אזמרה לשמך • פסקי הלכות לתשעת הימים מהגר"ע פריד שליט"א

כיבוס וגיהוץ

א. מדינא דגמ' אסור לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב. ומנהג בני אשכנז שאין מכבסים בגדים מר"ח אב, ואין להקל בזה. ואף בגדים שלא ילבשו בתשעת הימים אסור לכבס.
ב. מבני ספרד יש הנוהגים שלא לכבס רק בשבוע שחל בו תשעה באב (וראה להלן עמ' ג בדין שבוע שחל בו בשנה זו).
ג. ניקוי בגד על ידי ניקוי יבש הרי הוא בכלל כיבוס.
ד. מותר לנקות כתם נקודתי בבגד.
ה. בכלל איסור כיבוס כלולים בגדים ומגבות, סדינים מצעים ומפות.
ו. גיהוץ בגדים דינו ככיבוס.
ז. כשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש בימים אלו בגדים נקיים מכובסים. וכן אסור להציע את המיטה או להשתמש במגבות ובמפות שכובסו.
ח. כדי שיהיה מותר ללבוש בגדים מכובסים לכתחילה, יש להכינם על ידי שילבש וישתמש בהם מעט קודם תשעת הימים. מי שלא הכין, יכול להכין בשבת על ידי שילבש בגד ויחליף כל כמה שעות לבגד אחר מכובס [מפני שרק באופן שלובשו כמה שעות אין בזה חשש הכנה משבת לחול, שנחשב שלובשו בשביל שבת עצמה, אבל אם לובש ופושט מיד ניכר שעושה זאת כהכנה לימי החול ואסור].
ט. להכנת בגד שלא יחשב מכובס – די ללבשו כמה דקות.
י. אם לא הכין את הבגדים על ידי לבישה, ייתן לקטן שילבשם, ובשעת הדחק יש להקל להניחם על הרצפה שיתאבקו ויתלכלכו מעט, ואז מותר ללובשם.
יא. בגדי זיעה – דהיינו בגדים הסמוכים לגוף יש מקילים שמותר ללובשם מכובסים, אך לכתחילה גם בזה יש ללכלכם בהנחה על הרצפה.
יב. לכבוד שבת מותר ללבוש כל בגדי השבת כרגיל [וילבשם לאחר הרחיצה]. סדינים ומצעים אין להחליף למכובס אף לכבוד שבת [והזקוק להחליף – יחליף וייתן לקטן לשכב עליהם כמה דקות].
יג. בגדים חדשים, אף בגדים שאינם חשובים – אסור לחדשם בתשעת הימים, ואף בשבת אסור.
יד. בגדי זיעה חדשים מותר לחדש בשבת בתשעת הימים [ושאר בגדים חדשים אסור אף בשבת כנ"ל].
טו. בגדי ילדים קטנים, כל זמן שמלכלכים בגדיהם מותר לכבסם כרגיל, ואף מותר לתלותם בחוץ משום שניכר שהם בגדי קטנים.
טז. יש מקלים לכבס בגדי ילדים עד גיל מצוות עד שבוע שחל בו.
יז. כשמכבס בגדי ילדים, אסור להוסיף לכביסה בגדי גדולים יחד עם בגדי הילדים.
יח. מי שלא נותרו לו בגדים נקיים, והבגדים המשומשים מלוכלכים עד שמדיפים ריח רע – מותר לכבסם אם אין לו מה ללבוש, והכל לפי העניין.
יט. מי שאין לו בגדים נקיים ללבוש, ויש לפניו שתי אפשרויות – לכבס או לקנות בגדים חדשים – עד שבוע שחל בו עדיף לכבס, ובשבוע שחל בו – עדיף לקנות.

איסור רחיצה בחמין ובצונן

[לבני אשכנז מר"ח אב, ולבני עדות המזרח יש בזה מנהגים שונים – יש שנהגו כבני אשכנז, ויש שנהגו איסור ברחיצה בחמין רק בשבוע שחל בו ת"ב (ובצונן, מותר לרחוץ כל הגוף אפי' בשבוע שחל בו ת"ב). וראה לקמן עמ' ג בדין שבוע שחל בו בשנה זו].

כ. אסור לרחוץ את הגוף בתשעת הימים אפילו בצונן, חוץ מפניו ידיו ורגליו שמותר לרחצם בצונן.
כא. רחיצה שלא לשם תענוג מותרת. ולכן אדם הסובל מזיעה ומלוכלך ממנה מאד, מותר לרחוץ איבר איבר במים קרים. במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וא"א לנקותם על ידי מים קרים, מותר לנקות ע"י מים חמים עם סבון – לפי הצורך בלבד, וכדאי הוא בית אלוקינו לצער עצמנו על חורבנו, ו'כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה'.
כב. רחיצה לרפואה מותרת, לכן מי שיש לו פצעים וצריך לרחצם – הדבר מותר. וכן מי שיודע בבירור שאם ימנע מלרחוץ יגרום לו לפצעים, מותר לשטוף לפי הצורך בלבד, ואם די לו במים קרים אסור בחמים.
כג. רחיצה על ידי העברת מגבת רטובה או ניגוב במגבונים לחים – מותרת.
כד. ילדים עד סמוך לגיל בר מצוה יש להקל שיתרחצו.
כה. טבילת עזרא מותרת. ויש מקילין במי שרגיל לטבול במקוה מידי יום, שמותר לטבול גם בתשעת הימים.
טבילה במקווה בערב שבת – אם רגיל לטבול בכל ערב שבת, מותר לטבול אף בער"ש בתשעת הימים במקווה צונן (ואם אין צונן – יש להקל אף בחם), ובעניין זמן הטבילה, ראה בסוף הסע' הבא.
כו. רחיצה בערב שבת: בערב שבת החל בר"ח – מי שרוחץ תמיד בערב שבת, מותר לרחוץ כל גופו בחמים ואף בסבון. בערב שבת חזון – מי שרגיל להתרחץ במים חמים וסבון כל ערב שבת ומעולם לא ביטל זאת אלא מחמת אונס, מותר לרחוץ ראשו פניו ידיו ורגליו במים חמים ובסבון, ושאר הגוף אסור אף במים קרים. [דין הסובל מזיעה נתבאר בסע' כא]. לכתחילה ירחץ קודם חצות, ואם לא הספיק – ירחץ עד כניסת שבת.

נטילת ציפורניים

כז. קודם שבוע שחל בו ת"ב – מותר. ונחלקו האחרונים בדין נטילת ציפורניים בשבוע שחל בו, והמיקל יש לו על מי לסמוך [ולכבוד שבת מותר לכו"ע].
בראש חודש, אף שחל בערב שבת, יש הנוהגים כצוואת רבי יהודה החסיד שלא ליטול ציפורניים, ואותם הנוהגים כן יכולים [במקרה זה] ליטול ביום חמישי.

בשר ויין

כח. מנהג בני אשכנז שאין אוכלים בשר ואין שותים יין מר"ח אב (והשנה, אסור אף ביום שישי. וראה בסוף העלון לעניין טעימת התבשילים). ולבני עדות המזרח יש בזה מנהגים שונים, והרבה מבני עדות המזרח נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין ממוצאי ר"ח אב.
כט. גם תבשיל שהתבשל עם בשר נוהגים שלא לאכלו בימים אלו, ולכן תפוחי אדמה שהתבשלו עם בשר אין לאוכלם אף בפני עצמם (ורבים מבני עדות המזרח מקילים בזה).
ל. מותר לשתות משקאות חריפים שאין בהם תערובת של יין כגון בירה, ליקר, וויסקי, וכדו'.
לא. ילדים עד גיל שלוש שנים אפשר להאכילם בשר, ומגיל שלוש עד גיל שיודעים להתאבל ירושלים נחלקו הפוסקים האם מותר ליתן להם בשר, ודעת המשנה ברורה להחמיר בזה. ותבשיל שהתבשל עם בשר יש להקל לתת לקטנים.
לב. יולדת תוך ל' יום ללידה מותרת באכילת בשר עד ז' אב, ומז' אב ואילך נוהגות להימנע, וכן הדין במינקת שכשאינה אוכלת בשר חלב התינוק אינו טוב – מותרת לאכול בשר, וה"ה במעוברת שזקוקה לאכול בשר ובחולה.
לג. אף מיץ ענבים אין לשתות בימים אלו.
לד. בהבדלה במוצאי שבת בט' הימים, יש נותנים את הכוס לקטן שהגיע לגיל חינוך אבל אינו יודע להתאבל על ירושלים, ומכיון שיש להקפיד לתת לקטן שהגיע לגיל חינוך וכן יש להקפיד שהקטן ישתה מלוא לוגמיו, ואין הדבר ברור מהו הגיל של קטן שאינו יודע להתאבל על ירושלים, לכן המנהג הוא שהמבדיל שותה את כוס היין או המיץ ענבים.
לה. עוגות שיש בהם יין וטעמו ניכר – יש מחמירים שלא לאכלם בימים אלו.
לו. בשבת מותר לאכול בשר ולשתות יין, אך בשאר סעודות מצוה יש בכך אופנים שונים המבוארים בסי' תקנא' סע' י'.

משא ומתן

מבואר בגמ' יבמות (מג ע"ב) 'מראש חודש ועד התענית העם ממעטין בעסקיהן מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע' וכו'. ויש לעיין מה הפירוש 'ממעטין' במשא ומתן, האם הכוונה שממעטים לגמרי, או שעושים רק את הנצרך ולא כשאר הימים. ודנו בזה התוס' ביבמות (שם בע"א ד"ה מלישא) ובמגילה (ה' ע"ב ד"ה ממעטין), ומבואר שם בתוס', דאם 'ממעטין מלישא וליתן' היינו במשא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה, בזה 'ממעטין' היינו דיש למעט לגמרי, אך אם הפירוש 'ממעטין מלישא וליתן' הוא לאו דוקא במשא ומתן של שמחה, אז 'ממעטין' היינו שעושים את הנצרך ולא כשאר הימים. וכן הוא במשנ"ב (סי' תקנא סקי"א) שיש חילוק בין משא ומתן של שמחה לשאר משא ומתן. ובע"ה להלן יבואר דינים העולים מזה.
הלכה נוספת מבואר בטור (סי' תקנא' ס"ז) דבגדים חדשים אסור לתקן בשבוע שחל להיות בו תשעה באב. ומקור הדין בירושלמי בפ' מקום שנהגו – 'נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא' בגלל שבטלה אבן השתיה, וכיון שהשתי אסור כ"ש תיקון בגדים חדשים, וראוי להחמיר בזה מר"ח דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה, עכ"ד הטור. והרמ"א הוסיף שה"ה שלא לקנות בגדים, והיינו דקניית בגדים גם היא כתיקון בגדים. מבואר מזה שבבגדים יש דין נוסף שלא לקנותם מלבד הדין שממעטים במשא ומתן, ועפי"ז יתבארו בע"ה הדינים דלהלן.
לז. אין לקנות תכשיטים כל תשעת הימים.
לח. אין לקנות כלי כסף וזהב וכן יש להקפיד שלא לקנות דברים יקרי ערך.
לט. יש למעט בקניית צלחות וסירים וסכו"ם וכן שאר דברים שלא נצרכים לתשעת הימים, אך אם הם נצרכים לימים אלו מותר לקנותם.
מ. אין לקנות בגדים בתשעת הימים ואף בגדים שאינם חשובים ואף שאין מברכים עליהם 'שהחיינו'.
מא. מכירה ובה מבצעי הנחה מיוחדים שלא יהיו לאחר תשעת הימים, מותר לקנות גם בתשעת הימים.
מב. קניית מתנה לאשה למטרת שלום בית מותרת בתשעת הימים דנחשב צורך מצוה, והכל לפי העניין.