הרה”ק רבי שמואל שמעלקא זיע”א מניקלשבורג – א’ אייר תקל”ח
• תולדותיהן של צדיקים •
אורו של רבינו הרה”ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זיע”א הפציע בשנת תפ”ו, לאביו הרה”ק רבי צבי הירש הלוי הורוביץ אבדק”ק טשורטקוב אשר יחוס משפחתו עולה עד שמואל הנביא שהיה מגזע משפחת היצהרי בן קהת בן לוי.
רבינו ואחיו הרה”ק רבי פינחס בעל ה’הפלאה’ זיע”א קנו חכמה אצל הג”ר אברהם אביש מפרנקפורקט מח”ס ‘ברכת אברהם’.
בשנת תקי”ד לערך נתקבל לרבינו לכהן גאב”ד ק”ק ריטשוואל, שם הקים את ישיבתו הרמה, אליה נהרו מופלגי תורה, בישיבה הונהגה סדרים מיוחדים ע”י רבינו. לאחר כעשר שנים עבר רבינו לכהן כאב”ד ק”ק שינאווי, שם הרחיב וביסס את ישיבתו. ולאחריו נתקבל לכהן כאב”ד ק”ק ניקלשבורג, ועל מקומו של רבינו בשינאווי נתקבל לאב”ד הרה”ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיע”א.
רבינו התקרב אל דרך החסידות ע”י הרה”ק רבי אברהם מקאליסק זיע”א, שהביאו להיכל הרה”ק המגיד ממעזריטש זיע”א.
מבין תלמידיו של רבינו נמנים הרה”ק המגיד מקאזניץ זיע”א, הרה”ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע”א, הרה”ק רבי משה לייב מסאסוב זיע”א, הרה”ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע”א, הרה”ק רבי יעקב יצחק ‘החוזה’ מלובלין זיע”א.
ויאסף אל עמיו ביום א’ לחודש אייר שנת תקל”ח, ומנו”כ בניקלשבורג.
• • •
עסקן גדול במצות צדקה היה רבינו, ולא בלבד ממשכורתו הדלה נתן לעניים, אלא אף טרח לאסוף כספים מעשירים ובעלי יכולת, וכפה עליהם ליתן כפי יכלתם בכל הדרכים שעמדו לרשותו, וחילק ממון רב לצדקה.
פעם נכנס עני לבית רבינו לבקש נדבה, ובבית אין כל, והצטער רבינו מאד שאינו יכול לתת לעני כלום, ועלה בדעתו לתת את טבעת אשתו שנמצאה בחדרו, ונתנה לעני. כשהרגישה אשתו הרבנית בכך, אמרה לו הלא הטבעת שווה הרבה מאד, ואיך נתת לו טבעת כה יקרה, והוא אינו יודע כלל את ערכה. מיד רץ רבינו אחרי העני והשיגו, ואמר לו: ‘דע לך כי טבעת זו יקרה היא מאד ואל תמכרנה בזול…’.
בשבת סיפר רבינו סיפור זה לתלמידיו, ואמר כי עכשיו נודע לו פירוש דברי הגמ’ (שבת י, ב) ‘א”ל הקב”ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם’, ולכאורה יש להבין מה ענין הודעה זו, הלא כשיקבלו את השבת יראו וידעו שקיבלו שבת, אך הענין הוא שא”ל הקב”ה למשה לך והודיעם את גודל יקרת קדושת השבת, שידעו את ערך מתנת השבת שאני רוצה לתת להם, ושלא יעבירו את השבת באכילה ושתיה…
ופעם בא עני לבית רבינו וביקש מעות, ונתן לו רבינו. לאחר זמן חזר ובא אותו עני פעם נוספת ושוב ביקש, ושוב נתן לו רבינו, ושוב בא בשלישית, וכן חזר ובא פעמים מספר, ובכל פעם נתן לו רבינו סכום כסף, ואמר רבינו כתיב ‘נתן תתן’ אפילו מאה פעמים.
מטבעו היה רבינו שונא כסף, וכל מטרתו היתה רק לעשות צדקה וחסד. ופעם התבטא, ‘כסף נחשב אצלי כמו צואה’. קרה ושלח רבינו את משרתו לעשיר אחד ללוות כסף, ואמר העשיר וכי למאי צריך הוא לכסף הלא אמר שכסף נחשב אצלו כמו צואה, לאחר זמן חלה העשיר במחלת העצירות, ושלח לרבינו שיתפלל בעדו, והשיב רבינו, כסף הוא באמת כמו צואה, אך גם צואה שנעצרת במעיים לא טוב הוא, אז הבין העשיר כי הגיע לו העונש על שעצר הכסף אצלו מלהלוות לרבינו, והתחרט על מעשיו וקיבל על עצמו להלוות וליתן צדקה כפי הצריך, ונתרפא.
והוי ריגלא על לישניה שהעשיר שהשפיע לו הקב”ה שפע טובה, הוא בעצם צינור להמשיך טובה לעניים ולא לעכב השפע לעצמו, ואם ח”ו סותם הצינור אזי השפע מתפשט לצדדים היינו לחיצונים והנהר יחרב ויבש, וכמו המשפך רחב מלמעלה וקצר מלמטה, וע”י שיוצא מלמטה יש מקום להכנס מלמעלה, אבל אם יסתום לגמרי, אז ילך השפע לצדדין וכמו שפירש האלשיך הפסוק (משלי ח, טז) ‘מתן אדם ירחיב לו’, שע”י שנותן, ממשיך לעצמו שפע ברחבות, ומי שמקמץ ואינו נותן צדקה אזי אף אם תיכף מתפלל ולומד, הרי הוא מקטני אמונה, שהרי סיבת הקימוץ מטעם שדואג דאגת המחר, שאם עתה יפזר שמא למחר לא יהיה לו וימות ברעב, וזהו חסרון אמונה כדאיתא בסוטה (מח, ב) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה, וגם הלא כתיב ‘וצדקה תציל ממות’, ואם יתן צדקה אין לו לחוש שמא לא יהיה לו וימות, אלא ודאי ע”י הנתינה יאריך ימים ומאן דיהיב חיי יהיב מזונא, ומלבד שעיקר השפע שבא לעשירים הוא בזכות תפילת העניים והקב”ה שומע תפילתם וכדכתיב ‘תפילה לעני כי יעטוף’, ועל ידם יש שפע לעשירים והם ניזונים על ידם, אבל אם יקפצו ידיהם מליתן צדקה הרי הם גורמים מיעוט השפע.
• • •
מעולם לא הלך רבינו לישון ע”ג המיטה, אלא ישיב תדיר ועסק בתורה ועבודה עד שחטפתו תנומה, ומיד התעורר וחזר ללימודיו, וששאלוהו אמאי לא הולך לישון אמר, וכי מי שיש לו אבן טובה בידו, ישליכו מידו ארצה וילך לישן.
ועצות מיוחדות היו לו כדי שלא ישקע בשינה, שהיה לוקח נר בידיו, שאף אם יתנמנם לא יוכל להאריך בשינה מחשש שיכוה כשתגיע השלהבת לידיו, וכן היה לו צנצנת מים ע”ג שולחנו וכשהגיע רבינו לעייפות עצומה הניח מצחו הק’ ע”ג הצנצנת כדי שלא יוכל להאריך בשינה.
פעם ביקר הרה”ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע”א אצל הרבנית מרים אחות רבינו במאהלוב, וביקש ממנה שתספר לו איזה דבר מאחיה הקדושים, וסיפרה לו כי זאת ידוע שאחי הרבי ר’ שמעלקא לא ישן כלל אא”כ חטפתו שינה לאונסו, פעם אחת נפלה עליו תרדמה, והניח ראשו ע”ג הצנצנת ובתוך כך כבה הנר, ותיכף התעורר ורצה להמשיך ללמוד, והצטער על ששקע בשינה ונתבטל מתורתו, ומיד רץ להדליק הנר, וכשהגיע אל מעקה המרפסת ורצה להמשיך בדרכו, נזדמן לו באורח פלא איש שהושיט ידו למעלה לעבר המרפסת שהיתה גבוהה כמה קומות והדליק הנר וחזר ללימודו, אח”כ התיישב רבינו ותמה איך יתכן שיושיט איש ידו להדליק את הנר, ונודע לו שאליהו הנביא נשלח מן השמים להדליק נרו, בראותם גודל עגמת הנפש שלו, והצטער רבינו שהטריח את אליהו, וקיבל על עצמו תעניות וסיגופים. וכששמע זאת הרה”ק מאפטא זיע”א עמד ואמר בקול צעקה ובכיה, השמעתם גודל חטאו של רבינו שהתענה עבור שהטריחו את אליהו בשביל תורת אמת שלומד, ואנו מה נעני אבתריה, על איזה חטאים עלינו לשוב…
ופעם אחת נזדמן הרה”ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיע”א בבית רבינו, ואחר שכנועים רבים פעל אצלו שילך לישן ע”ג מיטה בלילה, באמרו כ”י ע”י השינה יוכל רבינו לעבוד את השי”ת ביתר שאת ועוז, והציע בעצמו את המיטה לרבינו, וישכב רבינו לישן וירדם, בקומו משנתו היה מוחו צלול ביותר, ויתפלל רבינו לפני העמוד בבוקר, ברשפי אש שלהבת י-ה בהתלהבות עצומה ונוראה, ובפרט בעת אמירת שירת הים, עד שגם המתפללים התלהבו מאד והרגישו שבאו ממש בתוך הים, והרימו שולי בגדיהם שלא ירטבו, אחר התפילה אמר רבינו להרבי רבי אלימלך זיע”א, לא ידעתי שאפשר לעבוד את השי”ת כ”כ ע”י שינה, אך עם כל זה אינני רוצה לשנות ממנהגי.
• • •
מסופר שפעם ראה רבינו קבוצה של משכילים שהלכו עם מקל בידיהם ומשקפים על עיניהם ומגולחי זקן כדרך המתפרקים, ויפן אליהם ויאמר, לפנים זאת בישראל כשהגיע אדם לשנות החמישים וראה כי כוחו נחלש ומאור עיניו כהות וצריך ללכת במקל ומשקפיים עשה תשובה כי ראה כי קיצו קרב, וכאשר התחיל להלבין שער זקנו עשה ג”כ תשובה, מה עשה השטן הסית לצעירים שילכו עם מקלות ומשקפיים ויגלחו זקנם כדי שלא יגישו שמזקינים ולא יעשו תשובה, וסיים, דעו כי חטאתכם רבה נגד ה’, ואתם מניחים היסודות להפקרות הדורות הבאים, ועי”ז סבל רבנו רדיפות מהמתקדמים הללו, עגמת נפש וצערו של רבנו הגיע לאוזניו של הרה”ק הרבי רבי אלימלך זיע”א ומיהר ונסע במיוחד להשקיט המריבה ולפרסם גדולתו של רבינו.
• • •
בעת שדן רבינו דיני תורה שבין אדם לחבירו היה יושב מעוטף בטלית לבלתי ראות בעלי הדינין.
ומעל הכסא שישב למשפט עם בית דינו, היה תלוי תרמיל של עניים, כדי שיזכור לא להיות נושא פנים לעשירים ובעה”ב, ואף אם עי”ז ירחיקו אותו ממשרת הרבנות, הוא הוא מוכן לקחת התרמיל וללכת על פני תבל כאחד העניים.
• • •
רבינו הקפיד שלא לומר שום ברכה אלא אם כן יש מי ששומע הברכה ועונה אמן, והיה אומר כי ע”י הברכה נברא מלאך, ולא תושלם יצירתו רק בעניית אמן שהוא הרוחניות שלו.
וסיפר רבינו קודם פטירתו, כי פעם אחת נסע לברית מילה, ובאמצע הדרך הוצרך לברך ברכת ‘אשר יצר’, והצטער מאד על שאין מי שיענה אמן אחר ברכתו, והבעל עגלה היה ריק ופוחז שאי אפשר לצרפו למנין, ופתאום באו שני אנשים משונים בסמוך לו, ושמח רבינו אל בואם, ובירך ‘אשר יצר’ בכונה גדולה, וענו אמן במתיקות ובהתלהבות ומיד פרחו האנשים, והשיב רבינו בדעתו כי הן המה מלאכי ה’ רפאל וגבריאל ובלבושי אנשים נדמו לו. ופירש בזה הפסוק באיוב (כג, יג) ‘והוא באחד מי ישיבנו ונפשו אותה ויעש קדוש’ דהיינו ‘והוא באחד’ כשהאדם נמצא ביחידות, ‘ומי ישיבנו’ מי ישיב אחריו אמן, ‘ונפשו אותה’ ואעפ”כ הוא משתוקק מאד שתהא הברכה בשלימות, ואז ‘ויעש’ נעשו עמו פלאות כדי שתוכל להיות הברכה בשלימות, ואז ‘קדוש’ יאמר לו, ונברא מלאך מליץ טוב בעדו. ואחר שפירש כן הפסוק נתמנם רבינו בעגלה מעט, והראו לו מן השמים כי יפה כיוון הן בפירושו הם בידיעת המלאכים.
• • •
הרה”ק רבי יעקב יצחק ‘החוזה’ מלובלין זיע”א סיפר כי בעת שלמדו אצל רבינו שו”ע אורח חיים, הרגישו ריח נפלא ונעים עד מאד כריח גן עדן, ובכדי שלא ירגישו התלמידים שהריח בא מקדושת הלימוד, הניח רבינו בשמים על השלחן.
• • •
הרה”ק בעל ה’חידושי הרי”ם זיע”א כתב לבאר בתפילת רבי נחוניא בן הקנה, ‘שלא אכשל בדבר הלכה שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא’, ולכאורה הוא כפל לשון, אך הענין הוא עפ”מ שהיה עם רבינו שנשאל בענין כשרות בהמה והיה נראה לו שכשר, אך לא היה יכול לומר בפה כשר, ואח”כ בדקו ונמצא בה טריפה אחרת, וזהו ‘שלא אומר על טמא טהור’, דהיינו על דבר שהוא טמא בעצם מסיבה אחרת, אף שמסיבה זו שנשאל נראה טהור, עכ”ז לא יאמר שהוא טהור. ועוד סיפר שפ”א נקרא רבינו לסדר קידושין, וכשבא לקרוא ה’כתובה’ אמר שאינו רואה הכתב, ואמר לו הסופר הנה הכתב שכתבתי, ושוב אמר שאינו רואה הכתב, ולא רצה לסדר הקידושין, ואח”כ נודע שהאשה היה לה היתר לינשא מחמת שבעלה טבע ואח”כ נמצא הבעל, וזהו שמתפללין ‘שלא אכשל בדבר הלכה’.
• • •
