הידיעה החשובה ביותר היא שידע כל נברא, שבורא העולם אוהב אותו באהבה אינסופית, אוהב אותו באמת, ואהבתו אליו היא ללא שום תנאים, זאת אהבת חינם. ומעוצמת האהבה, רצונו התמידי של הבורא הוא לתת לכל נברא את מקסימום הטוב שאפשר לקבל. זו לא מליצת לשון או חיזוק בעלמא, זהו רצונו האמיתי של הבורא. הבורא יתברך רוצה שכל אדם ואדם יהיה גדול כמו משה רבינו, חכם כמו שלמה המלך, בעל חסד כמו אברהם אבינו, וקדוש כמו יוסף הצדיק. שלכל אחד יהיה שפע פרנסה, בריאות איתנה, אריכות ימים ושנים, זיווג טוב, שלום בית להפליא, בנים ובנות מוצלחים ביותר, שמחה, אהבה ואושר וכו'.
זו הנקודה הראשונה שצריך כל נברא להפנים: בורא עולם אוהב אותי בפרטיות כמו בן יחיד, וברצונו להשפיע לי את כל הטוב שבעולם. זה הטעם שנקראת אהבתו של הבורא אלינו בשם 'אהבת עולם', כי היא אהבה אינסופית, אהבה ללא תנאים. היא לא קשורה לטיב המעשים שלנו כלל. היא קשורה לאחדות שבין הבורא לנברא. ולכן נקראת אהבה זו גם בשם 'אהבה שבדעת' כי היא למעלה מהזמן והמקום, ואין מה שיקלקל אהבה זו. ובל נטעה לחשוב שאהבה זו מופנית רק כלפי צדיקים, ישרים ותמימים. אהבה זו חלה גם על הרשע הגדול ביותר, שגם אותו הבורא אוהב ודורש טובתו, וכל רצונו הוא שאותו רשע יתפכח ויחזור למוטב, כדי שיוכל להשפיע לו את השפע הרב שיש בידו להשפיע, כמו שכתוב [יחזקאל יח] 'החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלוקים? הלוא בשובו מדרכיו וחיה'. הכתוב מלמד אותנו, שלא נחשוב שהבורא רוצה במיתתם של רשעים שגם בחייהם קרואים מתים, שהרי גם הם בניו, וגם אותם הוא אוהב באהבה אינסופית, רצונו שגם הם יכנסו בדרכי החיים כדי שיוכל להשפיע להם כל טוב. ולכן בכדי לזכות לכזאת דעת צריך להקדיש כל יום חצי שעה של תפילות על אמונה ובה לבקש 'ריבונו של עולם אבא שבשמים, תן לי להאמין ולהגיע לידיעה שלימה, שאתה אוהב אותי ללא תנאים, שהאהבה שלך אלי אינה נפסקת לרגע. תן לי להאמין שאתה רוצה תמיד לתת לי כל טוב, שאתה רוצה להשפיע לי תמיד את היותר טוב מהכי טוב, תן לי לדעת שכל רצונך ממני, שאכין כלים לקבל בהם את השפע שברצונך לתת לי'.
אחרי החושך בא האור
הכתוב אומר [ישעיה ט'] 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול', מכאן נלמד ענין חשוב, שהחושך קודם לאור, משום שהעובדה היא שרוב בני האדם לא מכירים בטובה עד שהיא נלקחת מהם, אלא אם כן לא היתה להם. שהרי כפי שהמציאות מראה לנו, אדם מעריך את ערך המזון באמת, רק אחרי שעוברת עליו תחושת רעב כבדה, והוא מאוד שמח אפילו במעט מים אחרי שהיה בצמא גדול. ערך אמיתי לממון ולרכוש מגיע רק אחרי עניות ודלות, וכמה שמחה עושה קורת גג, ואפילו הפשוטה ביותר, לאדם שהיה זרוק ברחובות, וכמה שמחה יש לאדם שחיכה שנים רבות למצוא את זיווגו, או להביא ילדים לעולם ועכשיו זכה לזה וכו'. החיסרון וההעדר הוא שגורם לנו להעריך ולשמוח ביתרון ובהרווחה שבאה לידינו. על זה נאמר [קהלת ב'] 'כיתרון האור מן החושך', היינו שהערכה שלנו ביתרון דווקא אחרי שהיו חסרים לנו, דווקא אחרי ההעדר יש משמעות לקיום.
זה עוד אחד מהטעמים שבורא עולם חקק בבריאה את החוק שהחושך קודם לאור, כדי שנדע לקבל ולהעריך את הטוב בהגיעו אלינו, כי הטבע האנושי הוא לא להעריך ולא להגיד תודה על שום דבר, הטבע האנושי המדויק הוא לחשוב 'מגיע לי הכל ואני לא צריך להגיד תודה על כלום', בשביל לעקור מן האדם את הטבע האנוכי והכפוי טובה, בורא עולם נתן לנו מציאות שתמיד יהיה חסר לנו משהו, כמו שכתוב 'וחסרון לא יוכל להימנות', כלומר שאי אפשר למנות ולספור כמה דברים חסרים לנו, כי בכל יום חסר לנו משהו חדש, פעם זה פרנסה, פעם זה בריאות ח"ו, פעם בקשר בבית, פעם זה חבר וכו'. כל אלו החסרונות, תפקידם לעזור לנו להבין את המגבלה שלנו כנבראים וללמד אותנו להגיד תודה כשהחיסרון מתמלא, לכן החושך שהוא בחינת ההעדר חייב לבוא לפני האור, שהוא המילוי שבבואו נדע להעריך ולהגיד תודה.
ולכן כתבתי בספרי 'שעריו בתודה' שכדי לצאת ממידת כפיות הטובה, חייב להקדיש כל יום כמה דקות להודות להקב"ה על כל הטובות שעושה איתו, לדוגמא: תודה רבה לך השם יתברך על הבריאות, על השבת, על התורה, על הרב שמקורב אליו, ובחוברת חוק התודה הסברתי איך לומר תודה גם על מה שנראה כרע, עיין שם ויערב לך.
היצר הרע של כפיות הטובה והבכיינות, ומה שהאדם לא אומר תודה, זה העוון החמור ביותר, שיש עליו עונשים הכי מרים רח"ל, משום שזה דבר שגם בלי תורה, ובלי מצוות, ובלי עולם הבא וכו', הוא מתבקש מצד היושר! כל אדם באשר הוא שם, יש דרישה כלפיו שיהיה הגון, כמו שאומרים 'תהיה בן אדם' – זה יושר הנדרש מכל בן אנוש, יהיה אשר יהיה – שלא יהיה כפוי טובה, בבחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
וזה דבר שכל אחד מרגיש – שכשכופרים בטובות שעה, יש לו צער גדול, ואין דבר שיותר מקומם אותו מכפיות טובה. כל מי שעבר על בשרו נסיון כזה, עם איזה אדם שכשכפר בטובות שעשה לו, יודע היטב עד כמה זה ציער אותו, שלא מכירים בטובתו ועוד כופרים בה. על זה אמר הלל הזקן: שלא עשה לחברך מה ששנוא עליך. יש מפרשים ש'חברך' – זה הקב"ה. אם כפיות הטובה היא הדבר השנוא עליך ביותר – צריך לראות שלא לעשות כן להקב"ה, כי כשהאדם מתרחק מדרך השכל, זה מכעיס את ה'. כי בתחילה עוד לפני התורה והמצוות, יש שכל ישר, בבחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה', והמשך דרך השכל היא התורה והמצוות, ככל שהאדם יותר מתרחק מדרך השכל, יותר הוא מכעיס את ה', דוגמא לכך הם אנשים שמשתמשים בסמים, שעונשם קשה וכבד מאוד, כבר בעולם הזה, שמאבדים כל צלם אנוש, והרבה מתים במיתה משונה מתוך יסורים קשים ל"ע, ולכאורה מדוע? מה עשו שנורא כל כך? בסך הכל רצו להיות קצת 'בעננים'? אלא, זה כל כך נגד השכל להכניס את עצמו לדמיונות אלו של השפעת הסמים, שזה מכעיס את הבורא יותר מכל עבירה אחרת ומעורר דינים קשים, וכן הוא לענין זה של כפיות הטובה, שזה נוגד לחלוטין את דרך השכל להיות כופר בטובה.
לכן על החיסרון במידת הכרת הטוב לא שייך להתנצל ולומר 'לא למדתי תורה לא ידעתי', כי זה דבר הכי בסיסי במוסר האנושי, שהאדם ידע להגיד תודה, ועל ידי שנלך עם תודה והודאה יתבטלו כל הצרות!
לשמיעת שיעורי הגר"ש ארוש חייגו 026444250
אין כמו הרב ארוש מים קרים לנפש עייפה.