מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (א, א)
הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע אמר: כתיב (א, א) ״אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל״. א פאר וואר (באמת) דאס איז רייט, אשר דיבר משה, וואס משה האט גערעט, האבן אלע יודען גהערט. [באמת, כך אכן היה, כאשר משה רבנו דיבר, כל ישראל שמעוהו].
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (א, א)
לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל (רש"י)
מספרים בשם הרה״ק רבי יצחק מדראהביטש זי"ע, שפעם אחת נסע לסובב בעיירות להוכיח את העולם. בא אליו היצר ואמר לו: "הלא אם אתה תוכיח את העולם ויחזרו בתשובה, אם כן תפקידי בעולם מיותר ואיככה אוכל למלא תפקידי להסב את העולם לשכב במעצמת תרדמת הבלי הזמן, על כן תדע נכונה כי אם תעשה כן, אניח מלהסית את העולם וכל עבודתי תהיה מכוונת אך ורק נגדך".
כששמע כן הרה״ק מדראהביטש, השיב ליצר הרע: "מה אתה חושב, שאני הולך רק לשם שמים? הן בני ביתי רעבים ללחם ולרש אין כל בלתי מלאכתי לסובב בעיירות לאסוף כסף להשקיט את רעבון בני ביתי". כשמוע כן היצר הלך לו ממנו, אך הרה״ק מדראהביטש אמר: "אח״כ כשעמדתי על הבימה להוכיח את העולם, ידע גם היצר שאינני דורש בשביל בצע כסף רק לעשות נחת רוח להשי״ת…"
מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב (א, א)
אלה הדברים אשר דבר משה וגו' מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב (דברים א, א). אפשר לרמז, מול סוף – תכרית הסוף – הבוץ שיש בך, שהוא בין פארן ובין תופל – כי היצר עומד בין מפתחי הלב (ברכות סא.) לערב ולהפרות דברים הקדושים בדברי תפלות ושטות. מול את ערלת הלב הזה שהוא היצר המתעה, ואז יתקיים בך ולבן וחצרות – אז תבוא לידי בהירות בחצרות ד'. ועוד, ודי זהב – תוכל לעורר רחמים רבים, כי הזהב שהוא בחינת הדין, יהי' די.
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו (א, טז)
פלוני היה חייב סכום כסף להרה"ק רבי זאב מזיטומיר זי"ע בעל 'אור המאיר', ולא רצה להחזיר לו. הציעו לרבי שיתבע את האיש לדין, אך הרה"ק מזיטומיר אמר: "חס ושלום, חז״ל אמרו (אבות פ"א מ"ח) ״כשיהיו עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים״, וזה אינני רוצה, כי ״מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום״ (עדיות פ"ה מ"ו).
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט (א, יז)
בהיות הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע רבה של טורטשין, ערך דין תורה מסוים ואחד מחסידיו, רבי אהרן פלינט ז״ל מהעיר פיאסצנה, היה הבורר בדין. ביום הדין-תורה, כשבא רבי אהרן מפיאסצנה לטורטשין לפני שנערך הדין, נכנס אל הרבי מאלכסנדר ונתן לו את ידו לשלום, אך הרבי לא החזיר לו את ידו עד לאחר פסק הדין…
תשעה באב
אמרו חז"ל (תענית כו:) "משנכנס אב ממעטין בשמחה". וצריך להבין, הלא אי אפשר לו לחיות בלי שמחה? אלא הכוונה בזה, על פי מה שפירש הרה"ק בעל 'קדושת לוי' זי"ע מבארדיטשוב, מדוע אין מברכים ברכת שהחיינו על ספירת העומר, משום שדומים הימים לספירת נדה שהלוואי שלא היו, ואיזה שהחיינו שייך לברך כאן.
וזה הפירוש – "משנכנס אב ממעטין בשמחה", היינו שכל יום שעובר בחודש אב, יש לו שמחה מכך שעבר כבר היום, כמו שאמרו בשם אחד מגדולי ישראל, שיום תשעה באב הוא אורח לא קרוי. ומאידך "משנכנס אדר מרבין בשמחה", כי בחודש אדר כל יום יש לו שמחה מהיום שבא.
*
הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע ראש ישיבת חכמי לובלין אמר: שב דנחמתא הראשונה היא – ״נחמו נחמו״. השנייה – ״ותאמר ציון עזבני ד'". השלישית – ״ענייה סוערה לא נחמה״. הרביעית – ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״. הקב"ה אמר לנביאים, ״נחמו נחמו עמי״, תנחמו את ישראל, ״ותאמר ציון עזבני ד׳״, אינני רוצה שינחמו אותי אחרים, וע״ז אומר הקב"ה, ״ענייה סוערה לא נחמה״, אינך רוצה להתנחם מאחרים, משום זה ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״.
*
הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע אב״ד ירושלים – אמר: כתיב (ישעיה א, כז) ״ציון במשפט תפדה״ – בגימטריא "תלמוד ירושלמי", ״ושביה בצדקה״- בגימטריא "תלמוד בבלי".
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
