בית המדרש

..

השיעור השבועי: פרשת תולדות • הרב נתנאל אביסרור

צפו בשיחה מרתקת מפי הרה”ג רבי נתנאל אביסרור שליט”א על פרשת תולדות – מדוע יצחק רצה לברך את עשיו
  • כמה שווה לכם כותב תוכן צמוד? >>>

    תוכן מקודם

  • "מדוע יש אנשים שמשקיעים בשעונים ועטי יוקרה ?

    תוכן מקודם

  • זוג צעיר? מה אתם יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לחתן את הילדים בלי נטל כלכלי

    תוכן מקודם

  • "בוא דחוף, אבא נפל במדרגות עם כל הקניות!": ההורים מזדקנים?! כך נאפשר להם עצמאות!

    תוכן מקודם

  • דרוש/ה יועץ/ת לימודים למכללה מובילה - אפשרות לשכר של עד 12,000 ש"ח

    תוכן מקודם

  • כך נערכו מראש אלפי הורים חכמים לחתונות ילדיהם

    תוכן מקודם

כתבות נוספות בנושא:

play-rounded-fill

שבת שלום ומבורך פרשת תולדות

כותב מרן הגהק רבינו יוסף חיים זיעא בספרו בן איש חי שנה א פרשת וישב על שמו של החודש כסליו באופן שהוא נכתב מלא באמצע יש לנו אותיות סלי שזה ראשי תיבות לפורקנך סברית ה שזה הפסוק לישועתך קויתי ה ואותיות כו זה שם הויה ברוך הוא שאגב הפסוק הזה מסוגל לביטחון ולהצלחה ולומר אותו תמיד לפני כל דבר ובכל עת והוא גם נקרא הפוך שישה פעמים מכל הכיוונים

וזה החודש מסוגל מאוד להצלחה גדולה ולביטחון מלא בהקבה שכמו בחנוכה שהמכבים שהיו מעטים על פי הטבע לא היו יכולים לנצח את היוונים לולי הקבה שהיה לנו בקום עלינו אדם

וכמו שהגמרא בתענית דף כא מספרת על נחום איש גמזו בזכות שאמר על כל דבר גם זו לטובה ואז העפר ששמו לו את זה בתיבה הגנבים במקום האבנים טובות ומרגליות שהיה צריך להביא דורון למלך נהפך לו לחרבות וחיצים כמו שהיה אצל אברהם אבינו עה עיי”ש

וכן אצל אברהם אבינו עה שזרקו עליו חיצים וחרבות נהפך לו לעפר וקש ושהוא היה זורק עפר היה מתהפך בנסי ניסים לחיצים וחרבות על אויביו כמש במדרש רבה. וזה הכיפת ברזל הראשונה השמיימית שהייתה.

ואחכ אברהם אבינו הרים ידיים לשמים ואמר הרימותי ידי לאל עליון קונה שמים וארץ שלא סמך על כוחו בכלל וזה נותן לנו היום את הכח לעמוד חזקים ואיתנים בבטחון בבורא נגד אויבינו

וכן יהיה לנו שנסמוך נאמין ונבטח אך ורק על הבורא ברוך הוא ובעזהי”ת שנתבשר בבשורות טובות ומשמחות ישועות ונחמות ניסים ונפלאות לכולם בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות

ונזכה להדליק את הנרות בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש

ואלה תולדות יצחק (כה,יט).
ואלה מוסיף על הראשונים (רש”י).
מבואר בחסידות, שתולדות יצחק, יעקב ועשיו, גורמים להוספת והרחבת גבול הקדושה, שכן יעקב מוציא ומברר את ניצוצות הקדושה מן הקליפה, מעשיו, ומעלה אותן לקדושה.
לפי זה יש לפרש דברי רש”י כאן: יעקב ועשיו – יעקב קודם לעשיו (אף שעשיו ראשון ללידה), שכן יעקב הוא שיוצר הוספה זו, על-ידי הבירור שהוא מברר את עשיו. האמורים בפרשה – בתורה, היינו כפי שעשיו הוא בשרשו ומקורו בקדושה, שכן יעקב מעלה אותו לשרשו.
(ספר-השיחות תש”נ כרך א, עמ’ 154).

אברהם הוליד את יצחק (כה,יט).
אברהם הוליד את יצחק: לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה… צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק (רש”י).
המפרשים הקשו, שלכאורה היתה התורה צריכה לרמז את המענה לטענת ליצני הדור לעיל, בפרשת וירא, שבה מסופר על לידתו של יצחק.
ויש לומר, שהרי ידוע כי יצחק היה ‘מרכבה’ למידת הגבורה, שלכן עסק בחפירת בארות, הורדת העפר והאבנים המכסים על המעיין וגילוי המים החיים הנובעים מלמטה למעלה. יצא ממנו עשיו, גבורה דקליפה. מובן אפוא, שדווקא בפרשתנו, כשלומדים שיצחק הוליד את עשיו (גבורה דקליפה), ועיקר עבודתו (מאורעותיו) היה בחפירת בארות (קו הגבורה) – אז מתעורר תוקף הטענה, שאין לו קשר עם אברהם (שמידתו מידת החסד), ויש צורך לשלול טענה זו.
(לקוטי שיחות כרך כ, עמ’ 101).
* * *
מדוע הוצרך הקב”ה לצור באופן מיוחד את צורת קלסתר פניו של יצחק בדומה לשל אברהם, והלוא טבע הדברים שבן דומה לאביו?!
אלא אברהם היה ‘מרכבה’ למידת החסד, ואילו יצחק היה ‘מרכבה’ למידת הגבורה. הרי שהאב והבן היו בעלי תכונות אופי מנוגדות. הדבר אמור היה להתבטא גם בקלסתר פניהם, שהרי בפנים משתקפות תכונות הנפש, כידוע. לכן הוצרך הקב”ה ליצור את קלסתר פניו של יצחק בדומה לשל אברהם, בניגוד לטבע.
(לקוטי שיחות כרך כ, עמ’ 100-101).

ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה… לו לאשה (כה,כ).
סיפור דברי ימי חייו של יצחק בפרשתנו מתחיל בהיותו בן ארבעים, שאז לקח את רבקה לאשה, וסיפור זה משמש הקדמה לעיקר הסיפור – הולדת יעקב ועשיו. וזאת, אף שבמשך ארבעים שנות חייו לפני נישואיו אירעו לו דברים רבים, ובראשם – ניסיון העקדה, וכמו-כן שהייתו בגן-עדן בשלוש השנים שבין העקדה לנישואיו.
ללמדך, שתכלית הכוונה אינה מסירת נפש (העקדה), או העלייה לגן-עדן, אלא בירור העולם, עשיית דירה לו יתברך בתחתונים. ובירור זה קשור בהולדת ילדים, כנאמר (בראשית א,כח) “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה”.
(ספר השיחות תש”נ כרך א, עמ’ 155).

שני גויים בבטנך (כה,כג).
אל תקרי גויים אלא גאים, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, דאמר מר: צנון – מחתך אוכל, חזרת – מהפך אוכל, קישות – מרחיב מעיים (ע”ז יא)
הגמרא מציינת את גדולתם ועושרם של רבי ואנטונינוס בענייני מאכל דווקא, משום שבפסוק נאמר “שני גויים בבטנך”, רמז לשלושת המאכלים האלה, המאפשרים עיכול המאכל היטב בבטן.
רמז לדבר: שורש תיבת יצחק הוא – צחק, ו’צחק’ ראשי תיבות: צנון, חזרת, קישות, לרמז שיהיו מאכלים אלו מצויים תמיד על שולחנם של שני יוצאי חלציו.
(לקוטי לוי-יצחק, עמ’ ט’).

ויצא הראשון… ויקראו שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (כה,כה-כו)
“עשיו” – מסמל את הנפש הבהמית והיצר-הרע. לכן יצא ראשון, כי הוא בא לאדם קודם היצר-הטוב.
“יעקב” – מסמל את הנפש האלוקית והיצר-הטוב. והוא איש תם מלשון שלמות, כי אפילו בשעה שאדם עובר עבירה, נשארת עצם הנפש האלוקית שלמה בדבקותה בה’.
“וידו אוחזת בעקב עשיו” – ירידת הנפש האלוקית למטה היא כדי לתקן את הגוף ואת הנפש הבהמית.
(ליקוטי-שיחות, כרך ה, עמ’ 416).

ויעקב איש תם יושב אוהלים (כה,כז).
אוהלו של שם ואוהלו של עבר (רש”י).
יהודי חייב ללמוד תורה באופן של תמימות, “איש תם”. כלומר, עליו לחפש את האמת של התורה, ולא לנסות להעמיס את יצרו בתורה.
(לקוטי שיחות כרך כ, עמ’ 114).

ויזרע יצחק בארץ ההיא (כו,יב).
וכי זרע דגן זרע יצחק חס ושלום? אלא – לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים (פרקי דר”א פל”ג).
מה פשר התמיהה על כך שיצחק זרע דגן?
אלא רז”ל אמרו (ב”ר פמ”ז) “האבות הן הן המרכבה”, זאת אומרת ש”כל איבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה… כל ימיהם” (תניא פרק כ”ג). ואם-כן, איך ייתכן שיצחק יתעסק בזריעת דגן וכו’?
לכן מפרש המדרש, שאף שבחיצוניות זרע יצחק דגן, חלילה לנו לומר שהתוכן הפנימי של הזריעה היה זריעת דגן כפשוטה. אלא הכוונה היתה לצדקה – יצחק זרע דגן כדי שיוכל לקיים מצוות מעשר. נמצא ש”זרע צדקה” ולא “זרע דגן”.
דוגמה לדבר בהלכות שבת: ההלכה היא, שהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בתוך כלי, פטור אף על הכלי, מפני שהכלי טפל לאוכל (שבת צג). והיינו, שהואיל והכלי טפל לאוכל, אזי אין הוצאה זו נחשבת הוצאת כלי, אלא כהוצאת אוכל.
(לקוטי-שיחות כרך ה עמ’ 74).

עד כי גדל מאוד (כו,יג).
כי גדל מאוד: שהיו אומרים – זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך (רש”י).
לכאורה, מהו הדיוק ב”פרדותיו” דווקא, והרי ליצחק היה “מקנה צאן ומקנה בקר”?
“זבל” – הוא מלשון בית זבול, בית מדור. “פרדותיו” – מלשון פירוד.
“זבל פרדותיו” – בית מדור בעולם של פירוד. והוא רמז לאדם העוסק בענייני הרשות, שאז הוא נמצא במצב של “דירה” בעולם-הזה הגשמי, שהוא עולם הפירוד.
“זבל פרדותיו של יצחק” – עיסוקו של הצדיק בענייני הרשות גורם שמחה ותענוג (יצחק מלשון צחוק) למעלה, יותר מאשר,
“כספו וזהבו של אבימלך” – הרומז לעבודתו של איש רגיל העוסק בתורה ומצוות של אבי-מלך, אבינו שבשמים, מלך העולם, וחשובים הם אצלו ככסף וזהב.
כי כשהצדיק עוסק בענייני העולם גם אז מחשבתו קשורה ודבוקה בו יתברך בייחודים קדושים. ואילו אדם רגיל, גם בעת עסקו בתורה ובמצוות מעורבים בהם סיגים ופסולת של מחשבות-זרות, וכן של גאווה והתפארות.
זהו אם-כן “זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך”.
(אור-תורה דף יג עמ’ ב’ (עמ’ 26).

ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו (כו,יח).
‘שמות’ הראשון מלא (באות ו’) והשני חסר.
האות ו’ מורה על המשכה והשפעה. ‘שמות’ הבארות של אברהם כתובות בכתיב חסר (ללא ו’), ובכך רמז כי המשכה זו עלולה להיפסק. ואכן, הפלשתים סתמו אותן. ואילו ‘שמות’ הבארות של יצחק מופיעות עם האות ו’, כי המשכת ונביעת בארות אלו לא הופסקה על-ידי הפלשתים.
(תורה-אור בראשית, דף יז).

ויאמר כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו,כב).
ופרינו בארץ: תרגומו, וניפוש בארעא (רש”י).
רש”י מלמדנו, שתיבת “ופרינו” אינה מלשון “פרו ורבו”, דהיינו, הולדת בנים ובנות רבים, שהרי – ליצחק היו בסך-הכול שני בנים. אלא הפירוש של “ופרינו” הוא “וניפוש”, היינו שיצחק עצמו יהיה בריבוי וגדלות, כדכתיב, “ויגדל האיש וגו'”. והוא על-דרך מה שכתוב (בראשית ב) “שם האחד פישון”, ופרש”י “על שם שמימיו מתברכין ועולין כו’ נקרא פישון”, היינו שהמים עצמם מתרבים ומתגדלים.
(לקוטי שיחות כרך י, עמ’ 72).

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת (כז,א).
ותכהין: …כדי שייטול יעקב את הברכות (רש”י).
לכאורה, כדי שיעקב יקבל את הברכות הייתה עצה פשוטה יותר – הקב”ה יכול היה לגלות ליצחק שעשיו רשע?!
אלא הקב”ה לא רצה לספר לשון-הרע על עשיו, וכפי שאמרו רז”ל (סנהדרין יא) “אמר (יהושע) לפניו – ריבונו של עולם, מי חטא? אמר לו: וכי דילטור (רכיל, רש”י) אני לך?! הטל גורלות!”.
ואם כן הוא בנוגע לעשיו הרשע, על-אחת-כמה-וכמה שכך ועוד יותר מזה צריכה להיות גדולה הזהירות שלא לדבר לשון-הרע על שום אדם מישראל.
(ליקוטי שיחות כרך טו, עמ’ 215-216).

וקח לי משם שני גדיי עזים (כז,ט)
שני גדיי עזים: וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא – פסח היה; האחד הקריב לפסח, והאחד עשה מטעמים (רש”י).
מפרש הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון (אביו של כ”ק אדמו”ר):
“שני גדיי עזים” – הם פסח וחגיגה; “את המטעמים ואת הלחם” (פסוק יז) – היינו הלחם דמצה; “ויבא לו יין” (פסוק כה) – הוא היין של ארבע כוסות.
אך מרור לא הביא, כי מרור הוא בחינת גבורות, ואם היה מביא זאת ליצחק, שבחינתו גם היא גבורה, היה הדבר גורם להתגברות תוקף הדין.
(לקוטי לוי-יצחק בראשית עמ’ קה).

ותאמר לו אמו עלי קללתך בני (כז,יג).
איזו הרגעה היא זו? וכי יעקב התנחם בעובדה שאם תבוא (ח”ו) קללה, תחול על ראש אמו?!
אלא הברכות באו מבחינה נעלית מאוד, דרגה שהיא למעלה מחכמה ושכל. משום כך ה’כלי’ לקבלת השפעה וברכה זו הוא עבודה במסירות נפש, שהיא למעלה מטעם ודעת.
זהו שאמרה רבקה: “עליי קללתך בני” – כדי לזכות בברכות נעלות אלה, מוכנה אני אפילו למסירות נפש, אם יהיה בכך צורך. בדבריה אלו השפיעה על בנה שגם הוא יהיה מוכן ומזומן להסתכן למען הברכות.
(לקוטי שיחות כרך א, עמ’ 54).

אנוכי עשו בכורך (כז,יט).
החסיד רבי הילל מפאריטש אמר:
כשלבש יעקב את בגדי עשיו אמר על עצמו “אנוכי עשיו בכורך”. ללמדך, עד היכן מגיעה עוצם ה’קליפה’ של לבושי הגויים.
ואף שיעקב אמר זאת במרמה, כפירוש רש”י (“אנוכי המביא לך, ועשיו הוא בכורך”) – הרי זה גופא ראיה שלבושי עשיו השפיעו, שאף יעקב, שהוא ‘איש תם’, ידבר בעורמה ובמרמה!
(רמ”ח אותיות, אות כג).

ראה ריח בני… ויתן לך האלוקים (כז, כז-כח).
מכאן רמז שב’הבדלה’, קודם אמירת “וייתן לך”, מברכים על הריח.
(אור-התורה, דף קנא).

ראה ריח בני כריח שדה (כז,כז).
בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו – נכנסה עמו גן-עדן. הדא הוא דאמר לו ראה ריח בני כריח שדה (מדרש רבה).
מנין הכיר יצחק שריח זה הוא של גן-עדן?
רז”ל אמרו (במדרש והובא בריב”א בריש פרשתנו), שיצחק עלה לגן-עדן לאחר העקדה ונשאר שם שנתיים. נמצא אפוא כי הכיר היטב את ריחו של גן-עדן.
(לקוטי-שיחות).

ראה ריח בני כריח שדה (כז,כז)
מלמד שהראה לו הקב”ה בית-המקדש בנוי וחרב ובנוי. ראה ריח בני – הרי בנוי, כמד”א ריח ניחוחי תשמרו. כריח שדה – הרי חרב, כמד”א ציון שדה תחרש (מדרש רבה).
“ראה ריח בני” – בזמן הבית “ריח הניחוח” של הקרבנות הוא בבחינת ראייה ממש, שהיו רואים את האש שלמעלה שהיה רבוץ על המזבח, ובלשון הזוהר (ח”א ו) “אריה דאכיל קורבנין” (אריה אותיות ראיה).
“כריח שדה” – בזמן הגלות אין קרבנות ממש, אבל עדיין יש בחינת “ריח ניחוח” מ”הקרבת” נפש הבהמית לה’ יתברך, בזמן התפלה.
(אור-התורה, עמ’ 296).
* * *
שלוש הבחינות ב’ריח’, המנויות במדרש (בנוי, חרב, בנוי), הן שלוש דרגות ושלבים ב”ריח בגדיו”, המופיע בראשיתו של פסוק זה.
בזוהר (ח”ב רח) אמרו, ש”בגדיו” היינו הלבושים של אדם הראשון – “ויעש ה’ אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם” (בראשית ב). ובלבושים אלו היו שתי תקופות – בתחילה, קודם חטא עץ-הדעת, היו בבחינת “כתנות אור” (ראה בראשית רבה ספ”ב), ולאחר החטא נעשו “כתנות עור”.
אלה שלוש הדרגות:
בית-המקדש בנוי – היינו על-דרך “כתנות אור”,
חרב – היינו על דרך “כתנות עור”,
בנוי לעתיד לבא – היינו בחינת יתרון האור הבא על-ידי הבירור של “כתנות עור”, שיתגלה לעתיד לבא.
(אור-התורה, דף קמט).

ועשו אחיו בא מצידו (כז,ל).
אל תקרי “מצֵידו” אלא “מצִדו”.
פירוש: אנו רואים שכשאדם עומד להתפלל נופלות לו מחשבות זרות, מדברים שחשב בהם לפני התפילה. מחשבות אלה נופלות לאדם מאליהן, שלא ברצונו. וכמשל אדם הלובש בגד ארוך, שנגרר ברפש וטיט, שכשרוצה לעלות בסולם, נגרר אחריו הבגד עם הטיט ועולה עמו.
אולם אף שהמחשבות האלה באות לאדם בעל כורחו, הרי הן מחשבותיו, שחשב ברצון (שלא בשעת התפילה), אלא שבשעת התפילה הן נופלות לו שלא ברצונו.
וזהו:
“ועשיו אחיו בא” – המחשבות הזרות הבאות לאדם הן
“מצִדו” – לא מבחינת “אחוריים” (שלא מרצון כלל) ולא מבחינת “פנים” (מתוך רצון גמור) אלא הן “מצִדו”; הבחינה הממוצעת בין אחוריים ופנים.
(תורה אור תולדות דף מט עמ’ א).

בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (כז,לה).
מדוע לקח יעקב את הברכות במרמה דווקא?
נפילת הניצוצות דקדושה לתוך הקליפות היתה בדרך ערמה, כדכתיב (בראשית ב), “והנחש היה ערום”, שרימה את אדם וחווה, וחטא עץ-הדעת גרם כידוע לירידת ונפילת הניצוצות. לכן גם הבירור וההעלאה של הניצוצות צריכים להיות בדרך של מרמה, כנאמר (תהילים יח), “עם עיקש תתפתל”.
והבירור נעשה על-ידי יעקב, שהוא בדוגמת אדם הראשון, כמאמר רז”ל (בבא בתרא נח) “שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון”.
(ספר המאמרים תש”ג, עמ’ 187).
* * *
ללמדך:
בירור הניצוצות הנמצאים בדברים גשמיים נעשה בדרך של ‘מרמה’ דווקא. לדוגמה – כשאדם אוכל לשם שמים, ואחר-כך לומד ומתפלל בכוח האכילה ההיא, עולה הניצוץ שבמאכל ונכלל בקדושה.
אולם בשעה שהאדם אוכל רואים רק את הפעולה החיצונית, שהאדם אוכל ושותה, ובזאת הוא דומה לעשיו. ואילו כוונת ומטרת האכילה היא: שבכוח האכילה יעבוד את ה’ בתורה ותפילה וכו’ – דבר זה לא נראה כלל באותו זמן. רק לאחר מכן, כשהוא לומד, מתפלל ומקיים מצוות בכוח האכילה ההיא, מתגלית המטרה והכוונה שבאכילה.
נמצא שבירור הניצוצות המצויים בדברים הגשמיים, נעשה בדרך של ‘מרמה’.
(ספר המאמרים תש”ג, עמ’ 189).

ויאמר הלא אצלת לי ברכה (כז,לו).
אצלת: לשון הפרשה, כמו ויאצל (ספרים אחרים: ויצל) (רש”י).
לפי הגרסה הראשונה מסתייע רש”י במה שכתוב בפרשת בהעלותך (יא,כה) “ויאצל מן הרוח אשר עליו על שבעים איש הזקנים”, ואילו לפי ה’ספרים אחרים’ מסתייע רש”י במה שכתוב בפרשת ויצא (לא,ט) “ויצל אלוקים את מקנה אביכן וייתן לי”.
יש להעדיף את הגרסה השנייה על הראשונה, שכן זה ממש לשון רש”י בפרשת ויצא (שם פסוק טז): “כל לשון הצלה שבמקרא – לשון הפרשה (שמפרישו מן הרעה ומן האוייב)”.
אלא כנראה שהמעתיק לא שם לבו לזה (ש”הצלה” שבמקרא לשון הפרשה הוא), והוקשה בעיניו הקשר בין “אצלת” ו”הפרשה” לבין “ויצל”, ו”תירץ” זה על-ידי הוספת א’ ונעשה “ויאצל”…
לפי זה מובן בפשטות מה שאין רש”י מסתייע במה שנאמר בפרשת בהעלותך שם (פסוק יז) “ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם”, שנאמר לפני “ויאצל מן הרוח”, והוא גם דומה יותר ל”אצלת” שבפסוקנו.
(ליקוטי-שיחות, כרך ח, עמ’ 78).

וא-ל ש-די יברך אתך ויפרך וירבך (כח,ג).
הרי ששם ‘ש-די’ קשור לפריה ורביה.
וסימנך: ‘ש-די’ בגימטרייה 314, כמספר “בנים הרבה”.
(תורת לוי-יצחק, עמ’ יז).

וישלח יצחק את יעקב (כח,ה).
“וישלח יצחק” – הרבי הריי”צ הודיע, שהשליחות של כל יהודי בדורנו היא, הפצת תורה ויהדות ומעיינות החסידות, ולשם כך יש לצאת מ’באר שבע’ וללכת ל’חרן’, יש להגיע לכל יהודי באשר הוא שם. ויש מי שזכו ונבחרו להיות שלוחיו בפועל. שלוחים אלו פרוסים בכל קצווי תבל, והם מסורים להפצת התורה והיהדות, באופן של מוסיף והולך ואור. עבודה זו משמשת משקל-נגד להתגברות חשכת הגלות.
(ספר-השיחות תנש”א, חלק א, עמ’ 148).

וישלח יצחק את יעקב (כח,ה).
יצחק – מלשון צחוק ותענוג, רומז לתענוג העליון, ש”נתאווה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים… שכך עלה ברצונו יתברך, להיות נחת רוח לפניו יתברך, כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא”. כדי להביא לפועל תענוג זה, נעשה העניין דשליחות יעקב, י’ עקב, דהיינו ירידת והשתלשלות אלוקות עד ל’תחתונים’, בחינת עקב.
(ספר-השיחות תשמ”ח, חלק א, עמ’ 120).

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו >

מה דעתך על הכתבה, עניין אותך?

כתבות חדשות באתר

הכלה היתומה מתחנת בשבוע הבא, אין לה ממי לבקש עזרה
מ

תוכן מקודם בשיתוף המחלקה המסחרית

ממספר כיוונים: הקומנדו פשט על לב שכונת אל אמל בחאן יונס - וזה מה שמצאו • צפו
השמאלנים הגיעו לפעילות נגד המתיישבים - ונפצעו בפיגוע הירי
ים חוויות מתחילה ועד סוף-פסח בכינורות
מ

תוכן מקודם בשיתוף המחלקה המסחרית

בני גנץ מכחיש את הדיל: "מעולם לא התניתי את נושא השירות בבחירות"
"הפרת הסכם": במפלגות החרדיות מאשימים את הליכוד ולוין במשבר הגיוס
אל תשקיעו בהייטק לפני שתצפו בזה
מ

תוכן מקודם בשיתוף המחלקה המסחרית

מחבלים יצאו מחדר המיון ופתחו באש; מטס תקיפה ממוקד בעמדות שיגור • צפו
הכינו לו מארב: כך נעצר העובד לשעבר שגנב אלפי ש"ח מהמאפייה • צפו
טרגדיה בבית שמש: ר' רפאל יהודה חיים ברנדייס נפטר אחרי מחלה קשה
מ

תוכן מקודם בשיתוף המחלקה המסחרית

שלושה חודשים לפני, ביחידת מתפ"ש העריכו: "חמאס לא רוצה הסלמה"
חוק הגיוס: "ממשלה אחרת תהיה מוכנה לבוא לקראת החרדים יותר מהנוכחית"

הכתבות המעניינות ביותר

הצדיק רבי דב קוק מבהיר בעקבות השמועות: אף אחד לא יכול לנבא עתידות
לְהִתְעַנֵּג • מיוחד: כל עלוני השבת להורדה ולהדפסה
אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת צו - פרה • מתורת רנ”ג ויינטראוב זצ”ל
עַל מִקְרָא מְגִלָּה • הגר"א לוי בקריאת מגילה
וְיֵין מַלְכוּת רָב • משתה היין בחצה"ק נדבורנה ירושלים
בגלימת הראשון לציון: הרב עובדיה דהן מסר שיעור 'דף היומי'
טען עוד כתבות >

המיוחדים

WhatsApp-Image-2023-05-11-at-18.25.59-1024x683
קיפקעס | הערת הילד שהביאה למות הילדה – וחידת המוצא של המן הרשע
WhatsApp-Image-2023-05-11-at-18.25.59-1024x683
קיפקעס | הזמר ששבר שיא, שדרוג המקומות בחסידות, ומה דין הכסף שנאסף בצמתים?
.
וְנַהֲפוֹךְ הוּא: מי הראשון שהתחפש, ומדוע אנחנו מתחפשים בפורים?
.
משמיעין על השקלים: כל הסינגלים היצירתיים של הבחורים המתרימים בפורים

חדש באתר

WhatsApp_Image_2024-03-27_at_11.22
ממספר כיוונים: הקומנדו פשט על לב שכונת אל אמל בחאן יונס - וזה מה שמצאו • צפו
img1150607
השמאלנים הגיעו לפעילות נגד המתיישבים - ונפצעו בפיגוע הירי
WhatsApp-Image-2023-08-22-at-16.07.56
הצדיק רבי דב קוק מבהיר בעקבות השמועות: אף אחד לא יכול לנבא עתידות
.
בני גנץ מכחיש את הדיל: "מעולם לא התניתי את נושא השירות בבחירות"

גלריות

''א לוי מגילה פד (6)
עַל מִקְרָא מְגִלָּה • הגר"א לוי בקריאת מגילה
 ירושלים פורים פד (13)
וְיֵין מַלְכוּת רָב • משתה היין בחצה"ק נדבורנה ירושלים
 עובדיה דהן פורים (8)
בגלימת הראשון לציון: הרב עובדיה דהן מסר שיעור 'דף היומי'
 בני ברק פורים פד (11)
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם • טיש פורים בחצר הקודש לעלוב

עיתוני היום

F090331NS01-1024x683
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – י"ח באדר ב’ ה’תשפ”ד

מה ברצונך למצוא?

יש לך משהו דחוף לומר לנו?

הדואר
האדום

צירוף קובץ עד גודל של 5 מגה
דילוג לתוכן Hide picture