היום י"ד באייר, מקובל כיום העליה לציונו של רמבעה"נ, כשהתיעוד הראשון להילולא היה בשנת תרכ"ז, אז הוקם הבנין שעל הציון והתייסדו בו בית הכנסת ובית המדרש. באותה שנה התקיימה חנוכת הבית של הבנין החדש בפסח שני, וכולם התאספו אל הציון והרבו לעסוק בתורתו של רבי מאיר בעל הנס.
כך נקבע יום פסח שני ליום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, ובו עולים על קברו ועוסקים בתורתו, ועושים שם הדלקה לכבודו, ונודרים צדקה לעניים לזכר נשמתו. ברבות השנים התחברו שירים ופיוטים לכבוד הילולא זו, וכן סדר לימוד ללמוד על קברו, ואף התחברו חיבורים בהם 'תקפו של נס' לרבי חביב חיים דוד סתהון זצ"ל, קונטרס 'מאיר בית עין', קונטרס 'הילולא דרבי מאיר' ועוד.
בדברים שנשא האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א, הסביר הרב את הטעם שנהגו ישראל קדושים בכל הדורות לנדור נדרים ונדבות לשם התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א, וקבעו קופה בכל עיר ועיר מדינה ומדינה, והטעם הוא כי מצות הצדקה תלויה בדעת רבי מאיר בעל הנס, דסבירא ליה דאפילו כשאינם עושים רצונו של מקום קרוים בנים… אי לזאת נודרים נדבות על שמו, רצוננו לומר אנו נותנים זאת הצדקה על דעתו שהוא סובר דאפילו כשאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים, ובזה יש שכר טוב לפעולתם באופן דהיסוד מוסד של מעשה צדקה, הוא רבי מאיר בעל הנס זיע"א.
