המחיר הכואב של המערכה / דעה

עצרת המחאה שנערכה אמש בירושלים הוכיחה את מה שכולנו יודעים: בעניין גזירת הגיוס כל הציבור החרדי בחזית אחת וכל החוגים בשדה הקרב באותה מידה, אם יש משהו טוב בגזירה הזו זה שהביאה לאחדות דעים בקרב קהל הנלחמים במלחמת המצווה.

ובמלחמה יש נפגעים וכנראה שאתמול שילמנו את המחיר, היקר והכואב ביותר כדי שנוכל לחיות כאן כיהודים, כל מי שראה את התיעוד של הדריסה כמעט בטוח שמדובר כאן במשהו מכוון ולכל הפחות נובע מתוך חוסר אכפתיות לחיי חרדים שכבר מזמן שווים פחות כאן.

בעת כתיבת השורות לא ידוע עדיין בדיוק מה ארע שם בכיכר ואין לנו מילים לנחם את המשפה שעדיין איננו יודעים מי היא, אך כפי הנראה מדובר אכן בקרבן הראשון והלוואי גם האחרון של המערכה לשמירת התורה, קרבן ששילם בחייו ועוד פצועים שהצטרפו לרבים שכבר נפצעו במערכה לא קלה אשר אנו רק בפתחה.

ואין כל שאלה: בפעם הקודמת שנהג דרס מפגין ושוחרר כתבנו כאן במדור כי זה יסתיים ברצח, המצב שבו מי שניסה לרצוח בחור חרדי משוחרר כלא היה יחד עם ההסתה היומיומית כנגד הציבור החרדי ועצם קיומו, ברור שהוא מביא את הנהג המשוגע הבא שישעט לתוך המפגינים בכוונה לרצוח, והפעם לצערנו הוא הצליח.

אמנם שיטות המאבק שונות, יש מרבותינו התומכים בחקיקת הרע במיעוטו ויש המתנגדים לכך, אך בעניין הגיוס עצמו אין כל ספיקות ואין כל צד להתיר לבחור או אברך ירא שמיים להתגייס לצבא.

אנו כאנשים פשוטים צריכים לעמוד מהצד ולא להתערב בליבת המחלוקת שכן כל צד מגובה בגדולי ישראל ומנהיגי הדור, כל מה שאנו יכולים וצריכים לעשות זה להתחזק ולחזק בהוראותיהם הבלתי מתפשרות על קדושת כרם בית ישראל.

מהעדה החרדית ועד לראשון לציון, מחוגי דגל התורה ועד לציבורים שפרשו ממנה, היהדות החרדית איתנה בדעתה שלא להיכנע בפני חורשי רעתה ולא להסכים בשום אופן למצב שבו בחור או אברך אינו יכול להמשיך בחיי התורה כרצונו הטהור.