מספר ידידי הגה"ח יצחק דוד גרוסמן שליט"א נשיא מוסדות מגדל אור ורבה של מגדל העמק:
זכיתי שנכדי ישמש כשליח הרבי מליובאוויטש בסין.
מגפת הקורונה פרצה ראשונה בסין והכתה בעוצמה במדינה הענקית. עד היום לא השתחררה סין מאימת הנגיף ובכל פעם שיש חשש להתפרצות, סוגרים אזורים שלמים. בדיקות הקורונה בכניסה למדינה הן מחמירות וחסרות רחמים ומחייבות בידוד קשה לתקופה ארוכה.
כשפרצה המגפה והחלו הסגרים הממושכים, האזרחים הזרים עזבו את המדינה ושבו אל ארצות המוצא שלהם. גם נכדי הרב דובי הניג ומשפחתו – השלוחים לעיר צ'נגדו – יצאו מסין והתארחו שבועות ארוכים אצל קרובי המשפחה בארץ. בהמשך, כשהחלו הרוחות להירגע, מיהרו לשוב הביתה להמשיך בעבודתם למען הקהילה היהודית בצ'נגדו.
זה היה מסע מפרך עד שהגיעו למתחם בו שוכן ביתם הסיני. להפתעתם, חסמה המשטרה את הרחוב ולא הניחה להם להיכנס. גנבים ניצלו את העדר התושבים הזרים ובזזו את הבתים, והמשטרה דרשה להיכנס ראשונה, לבחון את זירת הפשע ולאסוף ממצאים.
הם המתינו למטה וראו אחרי זמן קצר את השוטרים שבים בהלם. הסינים הביטו זה בזה ולא ידעו מה לומר. הבית של הרב היה היחיד במתחם שנותר ללא פגע. הכל היה מסודר כמו שהשאירה הרבנית וברור היה שהפורצים דילגו על הבית. מה שנשאר לא ברור, הוא מדוע ריחמו השודדים על הרב?
אחרי שבועיים מתקשר מפקד המשטרה ומבקש מהרב להגיע למשרדו. "הצלחנו לתפוס את כל השודדים, והשאלה הראשונה הייתה מדוע לא פרצתם לבית הרב?". הם ענו: "האזור בו גר הרב מאובטח היטב והיה עלינו לנטרל את מערכות האזעקה לפני שנכנסנו. אבל בבית הרב הייתה מערכת אבטחה שלא הכרנו. לא ידענו איך לנטרל אותה וחששנו לפרוץ פנימה". הגנבים הוציאו טלפונים והראו לחוקרי המשטרה את התמונות שצילמו מהמערכת המסתורית: המזוזה בפתח ביתו של הרב.
"תגיד", פנה מפקד המשטרה של צ'נגדו לשליח, "מה זו מערכת האבטחה הזו שלא מוכרת לי? איפה רכשת אותה? בטח הטכנולוגיה הזו נוצרה בישראל, הם עושים את הנשקים הכי מתוחכמים…"
***
והסיפור הזה בוודאי מזכיר לכולנו את הגמרא המפורסמת בירושלמי ריש פאה: ארטבן [שר חשוב] שלח לרבינו הקדוש מרגלית טובה ויקרה, וביקש מרבי, להחזיר דבר שיהיה שווה בערכו לאבן היקרה. שלח לו מזוזה. אמר ארטבון: אני שלחתי דבר שאין לו שווי וערך ואתה שלחת דבר ששווה מטבע מועט?! ענה רבי: שלחתי דבר שחפציך וחפצי אינם שווים אליו, ולא עוד אלא שאתה שלחת דבר שצריך שמירה מפני הגנבים ואילו אני שלחתי דבר שאתה ישן והוא ישמור עליך.
ממשיך ומספר רב אחאי בשאלתות דרב אחאי קמה: נכנס שד בבתו של ארטבן ולא היה לו אלא בת אחת, ובאו כל הרופאים ולא הועילו. כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח, מיד ברחה אותה שדה. ונטל רבינו הקדוש מרגלית לעצמו.
רבי יהודה הנשיא היה מנהיג כביר שנהנה מקשרי השפעה על דמויות נוכריות חשובות. מעבר להיותו גאון ומנהיג הדור, מחבר המשנה וצאצא למשפחת הלל שחתם את תקופת הנשיאים, הוא נהנה מיוקרה של "תורה וגדולה במקום אחד". הוא עמד בקשרי ידידות עמוקים עם אנטונינוס, קיסר רומא, ועם עוד ממנהיגי הנוכרים. ארטבן היה שר פרסי חשוב, ששלח אבן יקרה לרבי. בתמורה שלח לו רבי קלף מזוזה. ארטבן לא הבין את ערך המזוזה, עד שנזקק לה בעצמו וראה ניסים.
וכמובן, התמיהות על הסיפור עולות מכל צד: ראשית, איך מותר לשגר מזוזה לגוי והרי הרמ"א פוסק בהלכות מזוזה (רצא,ב) שלא לתת מזוזה לגוי משום ביזוי מצווה? במיוחד שהדרכי משה מביא שיסוד ההכרעה היה במקרה של סכנת נפשות, בו שר חשוב באשכנז תבע ממהרי"ל, רבי יעקב הלוי סגל, אבי מנהגי אשכנז, לקבל מזוזה ולקבוע על שער המבצר, ואם לא – יגרום נזק לישראל ח"ו. ובכל זאת מהרי"ל סירב לתת לו?
ואף שהרמ"א מסייג שלדעתו, אם תבע הגוי לקבל מזוזה ויש חשש לאיבה – מותר לתת. אבל רבי יהודה הנשיא יזם מעצמו את המתנה לארטבן, השר הגוי, והשאלה היא כיצד הדבר מותר?
ועוד והוא העיקר: הרי בית הגוי פטור ממזוזה וכיצד המזוזה תועיל לשמירה עליו? הרי הרמב"ם מדגיש במילים חריפות שהמזוזה אינה קמיע, היא אינה רצף של שמות קדושים שמגנים בזכות עצמם. אלא מגנה בזכות המצווה שבה – וכיצד היא תועיל לגוי שפטור מהמצווה?
***
הרבי מבאר בארוכה כי הכרח לומר שהדברים עמוקים יותר: המזוזה עצמה פועלת שמירה והגנה. אין זה שהמזוזה נועדה לעניין רוחני כלשהו ככל המצוות, ורק שכרה שהיא שומרת על ישראל, אלא שעצם חפץ המזוזה מהווה שמירה והגנה על ישראל. במילים אחרות: מצוות המזוזה יצאה מכלל המצוות והיא לכתחילה נועדה בשבילנו. בעוד שכלל המצוות נועדו עבור מטרות עליונות כאלו ואחרות ורק שכרם בא בגשמיות, מצוות המזוזה יצאה מהכלל והיא מתנה שהעניק לנו הקב"ה: באהבתו לעם קרובו העניק לנו חפץ של שמירה והצלה ועד שהוא עומד ושומר עלינו מבחוץ.
מי שאמר זאת ראשון היה, כידוע, אונקלוס הגר:
עבודה זרה יא: אונקלוס בן קלונימוס התגייר [ועלה לירושלים]. שלח הקיסר חיילים רומאים להחזירו לרומא. משך אותם בדברי תורה והתגיירו. חזר ושלח פלוגת רומאים וציווה אותם הקיסר אל תסיחו עמו כלל. כשתפסוהו ויצאו לדרך, ראה המזוזה שמונחת על הפתח. הניח ידו עליה וחייך. אמרו: מפני מה אתה מחייך? אמר: מנהגו של עולם, מלך יושב בפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש-ברוך-הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרם מבחוץ. התגיירו ושוב לא שלח אחריו.
אולם כוונתו של אונקלוס עמוקה יותר ממה שנראה בהשקפה ראשונה: אין זה רק בתור עניין נוסף במצווה או שכר למקיימיה, אלא עיקר מטרתה של המזוזה היא לטובתנו והגנתנו. רבי יואל סירקיש, הב"ח, מגדולי הפוסקים, אומר זאת כמעט במפורש:
מסביר הב"ח את ה"גדולה" בכך ששומרת על הבית – יותר ממה שמעניקה חיים:
בית חדש על הטור שם: 'וגדולה מזה' – הכי קאמר: לא לבד שהקב"ה נותן שכרו על קיום מצוה זו דהיינו אריכות ימים הוא ובניו, אלא המצווה עצמה שומרת ביתו, שעל ידה נשמר הבית מכל היזק. משא"כ בשאר המצות דאע"ג דנאמן הוא שישלם שכר לעתיד, מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה ורווח מגוף המצווה בעצמה, משא"כ במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה שהבית נשמר.
מכאן אפשר להתקדם מהלך נוסף ולהבין את הנהגתו של רבי: היות שהשמירה נובעת מגוף המזוזה (ולא רק כשכר על קיום המצווה), לכן יש בה מעין שמירה אפילו שלא במקום מצווה. כי עצם מהותה של המזוזה הוא חפץ של מצווה. מכאן גם שורש ההנהגה של אותם שנהגו ללכת עם המזוזה במקל, כיון שהמזוזה עצמה היא חפץ של הגנה והצלה.
וכפי שמסביר הרבי באותיות הרב- ליקוטי שיחות יט/126: "היות שהשמירה שעל ידי המזוזה קשורה עם גוף המזוזה [ולא רק כשכר על קיום המצווה], לכן שייך שמעין השמירה נובע מהמזוזה עצמה, היות שהיא נכתבה לשם מצווה, ואפילו לפני שמקיימים בה מצוות מזוזה, ואפילו כמו אצל ארטבון או כשתלאה במקל".
