בצל כל הידיעות הייתה גם ידיעה שהביאה מזור כלשהו: במבצע מיוחד של המוסד וצה"ל, הושבה גופתו של לוחם השריון רס"ל צבי פלדמן הי"ד, שנפל בקרב בסולטן יעקב לפני קרוב ליובל במלחמת לבנון הראשונה.
ידידי ר' מאיר הרשקוביץ ממקימי מודיעין עילית, שהוא בעצמו הצטרף למשפחת השכול השנה כאשר איבד את בנו היקר נתנאל הי"ד בעזה, תאר פעם באוזניי את הקרב הארור ההוא בו השתתף ולחם לצידם של הנעדרים וההרוגים הרבים, תיאורים מצמררים אודות גבורה ונסים מעורבבים עם דם ואש ותמרות עשן ומשפחות שלא יודעות עד היום מה עלה בגורל יקיריהם, לפחות משפחה אחת כבר יודעת ויש לה קבר.
אך זה לא רק עניין נקודתי של המשפחה שכולנו איתם ברגעים אלו, אלא עניין נשגב בהרבה של ערבות הדדית של העם היהודי, שמגיע לביטוי בחיפושים נואשים ובלתי נגמרים אחרי עצמות קדושות גם לאחר יובל שנים, מי כעמך ישראל.
במסעותיי הרבים בעולם שמתי לב כי בכל כיכר מרכזית יש בדרך כלל אתר שנקרא קבר החייל האלמוני, בכל המדינות מתייחסים אליו בחרדת כבוד, ובחלק מהמקרים זהו האתר החשוב ביותר שאליו מביאים כל ראש מדינה זרה בתחילת ביקור ממלכתי.
חיפשתי יום אחד איפה "קבר החייל האלמוני" בישראל, והתברר לתדהמתי שאין דבר כזה מהסיבה הפשוטה שכל חייל שנמצא הפכו את העולם עד שהחליטו מיהו וקברוהו בכבוד הראוי.
לדעתי זה מסמל את ההבדל בינינו לבין שאר העמים, גם הנאורים ביותר: אצלנו זה לא גופה קדושה אלא חלק מהעם היהודי וכל העם היהודי יתגייס על מנת להביאו לקבר ישראל לפי כבודו, זה גם סוד השרידות שלנו.
MUSE