התגליות החדשות בפרשת הפצ"רית והיועמ"שית ועוד בכירי מערכת המשפט בישראל צריכה להביא כל יהודי חרדי למסקנה אחת פשוטה: אין ליהודי חרדי מה לדרוך בבתי משפט.
כמי שמסתובב במסדרונות בתי המשפט כואב לי מאוד לראות את התופעה המבישה שאין לה כל הסבר הגיוני: תיקים רבים, רבים מידי, מתנהלים בבתי המשפט בין יהודים חרדים משני צדדים המתרס, החל מסכסוכים פוליטיים שאדמו"רים וראשי ישיבות נאלצים לבוא להעיד בפני שופט חילוני (או כמעט חילוני) שיחליט מה יעלה בגורל ירושת אבותיו, ועד לסכסוכים קלים ופשוטים שיהודים חרדים גוררים זה את זה לבית המשפט – וכדי ביזיון וקצף.
עם קבלת רישיון עריכת הדין קבעתי לעצמי מספר כללים בלי נדר כדי לא להפוך את הכרטיס לקרדום לחפור בו נגד התורה, והכלל הראשון שאיני מייצג יהודי חרדי כנגד יהודי חרדי אחר.
למעט מקרה אחד: כאשר יהודים כבר היו בבית דין ואחד מבקש מבית המשפט לבטל את פסק הדין של בית דין, כאן אין מדובר בין שני יהודים חרדים אל בין הנתבע שמיוצג על ידי לבין התורה הקדושה התובעת עלבונה.
כך יצא לי להיווכח במו עצמי בעשרות תיקים ששני הצדדים יראים ושלמים המקפידים על תרי"ב מצוות מלבד אחת: אם מדובר בהפסד של כמה אלפי שקלים הם לא יהססו להרים יד בתורת משה לאור השמש!
יש מקרים יוצאי דופן שההלכה מתירה את ההליכה לערכאות והרמת היד בתורה מחוסר ברירה, אך זה רק בתנאים מאוד מסויימים ומי שמכריע בהם הוא רק רב בשיעור קומה שיש בכוחו להתיר את הרמת היד, כל מקרה אחר יש להתייחס אליו כפי שתאר השבוע בדרשתו הגאון רבי אברהם יוסף שליט"א – בנו של מרן זצוק"ל ורבה של חולון.
לפי המתפרסם בתקשורת אמר הרב כי עו"ד שיזם הליכה לבית משפט – "אסור לצרף אותו למניין" ליתר ביטחון הוסיף הרב, כי "גם אם מדובר בעו"ד יר"ש, אם לא קיבל אישור מיוחד מרבנים גדולי הדור הוא בגדר הליכה לערכאות" כפי הנראה הדברים לא מצאו חן בעיני כאלו שתקפו את הרב על כך, אך אנו לפחות צריכים לדעת מהי האמת.
צודק. אבל שיבדקו את עצמם בתי הדין הרבניים ובראשם שומרי הסף מזכירי בית הדין למיניהם למה המצב כזה. וד"ל.
משה, אם אתה אומר כך הפירוש הוא שמותר לעשות מה שרוצים. מזכירי בית הדין אשמים בכל ולכן מותר ללכת לערכאות. אף אחד איננו מושלם ואי אפשר לתלות במחדל מדומה או אמיתי לעבור על דת.
גם אני הייתי פעמים רבות בבתי דין ולא מצאתי פעם אחת דופי לא בדיינים ולא במזכירי ביה"ד.