אתמול משכה הממשלה, שבוע שלישי ברציפות, את הצעות החוק הממשלתיות לאחר שהובהר בידי המפלגות החרדיות שהן לא תתמוכנה בהצעות, צעד מתוחכם מאוד למרות שהוא הגיע מעט באיחור.
נניח שבית המשפט העליון היה פוסק שההתנחלויות הקטנות אינן חוקיות וכי יש לפנות באופן מיידי את כל יהודה ושומרון, וכי כל אדם שגר בכל אחד מהמקומות הללו הוא עבריין ואינו יכול לצאת מהארץ, נניח שהיועמ"שית הייתה מוסיפה כי כל אחד שבעבר היה שם, שזה בערך כל בעל כיפה סרוגה, אינו זכאי לסבסוד מעונות וצפוי למעצר בכל רגע, רק נניח.
ונניח שבו זמנית השר גולדקנופף היה מודיע שאין יותר סיוע בשכר דירה לכל מי שגר במקומות הללו, והרב גפני היה מחליט שאין יותר תקציבים לשם בוועדת הכספים, ונניח שהשר ארבל היה נזכר שהוא ממפלגה חרדית והיה מוסיף משלו קצת מלח, בקיצור הנקודה הובנה היטיב: כמה דקות היה לוקח עד שלא הייתה יותר ממשלה?!
כי זה בדיוק מה שקורה איתנו וחמור שבעתיים כי אצלנו זה לא חלק מאיתנו אלא כל המצביעים בלי יוצא מהכלל, אין יהודי חרדי אחד שהגזירות אינן חלות עליו, כל אחד מהמצביעים, הוא או ילדיו או אחיו, כולנו עבריינים העלולים בכל רגע להיעצר ולהילקח לכלא.
אלא שאנו שותקים וממשיכים לשבת בכיסאות עור הצבי כאילו כלום, בג"ץ מחליט הצבא מבצע ואנחנו מבליגים, לפי כל הפרשנים יודעי דבר אין כל התחלה של חוק אשר יסדיר את העניין בניגוד לתנאי הראשי של הכניסה לקואליציה – ואנחנו מוותרים.
אין חלילה ביקורת כי אין לי ספק כי כל מעשי נציגנו נעשים לאחר התייעצות וקבל הוראותיהם המפורשות של גדולי ישראל שליט"א, אין גם ספק כי הישיבה בממשלה מביאה להישגים משמעותיים מאוד, אך מידי פעם כדאי שנשאל שוב את מאורי עינינו, האם אנחנו נמצאים בממשלה כדי לחלק דירות בהגרלה (גם זה כבר לא משהו) ואישורי-כניסה במירון.
נחזור ל"נניח" של קודם, האם אפשר להניח כי במקרה כזה סמוטריץ היה נשאר בממשלה ומסביר שהוא חייב להישאר כדי להעביר תקציבי חגיגת יום העצמאות לעיריית גבעת שמואל? האם בן גביר היה מצביע עם הממשלה בנימוק של להציל לפחות את רעננה? לא צריך לשאול, אנחנו יודעים את התשובה.
לפיכך הצעד של החרמת ההצבעות הוא צעד נכון בכיוון הנכון, אמנם מאוחר מידי קצת אך מוטב מלא כלום, כך נוכל גם להישאר ולפעול מה שצריך וגם להבהיר לראש הממשלה חד משמעית שאין שום ברירה ולמרות כל המורכבות והרגישות (אין לנו ספק בכך שזה מורכב ורגיש) לא נוכל להמשיך לתמוך בממשלה שבידה השנייה אוזקת את ילדינו.
הכאב הגדול הוא שבן גביר שהתעקש על סמכויות בתחילת הקדנציה – קיבל. התעקש על פיטורי ראש השב"כ – קיבל. וכו' וכו'. הוא לא חשש שתקום משלת שמאל שתעשה גרוע יותר. והיום אף אחד לא זוכר לו שהוא סיכן הקמת ממשלת ימין וכו' – מציאות שנחזית לכל אורך הדרך בסקרים העקביים.
ואותנו החרדים מסמרטטים ודוחים פעם אחר פעם – ואנחנו נזהרים שחלילה לא תפול הממשלה. ומאיימים עלינו שהממשלה הבאה תהיה גרועה יותר (יותר ממה ?).
צריכים דחוף 'בן-גביר' לאינטרסים החרדיים.
בג"ץ יפסול את החוק הזה מהר מאד. כל הברברת על החוק – מיותר ומטופש.
חוק יש לו כוח כל זמן שנשמעים לו. כל זמן שניתן לכפות אותו.
אם לא יישמעו לחוק בהמונינו אז לחוק לא יהיה כוח ולשופטים לא יהיה כוח. הכול בנוי על נרטיב הפחד. ברגע שנחדל מלפחד הגולם הזה ייפול סופית (ועד אעז ירחם השם…).