השתגענו? מי יעצור את הפאשיסטים החדשים שרוצים לפוצץ חתונות

יש רגע שבו חברה נתונה למבחן האנושיות הבסיסית שלה. המבחן הזה הוא פשוט: האם אתה מסוגל לראות בבן אדם אחר בן אדם, גם אם אתה שונא את אביו? אנשי המחאה שמתכננים לפוצץ את חתונתו של אבנר נתניהו נכשלו במבחן הזה בצורה מחרידה. הם לא מפגינים – הם פאשיסטים קטנים שמתחפשים לדמוקרטים.

עמי דרור, המוביל של מבצע "חתונת הדמים", הוא לא פעיל מחאה, לא דמוקרט, ולא פועל למען החטופים אלא סתם מתוך רוע. איש שקורא לאבנר נתניהו "שותף לפשע מוסרי" רק בגלל שהוא נולד למשפחה מסוימת, הוא אדם שמשתמש בכאב הלאומי כדי לממש את האינסטינקטים הנקמניים שלו.

החבורה הזאת לא רוצה צדק – היא רוצה לפגוע. היא רוצה להרוס. היא רוצה לראות דמעות. כל הסיפור על "מאבק למען החטופים" הוא רק תירוץ פתטי להתנכלות פסיכופתית לבני אדם חפים מפשע.

איזו מחלה נפשית צריכה כדי לחשוב שהדרך להביא צדק לעולם היא לפוצץ חתונה של בחור שלא עשה כלום? איזה עיוות של המוח גורם לאדם לחשוב שללכת עם מגפון לצעוק על זוג צעיר ביום הכי שמח שלהם זה "מחאה מוצדקת"?

אבל עמי דרור ואנשי הליבה שלו הם רק החלק הקטן של הבעיה. החלק הגדול הוא כל החבורה של אידיוטים שימושיים שתומכים בהם, שמחפשים תירוצים בשבילם, שמפיצים את הרעיונות המחוללים שלהם ברשתות החברתיות.

אלה האנשים שכותבים "אבנר חייב לשלם על פשעי אביו" ו"אין זכות לחגוג בזמן מלחמה" ו"החתונה הזאת היא אצבע בעין לעם". לצידם יש את אנשי התקשורת שמסקרים אותם כביכול מדובר במהלך לגיטימי. הם לא מובילים, אבל הם מאפשרים. הם יוצרים את האווירה הרעילה שבה התוקפנות הזאת נראית לגיטימית.

כל אחד מהם הוא שותף לפשע מוסרי. כל אחד מהם מחליט שכדאי להרוס חיים של בני אדם חפים מפשע בשביל "המאבק". הם לא פעילים – הם חבורה שאיבדה כל מגע עם המציאות והמוסר.

אבל יש קטגוריה שלישית שאולי הכי מגעילה מכולן: אלה שיודעים שזה שגוי, אבל לא אומרים כלום. אלה שחוששים מלהתנגד לטירוף כי אולי יקראו להם "ביביסטים". אלה ששותקים כי הם מפחדים מההמון הזועף.

איפה מנהיגי המחאה "הסבירים"? איפה השמאל "הדמוקרטי"? איפה האנשים שאמורים להיות המצפן המוסרי של החברה הזאת? הם יושבים בבית ומחכים שמישהו אחר יעשה את העבודה המוסרית בשבילם.

הפחדנות הזאת לא פחות מסוכנת מהשנאה הפעילה. כשאנשים טובים שותקים, הרעים משתלטים. וזה בדיוק מה שקורה כאן.

והכי מחריד מכולם: הרשויות שיודעות על התוכנית הזאת ולא עושות כלום. המשטרה שמתירה התכנסות בלתי חוקית שמסכנת ביטחון ציבורי. השב"כ ששותק מול איום ברור על בן ראש ממשלה. הפרקליטות שלא פותחת בחקירה פלילית נגד המתכננים.

כל אחד מהם פושע. כל אחד מהם מפר את השבועה שלו לשמור על החוק ועל הציבור. הם הופכים את המדינה לג'ונגל שבו כל אחד יכול לפגוע בכל אחד, כל עוד יש לו "סיבה פוליטית".

אם יקרה משהו באירוע הזה – אם יהיה פיגוע, אם תהיה אלימות, אם מישהו ייפגע – הדם יהיה על הידיים שלהם לא פחות מאשר על הידיים של המתכננים.

הפאשיזם החדש

בואו נקרא לדברים בשמותיהם: זה פאשיזם. ראינו בהיסטוריה מה קורה אחרי שהופכים אנשים לסמלי רוע. עכשיו עושים את אותו הדבר למשפחת נתניהו – הופכים אותם לסמלים, לא לבני אדם, ואז אפשר לעשות להם הכל.

זה לא מחאה דמוקרטית. זה לא פעילות אזרחית. זה התנהגות של כנופיה פושעת שמחליטה להעניש אנשים חפים מפשע בגלל מי הם או למה הם נולדו.

אז מה עושים? ראשית, כל אדם מוסרי בחברה הזאת צריך לקום ולהגיד: "לא בשמי!" כל מי ששותק הוא שותף. כל מי שלא מתנגד – תומך.

שנית, הרשויות חייבות לפעול מיד. לעצור את המתכננים, למנוע את ההפגנה הבלתי חוקית, להגן על זכותם של אזרחים לחגוג בשקט. זו לא בקשה – זו חובה.

שלישית, החברה הישראלית חייבת להבין שאם לא נעצור את הטירוף הזה עכשיו, הוא יתפשט. היום זה חתונה של אבנר נתניהו, מחר זה יהיה כל מי שנוח לפגוע בו.

אבנר נתניהו ועמית ירדני הם בני אדם. הם רוצים להתחתן. הם לא עשו שום דבר רע. הם לא חייבים כלום לאף אחד. והם בוודאי לא חייבים לשלם בשמחה שלהם על הכעסים הפוליטיים של חבורת פסיכופתים.

החתונה הזאת תתקיים בשקט, או שנאבד את הזכות לקרוא לעצמנו חברה מתורבתת. זה לא משחק. זה לא פוליטיקה. זה מבחן של מי אנחנו כבני אדם.

ואם נכשל במבחן הזה – נכון יהיה להגיד שהשתגענו.