הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • מרן רבי חיים ויטאל זיע"א

רבי חיים וויטאל המכונה מהרח"ו, נולד בר"ח חשוון שנת ה'ש"ג, בעיר הקודש צפת, לאביו רבי יוסף וויטאל מקלאבאריס.

 חייו:

זמן מה לפני לידת רבנו עזב אביו רבי יוסף את מקום שבתו בדרום איטליה, עלה לארץ והשתקע בעיר הקודש צפת אשר הייתה בשיא תקופת פריחתה, בתקופה זו הייתה העיר צפת מועדפת לעולים מכל רחבי תבל ובפרט ליהודים שומרי תורה ומצוות, חיי התורה בעיר שגשגו מעל ומעבר ועשרות רבים של תלמידי חכמים ומקובלים התיישבו בה באותה עת מה שהפך את צפת למרכז רוחני אשר השפיע על העולם היהודי כולו. אל תוך אווירה טהורה זו נולד רבנו בשנת ה'ש"ג, ובתוך אווירה קדושה זו גדל והתחנך.

לימודיו:

כאשר היה רבנו בן ארבע עשר שנים התקבל לבית מדרשו של רבי משה אלשיך (המכונה האלשיך הקדוש) ובבית מדרשו למד רבנו בהתמדה עצומה, אך רבנו לא הסתפק בלימודי תורת הנגלה וליבו נמשך ללימוד תורת הנסתר, קבלה, לאחר זמן מה פנה רבנו והצטרף לבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (המכונה הרמ"ק) מפיו למד קבלה.

באותה תקופה ישב רבנו על בשקידה על תלמודו בעודו שומר על מקומו בשני בתי המדרש, אצל האלשיך הקדוש שלמדו תורה ואצל הרמ"ק שלמדו קבלה, מאחר והיה עליו להספיק את כל הלימודים הללו הוצרך רבנו לשקוד ולהתמיד על לימודיו וכמעט שלא ישן.

פגישתו עם האר"י:

באותן שנים עסק רבנו במסחר וסובב כל הזמן על ציר צפת, ירושלים ודמשק. בשנת ה'ש"ל עלה אר"י מבבל, רבי יצחק לוריא אשכנזי (המכונה האר"י) עזב את מצרים ועלה ארצה, זמן קצר לאחר עלייתו הצטרף אף הוא לבית מדרשו של הרמ"ק והפך להיות לאחד מתלמידיו הקרובים, אך דבר זה לא נמשך זמן רב, הרמ"ק הרגיש כי קצו קרב ורמז לתלמידיו כי האר"י יהיה יורשו ומחליפו.

זמן רב לקח עד שהתלמידים וביניהם רבנו הבינו כי האר"י הוא הוא היורש של רבם האהוב שנפטר והלך לעולמו, רק לאחר ששה חודשים מפטירת הרמ"ק עת ישבו הם בבית המדרש ועסקו בלימודם שמע רבנו פירוש מפי האר"י על דברי הרמ"ק, או אז הבין רבנו ואף קבלו עליו כרב.

עוד באותה שנה שנת ה'ש"ל עת קבל רבנו את האר"י לו לרב פסק רבנו את מסחרו ופינה את כל יומו לעבודת הבורא יתברך.

האר"י הקדוש לא היה כותב את חידושיו אלא לימד ונתן שיעורים על פה, לא כולם הסכימו והבינו את דרך לימודו החדשנית במקצת אבל רבנו דבק בו ואף כתב וסדר את כל חידושי רבו האריז"ל.

פטירת האר"י:

שנתיים ימים למד רבנו את תורת הנסתר מפי האריז"ל, במשך כל הזמן הזה גילה האר"י לרבנו סודות נפלאים שלא שמעתם אוזן, פעם אחת עת ישבו ללמוד פנה האר"י לרבנו ואמר לו כי כל סיבת בואו לעולם היא להעביר לו ולגלות לו סודות אלו ואע"פ שהאר"י ידע ואף אמר לרבנו כי באם ימשיכו ללמוד יחדיו אזי הוא יפטר מן העולם לא שמו לב על כך והמשיכו בלימודם.

האר"י העיד על רבנו כי הוא היחיד שמבין את דבריו לעומק ועומד על דעתו.

באחת הפעמים נגש רבנו לרבו האר"י ובקשו כי יגלה לו איזה דבר מסויים, אמר לו האר"י שאינו יכול כי דבר זה יגרום לפטירתו, אך לאחר מחשבה שניה אמר לו כי כל סיבת הימצאו בעולם זה להעביר לו גילויים אלו בתורת הנסתר ולכן מסר האר"י את נפשו וגילה לרבנו את אותו הסוד, זמן קצר לאחר מכן בה' אב שנת ה'של"ב נפטר האריז"ל ונשמתו עלתה בסערה השמיימה.

בריחתו לדמשק:

בשנת ה'של"ו עבר רבנו למצרים שם שהה תקופה קצרה וובשנת ה'של"ז חזר ארצה ועלה לירושלים בה התגורר שמונה שנים, באחד הימים עבר השר אבו סיפון בשער העיר ושמע קול פכפוך מים, מששאל מה זה ענוהו מלויו כי זהו מעיין הגיחון שנסתם על ידי חזקיהו המלך עת נלחם בסנחריב, שלך השר לקרוא לרבנו וציווה עליו לפתוח את המעיין והגביל אותו לזמן מסויים. רבנו היה יכול לומר איזה שם ובכך לפתוח את המעיין, אך השימוש בשמות לצרכים אישיים אסורה, ורבנו ברח לדמשק שבסוריה.

עוד באותו הלילה נגלה לו האריז"ל בחלום ואמר לו כי נשמתו היא מניצוץ חזקיהו המלך וכי השר הוא מניצוץ סנחריב  ואם היה רבנו פותח את המעיין היה מקרב את הגאולה בכך, מאחר וחזקיהו סתם את נהר הגיחון למורת רוחם של הרבנים.

וכמו שכתב באורך בספר בניהו בן יהוידע על פסחים דף נו ע"א וז"ל:

סתם מי גיחון העליון. ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים חלק ב' מערכת ח' אות ט"ז שכתב וז"ל קבלתי מרבני זקני ירושלם תוב"ב ידוע דחזקיהו המלך ע"ה מפני סנחריב סתם את מי גיחון, ועד היום יום השישי בחצות שנסגרים פתח שערי ירושלם כי כל הישמעלים הולכים לבית המקדש נשארה העיר כמעט רקנית ומשום הכי סוגרים השערים, וההולך שם אצל שער אחד אשר הוא סמוך למגדל שומע קול מים רבים שהולכים מתחת לארץ, ובזמן שהרב מורנו הרב חיים ויטל ז"ל היה בעה"ק ירושלם בא שר אחד תקיף הנקרא אבו סיפין, וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון, ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו והגידו על מהרח"ו ז"ל, ושלח אחריו יום השישי ואמר לו גוזרני עליך שבעוד שאלך לבית המקדש פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם והוא נצרך הרבה לעיר ועליך מוטל לפתחו ואם אין דמך בראשך. ומהרח"ו ז"ל עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק ובא אליו רבינו האר"י זצ"ל ובחלום ידבר בו הסכלת עשה, שזה השר היה גלגול סנחריב, וכן נקרא אבו סיפ"ין שבערבי פירושו אבי החרבות, ואתה יש בך ניצוץ חזקיהו המלך והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון, כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיהו המלך ע"ה שהוא מהדברים שלא הודו לו ובזה היתה התחלה דגאולה, והשיבו מהרח"ו ז"ל לא רציתי להשתמש בשמות הקודש, ואמר לו רבינו האר"י זצ"ל אלו לא נשתמשת לבא לדמשק החרשתי, אבל מאחר שנשתמשת לזה היית יכול להשתמש לפתחו והיה קדוש השם ותיקון גדול, אמר לו מהרח"ו ז"ל אם כן אחזור לירושלם לפתחו אמר לו חליף שעתא ולאו זמניה הוא עד כאן שמעתי. ודע דגיחון שסתם חזקיהו המלך ע"ה אינו גיחון מארבע נהרות, ואע"ג דכתב רש"י ז"ל שהוא מעין קטן, כתב הרב גט פשוט סי' קכ"ח סקל"ז דהיה נחל שוטף בימי חזקיהו, וכשעלה סנחריב עמד חזקיהו המלך ע"ה וסתם מי גיחון ככתוב בדברי הימים ב' סי' ל"ב ל' והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וישרם למטה מערבה לעיר דוד, והנראה דשורש זה הנחל היה בתוך ירושלם וכו' וחזקיהו סתם את מוצא המים והנהיגם דרך ישר מתחת לארץ וכו' עד כאן לשונו יע"ש:

ודע כי אותו השר הנקרא אבו סיפין הוא היה מן אנשי אמונת הישמעלים ונקבר פה עיר בגדאד, ומקום קברו הוא ידוע עתה, והוא בסוף מבואות היהודים, ומקדמת דנא היה בנוי עליו כיפה גדולה והיה חצר גדול סביבו בבנין מכובד, והיה שם קליפה דהיו מאמינים בו הרבה ומתפללים על קברו, ואותם שיש להם חולי הקדחת היו הולכים לשם ומאמינים שעל ידו תסתלק הקדחת וכיוצא ואז על ידי כך גם נשים של היהודים היו נמשכים להאמין בו, באופן שהיה לו שם גדול והיתה מתחזקת אמונתם בו יום על יום יותר, עד שבא הרב המקובל מורנו הרב ר' ששון מרדכי ז"ל הוא הרב המחבר ספרי קול ששון, ודבר בעתו, ומזמור לאסף, ושכר חצר אחד כנגד מקום קבורתו של אבו סיפין הנזכר ויתבודד שם ועשה יחודים וכונות עד שבטל כח הקליפה שלו, ולא נשאר להם אמונה בו אפילו הגוים, ולא היה שום אדם נכנס אליו וחרב החצר שלו, ונפלה הכיפה וכל אותו הבנין ונשאר מקומו חרב ושמם ומלא אשפה ונתבטל לגמרי שנעשה כאחד הריקים

והנה מזה המעשה שכתב הגאון רבינו חיד"א ז"ל נראה שהיה למעין ההוא הנקרא בשם מי גיחון שורש גדול למעלה, ואפשר דלהכי קוראו בדברי הימים גיחון, ולכן צוה דוד המלך ע"ה למשוח את שלמה למלך על ישראל בגיחון, מפני כי המעין הזה שרשו פתוח למעלה ויהיה לסימנא טבא, וגם כי מספר גיחון עולה מספר מזל רמז למזל העליון שעליו אמרו רבותינו ז"ל הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל. נמצא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל במעשה הנזכר שפתיחת גיחון הוא אתחלתא דגאולה בזה יובן [שמואל א' ב' י'] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו, עז גימטריא גיחון יתן פתיחתו תחלה ובו ירום קרן משיחו כי בו יהיה אתחלתא דגאולה

רבנותו:

בשנת ה'שמ"ו חזר רבנו לצפת ובכ' אלו שנת ה'ש"נ הוסמך על ידי רבו האלשיך הקדוש לרבנות.

לאחר כארבעה שנים חזר רבנו לירושלים, אנשים העיר קבלוהו בכבוד גדול והעריצוהו, אך עם כל זאת היו קצת מן האנשים שיצאו נגדו, דוגמת רבי מנחם לונזאנו. לאחר מכן שב רבנו לדמשק שבסוריה שם כיהן כרב עד יום מותו.

פטירתו:

בשנת ה'ש"פ ל' לחודש ניסן עלתה נשמתו בסערה השמיימה, ומנוחתו כבוד בעיר דמשק שבסוריה.

מילדיו:

רבי שמואל, נשא לאשה את בתו של רבי יעקב פינטו.

מספריו:

האריז"ל לא סמך על אף אחד מתלמדיו שיכתוב את חידושיו כי אם על רבנו, באומרו כי רק רבנו יורד לסוף דעתו, ואכן רבנו כתב את דברי תורת רבו בדיוק מופלא, כתב לפי הבנתו אך לא הוסיף פירושים משלו, בכל מקום שרבנו לא הצליח לרדת לעומקם של דברים כתב זאת ולא התיימר לכתוב פירושים משל עצמו, מה שגרם לכך שכל ספרי רבנו מכונים כתבי האר"י.

ספר הגלגולים ספר החזיונות עץ חיים שער הכוונות שער מאמרי רשב"י שערי קדושה ועוד

מתלמדיו: רבי אברהם אזולאי רבי יעקב צמח רבי ישראל סרוק

מקום קבורה: דמשק, סוריה

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א

בתמונה: מרן ראב"ד ירושלים הגר"מ שטרנבוך שליט"א בציון הק' בקרית מלאכי