הרב המקובל שמעון יהושע חירארי זצ"ל- נולד בג'רבא שבטוניס בשנת ה'תרפ"ו בהיותו בגיל שש-עשרה שנים בלבד מונה לרב בעיר תמזרט ע"י הרב חיים חורי זצ"ל. כשעלה לארץ התיישב בתל אביב, והקים עולה של תורה בעיר זו ועמד בראש מוסדות 'פיתוחי חותם' הכוללים למעלה מ700 תלמידים, מגני ילדים ועד כוללי אברכים. זקן המקובלים מצדיקי הדור הנסתרים וגדול חכמי תוניס. גאון בנגלה ובנסתר. במשך שנים נהג לתת שיעורים על הזוהר על בסיס יומיומי, ואף הוביל מעמדי סיום ספר הזוהר
בהשתתפות קהל רב. בעל יראת שמים מופלאה. ענוותן ונעים הליכות. הקדיש את כל שעות היממה ללימוד התורה, מבוקר עד לייל. הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל כינה אותו "צדיק יסוד עולם". ואילו הגאון הרב בן-ציון מוצפי התבטא עליו: "איש צדיק, צנוע ועניו, ירא אלקים ואוהב ישראל".
כשנפטרה אשת הצדיק הגיעו בניו של מרן הגאון חכם הרב עובדיה יוסף לנחמו, והעידו כי אביהם כמעט ולא עיין בספרים חדשים של ליקוטים שיצאו בדור הזה אבל בספרי הרב חירארי הוא נהג לעיין באופן קבוע, וגם היה מצטט מהם ומדבר בשבחם. הקדיש את כל שעות היממה ללימוד התורה, מבוקר עד לייל. רבים פנו אליו ונושעו. מלומד בניסים. בעל רוח-הקודש. נפטר ב-י"ט באדר ה'תשע"ה לאחר תקופה ארוכה בה חלה. חי כ89 שנים. ציונו בבית העלמין הישן בבאר שבע. נטמן ליד רבותיו, ר' חיים חורי ור' יוסף סוסו הכהן.
אביו: ר' אברהם.
אימו: מרת בחריא.
מרבותיו: ר' חיים חורי, ר' יוסף סוסו הכהן רבו המובהק, ר' פראג'י אלוש.
ילדיו: מרת ברוריה נישאה לר' מנחם מיימון, נכד של ר' חיים חורי, בנו של ר' פרץ מיימון שימש כרב מושב גלעד ורב איזורי מרחבים, ר' ישראל, מרת שרה, ר' דב, ר' שלמה, ר' אברהם, מרת אורלי נישאה לנכדו של ר' רחמים חי חוויתה הכהן, ר' פרץ משמש כראש הכולל 'פיתוחי חותם', ר' ברוך ראש ישיבת בית רבי, ר' זאב, ר' יוסף ראש מוסדות 'פיתוחי חותם', מרת רבקה.
מתלמידיו: העמיד אלפי תלמידים.
חברותא: הגאון ר' עובדיה יוסף בעת כהונתו כרבה הראשי של ת"א למדו יחד בכל יום שישי. מספריו: במהלך חייו זכה לחבר למעלה מ-60 ספרים העוסקים בנגלה ובנסתר: • שער שמעון 1 חלקים- שו"ת • שו"ת שערי צדק • בית אבי • ישמח לבב • ישמח לבי • ספר מגילת אסתר • ספר על פרשת ויקרא • ספר כמעט על כל הש"ס וכתבים רבים שעדיין לא זכו להגיע למכבש הדפוס.
סיפר בחור שהיה מקורב מאוד לרב, שבעבר ביקש לשאול את הצדיק שאלה מסוימת. אולם בכל פעם התבייש הלה לשאול את הרב. לילה אחד בחלומו, רואה הוא את הרב שעונה לו תשובה על שאלתו. כאשר התעורר הלה, אמר לעצמו: "אם כן, אות הוא מהשמיים כי עליי לגשת ולשאול את הרב ולא להתבייש בשאלה זו!". כשניגש לרב לשאול את השאלה, פנה הצדיק אליו בחיוך ואמר: "עניתי לך על זה אתמול בלילה. נכון?!".
פעם אחת יצא רבינו מבית-הכנסת לאחר התפילה וראה שכלב גדול רודף אחרי יהודי. הכלב רץ מאוד מהר וכמעט הדביק את אותו אדם, שרץ בכל כוחו כדי לברוח ממנו. מיד הרים הרב את ידו ואמר: "בטל". מיד באותו רגע ניכר כאילו מישהו בעט בחוזקה בכלב, ומחמת אותה מכה ברח כל עוד נפשו בו וחדל לרדוף אחרי אותו יהודי.
מנהגו של רבינו היה לקבץ את תלמידיו וכל ראש-חודש לנסוע לקברות הצדיקים ושם לעתיר בתפילה. המסלול היה קבוע ועבר דרך ציונים של מספר תנאים. פעם אחת התעכבו בתפילה על ציונו של אחד התנאים וכבר היה מאוחר, ולכן נאלצו 'לדלג' על ציונו של התנא הקדוש רבי יוסי דמן יוקרת זצ"ל שלפי המעשה עליו מסופר בגמרא, יודע שהצדיק היה קפדן. למחרת בתפילת השחרית פנה הרב לתלמידיו ואמר: "התנא ר' יוסי דמן יוקרת בא לאחד ממנו אתמול בלילה רבינו מגודל ענוותנותו לא רצה לומר, שבו היה המעשה אלא אמר 'לאחד מאתנו' והוא כועס עלינו שלא הגענו אליו להתפלל על ציונו. לפיכך עכשיו כולנו נבטל את סדר הלימוד וניסע לציון שלו…
בראש השנה האחרון 'נלקחה' קופה מלאה המכילה תרומות מהישיבה של רבינו. כשבאו וסיפרו לצדיק, מה שאירע, הוא לקח עימו מספר תלמידים ואמר: "בואו וניסע". הם נכנסו לרכב והרב כיוון אותם לתחנת אוטובוס. הם עצרו את רכבם, ירדו ממנו והחלו ללמוד תורה באותה תחנת אוטובוס… החלו לעבור האוטובוסים בתחנה. האוטובוס הראשון עבר, והרב ממשיך בלימוד. השני עבר, ושוב הרב ממשיך בלימודו. כשהגיע האוטובוס השלישי, עלה הצדיק לאוטובוס, ניגש לאחד האנשים ואמר לו: "תן לי את הכסף שלקחת, אתה יודע שאסור לגזול כספי ציבור!". מיד הבחור הוציא ונתן לו את הקופה בחזרה.
לפני מספר שנים, הגיע לרבינו קבלן אחד שהתעניין מאוד בבית-הכנסת של הרב. הוא הציע הצעות 'מפתות' תמורת המקום אולם הרב סירב בכל תוקף. כשראה שהצדיק אינו מסכים לו, הלה העז ומשך בבית-הכנסת! לרב בזקנו. מיד קפצו על אותו קבלן תלמידיו והוציאוהו משם בבושת פנים. החל הרב לבכות וביקש מהסובבים אותו, שיבואו לידו וכך אמר: "הבא נתפלל על אותו יהודי, שלא יקרה לו כלום, על כך שהוא ביזה את בית הקב"ה. מה שהיה חשוב לצדיק הוא ביזוי המקום ולא מה שנעשה לו!. אולם הקב"ה תבע את דינו של הצדיק, ועוד באותו היום נפל על ראשו של הקבלן בלוק והוא נפטר ל"ע.
