה ברור – גם אם אנו רוצים להודות על הניסים איננו מסוגלים לשמוח ביום הזה.

כמו בעניין ההליכה לבחירות, אי אפשר לומר כי גדולי ישראל שצידדו בבחירות פחות כאבו את אשר עוללה המדינה כשם שאין זה נכון שגדולי ישראל אשר אסרו את הבחירות התנגדו לה יותר מאשר האחרים (בד"כ), יש הבדלי גישה וחילוקי דעות לגבי ביטוי ההתנגדות למדינה החילונית ושאלות נוספות אך אין שום מחלוקות על עצם ההתנגדות, עד יבוא שילה ולו יקהת עמים במהרה בימינו אמן.