אדם צריך לדעת: כשאתה לא יכול להגיד תודה, אתה למעשה בכפירה, אתה חי בשקר, שאתה לא מאמין שכל מה שה' עושה לטובה הוא עושה. שאלו אותי: "תגיד לי, נחום איש גמזו, האם הוא ידע שמה שה' עושה איתו זה טוב?" – לא! הוא גם ידע שזה רע, אבל הוא מאמין שזה טוב! אם הוא יודע שזה טוב אז מה הגדולה שלו? אם אדם יודע שזה טוב מה הגדולה שלו?! הוא יודע שזה טוב והוא לא ישמח בזה?! אז מה הגדולה?! נחום איש גמזו ידע שמה קורה איתו זה רע! הוא ידע! אבל הוא האמין שזה טוב!
אין מציאות שאדם יודע שמה שקורה איתו זה טוב! אם היה ככה, איזו בחירה הייתה לו ואיזו גדולה הייתה לו לאדם? הצדיק הכי ענק בעולם, בזמן הנסיון הוא לא יודע שזה טוב! מה הוא יגיד לך שזה טוב שאין לפלוני זיווג?! אין דבר כזה! טוב שאין לו ילדים?! מה פתאום! טוב שהוא חולה? טוב שהבן שלו יצא לתרבות רעה? מה פתאום! אדם לא אומר תודה על זה שהבן שלו יצא לתרבות רעה, ח"ו! זה כואב לו, יש לו מזה ייסורים, אז על הייסורים שלו אדם אומר תודה, תודה על הייסורים שיש לי מזה שהבן שלי יצא לתרבות רעה! על זה הוא אומר תודה! על הייסורים שיש לו, תודה על הייסורים! כל סוג ייסורים שיש לך בעולם – תגיד תודה! בשמחה!
ועד שאתה לא יכול להגיד תודה בשמחה, אתה צריך להגיד לקב"ה: "רבונו של עולם! אני לא רוצה כ-ל -ו-ם בעולם הזה! אני לא רוצה ממך כלום! עד שאין לי אמונה שאתה טוב ומטיב ואתה אוהב אותי ואתה עושה את הכל לטובתי, ואני אגיד לך תודה על הייסורים, שאני יאמין בך שזה אתה עשית וזה לטובתי, אמנם לפי השכל שלי זה רע, אבל אני יאמין בך שאם עשית את זה, זה לטובתי! להאמין בך! תן לי את האמונה הזו! להאמין בך שזה לטובתי!".
תהיה בשמחה
ועד פה דיברנו על גשמיות. עד פה הבנתם? יפה. עכשיו, כשאדם ח"ו עבר עבירה. כואב לו? כואב. אבל עכשיו הוא בשמחה. למה הוא בשמחה? קודם כל הוא בשמחה כי יש מצווה גדולה להיות בשמחה.
אמנם עבירה גוררת עבירה, אבל כשאדם עוצר את העבירה שמיד אח"כ הוא בשמחה, אז גמרנו, הוא עצר את העבירה שלא תגרור עוד עבירות. אבל אם אחרי העבירה הוא עושה את העבירה הכי גדולה בעולם שזה העצבות, ואז עבירה גוררת עבירה, ומי יודע מה יהיה עכשיו, אחרי העצבות, מי יודע איזה עוד עבירות העצבות הזו תגרור… ה' ישמור.
לכן אדם קודם כל צריך לעצור את העבירה! נכון, עשית עבירה, עכשיו תעשה את המצווה הכי גדולה – תהיה בשמחה! אז קודם כל, תהיה בשמחה. דבר שני, אתה שמח שאתה יכול לעשות תשובה!
תחשבו טוב, אם היה בחוקי המדינה אפשרות לעשות תשובה! מי לא היה עושה תשובה?! מי רוצה להיכנס לבית סוהר ח"ו, מי רוצה לקבל שלילה ח"ו? מי?! מי לא היה עושה תשובה, כל אחד היה עושה תשובה! אז אם הייתה אפשרות לעשות תשובה בבית משפט פה בארץ, אז באיזה שמחה הבנאדם היה נמצא! הוא יודע, נכון, אמנם הוא עשה עבירה, ועכשיו מגיע לו עונש נורא מאוד, אבל הוא שמח! כי יש לו אפשרות לעשות תשובה! איזה יופי! ולא רק שהוא לא יקבל עונש, עוד הוא יקבל עכשיו שכר!
ויתהפך לו הכל לטובה! אז איזה שמחה בנאדם היה מתמלא לפני שהוא בא לעשות תשובה! אוהו איזו שמחה! היה הולך ועושה את התשובה בשמחה עצומה! וכל זה נקרא בירור המדמה. למה אדם הוא חי בשקר? כי המדמה, היצר הרע, רבנו קרא ליצר הרע 'מדמה', מלשון דמיון. כי המדמה מדמה לך שזה האמת! להיות בעצבות! מבלבל אותך! אנחנו עכשיו לומדים שיעור של בירור המדמה, לעלות לשכל. שאד ם המדמה לא ישלוט עליו, אלא השכל ישלוט עליו!
צא מהדמיון
ככה רבנו כותב בתורה כ"ה, שצריך לצאת מהמדמה ולעלות לשכל. אדם שעצבות מתגברת עליו זה הכל מדמה, דמיונות, היצר הרע, שזה הדמיון, אומר לו: "תשמע! זהו! עשית ככה! תראה!".
אבל אדם צריך לעצור את המחשבות האלו, להגיד: "מה פתאום! יש שכל! השכל אומר שצריך לעשות תשובה! זה השכל אומר!". לכן עיקר הנקודה היסודית של התשובה ועל זה צריכים לעשות תשובה, זה העניין של האמונה! האמונה! שזה התכלית של הבנאדם! לעשות תשובה על האמונה!
הרי איך נפלת, שהתגבר עליך היצר הרע, או שנפלת באיזו תאווה – כי האמונה שלך הייתה חלשה! אם האמונה שלך היית חזקה, שרק בורא עולם יכול לעזור לך נגד היצר הרע שלך, רק בורא עולם! אין! אין לך שום אפשרות לנצח את היצר הרע אם בורא עולם לא יעזור לך! אם היית באמת מאמין בזה! היית אומר: "רבונו של עולם! אין! אם אתה לא תעזור לי! אין לי מי שיעזור! תרחם עליי! אני לא יעזוב אותך, עד שתתן לי את הכח לא לעבור עבירה! אין! לא עוזב אותך! לא עוזב אותך! אם אתה לא תעזור לי! אין! ברור שיצר הרע ינצח אותי!".
וזה נקרא בירור המדמה! רבנו אומר שהאמונה היא בירור המדמה. מה זה נקרא שאדם יש לו בירור המדמה? שהמדמה מביא אותו לאמונה! המדמה המעורבב, מביא את האדם לכפירה, שזה עצבות, וגאווה. והמדמה המתוקן, המבורר והמתוקן, מביא את האדם לאמונה. רבנו כותב שהאמונה זה בירור ותיקון המדמה. ועל ידי אמונה ממילא אדם בא לשמחה. ואדם צריך להיות עקשן! להגיד לקב"ה: "רבונו של עולם, אני לא רוצה כלום ממך! עד שאני לא מאמין בך אני לא רוצה כלום! מה שווה לי מה שתתן לי בעולם אם לא תתן לי אמונה.
ומאמין זה פירושו שאני אגיד לך תודה בשמחה על הכל!" טוב, אדם יכול לשאול אותי עכשיו: "הבנתי הכל, חסרונות בגשמיות וייסורים, אבל בנאדם שעשה עבירה?!.." אז כמו שאמרנו, אדם שעשה עבירה צריך לעשות תשובה, ודאי. התורה ציוותה אותנו שכשאדם עשה עבירה יעשה תשובה, פשיטא.
אבל איך עושים תשובה? אז כמו שאמרנו, קודם כל אדם צריך להיות בשמחה. ולהגיד לה': "תודה לך על הייסורים שיש לי מזה שעשיתי עבירה!", או "על הייסורים שיש לי מזה שישנתי הרבה, יש לי מזה ייסורים. ואני רוצה להגיד לך תודה בשמחה על הייסורים! לא על העבירה, ולא על זה שישנתי. על זה שיש לי ייסורים! על העבירה, או שישנתי הרבה, וכד', יש לי מזה ייסורים! אז אני צריך עכשיו להגיד לך תודה על הייסורים!". קודם כל להיות שמח, יש מצווה גדולה להיות בשמחה, זה א'.
ב', בשביל לעשות תשובה, רק בשביל להתוודות, רבנו אמר שצריך שמחה. כל שכן להתחרט וכו', אדם אם אין לו לב הוא לא יכול להתחרט.
