מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת מקץ תשפ"ג
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (מא, א)
ויהי מקץ שנתים ימים (בראשית מא, א). ובחז"ל (בר"ר פט, א) זש"ה (איוב כח, ג) קץ שם לחשך – כל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם.
המדרש בא להורות לנו, שבל נתייאש חלילה אם אנו רואים אומה גדולה שולטת וחושבת שתעמוד לנצח ועושה רעות באין מפריע וחושבת שאין עליה עין רואה והרשות נתונה לה להרוג ולאבד ולעשות כל משימה. ע"ז בא המדרש, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשו באפלה, כי כל האפלה הוא מחמת היצר הרע הנחש הקדמוני הרוכב על הנחש שהוא לו מרכבה טמאה, ומטה את המרכבה לכל צד שירצה, והראיה שהוא כן, שכל אומה השולטת יש לה סוג מיוחד לשלוט על ישראל, יש אחת שדרכה לילך בתקיפות שלא להניח לישראל לעשות רצון הבורא ב"ה, ויש אומה אחרת שהולכת עם ישראל בפיתויים לפתות את ישראל לעשות מזימתה בכל מיני עצות שונות.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (מא, א)
בשם הרה"ק מסאבין זי"ע (בן הרה"ק רבי שמחה בונם מווארקי זי"ע), כשיהיה הקץ, יהיה משנים ימים, כי תהיה גאולת 'אחישנה', כדכתיב (ישעיה ס, כב) "אני ה' בעתה אחישנה", ודרשו (סנהדרין צח.) "לא זכו בעתה – זכו אחישנה".
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (מא, א)
אמר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: כתיב (מא, א) ״ויהי מקץ שנתיים ימים״, כשיגיע הקץ, קרוב וסמוך לזמן הגאולה, ״שנתיים ימים״, יהיו משונים הימים וזה סימן לגאולה במהרה.
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה (מא, יד)
שמעתי מהרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע, בשם הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזימין זי״ע: וכי כל העולם כולו אינם חולמים? – כלומר, מפני מה היה צריך פרעה לקרוא ליוסף אליו, הלא יכול היה לומר שאדם אחר חלם חלום זה ולשלוח אותו ליוסף לפתרו. אלא, זה מה שאמרו במדרש, מלך של כל העולם הוא ואינו דומה פתרון חלומו של מלך כל העולם לחלומו של אדם פשוט. כי אפשר שיימצא חלום אחד למלך ולאיש הפשוט, אולם הפתרון לזה שונה מאשר לזה, לכן היה צורך להביא את יוסף אל המלך.
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ (מא, לח)
הרה"ק רבי אלעזר מקאזניץ זי"ע אמר: כתיב (מא, לח) ״הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו״. פרעה שאל, "הנמצא כזה איש", שהוא מסלסל בשערו וממשמש בעיניו, מלמעלה לא ניכר על פניו דבר, ״ורוח אלוקים בו״, הנמצא כזה?!
וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת (מב, ז)
הרה"ק רבי יעקב יצחק מבלענדוב זי"ע התבטא פעם ואמר על עצמו: ״העולם חושבים אותי לאיש לא טוב, מכיון שאני אומר תמיד שה'עולם' יורד ר״ל, ואינני מנחם את ה'עולם' שתיכף יהיה טוב; תאמינו לי שאילולי ראיתי בשמים מעט אור, הייתי מגיד לכם״.
וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם (מב, טז)
הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע אמר: איתא (בבא מציעא נ:) ״אונאה עד שתות״, עד המדרגה השישית. כלומר, אם מקיים זאת, אינו יכול עוד לרמות, "זיך צי נארן". ואם הוא כבר רימה את עצמו, "האט ער זיך גענארט", העצה לזה היא ״אין אונאה לקרקעות״ (שם נו.), שיקיים ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, ואין אונאה עוד לקרקעות.
אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת (מב, כא)
אמר הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע: כתיב (מב, כא) ״בהתחננו אלינו ולא שמענו״ – השבטים אמרו, יוסף אחינו היה כזה צדיק ושם מבטחו בד׳, עד שאפילו לא שמענו שיתחנן אלינו, רק בטח בה׳.
וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ (מב, כז)
מעשה ביהודי שהיה עובד ככתבן באחת מיערות העד שסובבו את העיירה וואלברום. את רוב ימות החורף עשה ביער, כאשר רק לקראת חג הפסח נהג לשוב לביתו. במשך הזמן הרוויח האיש סכום כסף בן מאה ועשר רובל, ובשובו הביתה הניח מאה רובלים בכיס אחד ועשרה בכיס השני. והנה, כאשר נכנס לביתו, ראה שהמאה רובלים שהיו מונחים בכיס האחד, אינם! מיד נכנס בבהלה גדולה אל הרה"ק רבי חיים מוואלברום זי"ע ושח לו כל אותו מעשה. השיב לו הרבי: ״ומה אתה רוצה ממני, וכי אני לקחתי אותם?!"
נבהל האיש עוד יותר, אבל אח"כ החזיק הרבי את ידי האיש והחל מונה בידו הקדושה כאילו נותן לו, עשר, עשרים, שלשים, עד תשעים. ולא יותר. לא ידע האיש פשרן של דברים. ברם, כשיצא מבית הרבי, פגע בו גוי אחד ושאלו: ״מדוע פניך רעים?" וסיפר לו שאיבד את כספו. הצביע הגוי ואמר: ״שם יושבים ושותים, וגוי אחד מצא כסף״. מיד פנה האיש לאותו מקום שהראה לו והמוצא מסר לידו תשעים רובל כסף, כי בעשרה כבר שתו. ויהי לנס.
וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף (מג, טו)
כ"ק אבינו זצ"ל לא הרבה ללכת אל הרה"ק בעל 'כנסת יחזקאל' מראדומסק זי״ע, כי הרבי מראדומסק לא ישב כל זמן שאבינו שהה בחדרו, ואבינו זצ"ל לא רצה להטריחו יותר מדי.
וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד (מד, יז)
שמעתי מהרה״ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע [ביום ז׳ דחנוכה תרצ"ד בעת שהותו בארה״ק], שתירץ הקושיא הנודעת, איך אמר הממונה על בית יוסף, הוא יהיה לי עבד – תיבת "לי" מה היא. והגיד בשם זקנו רבנו הקדוש הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע, על פי דברי המדרש (פ׳ כי תשא ד״ה כתב לך): ״התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב׳׳ה, אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש, שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם, א״ל וכו' ח״ו שמשה עושה דבר זה, ואפילו עושה נאמן הוא, שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא״.
משל למה הדבר דומה: לפועל חדש שנכנס לעבוד בבית המסחר של חברו. יום אחד בא אדם לקנות אצלו. אמר לו את המחיר והסכים הקונה לתת מחציתו. אמר לו הפקיד, הרי בעל הבית שילם יותר ממה שאתה רוצה ליתן. כעבור חצי שנה שב האיש לקנות דבר ושוב רצה לשלם חצי המחיר ממה שהפקיד נקב בו. השיב לו הפקיד, האמן שאנחנו שילמנו יותר ולא אמר ש'בעל הבית שילם יותר', כי ההרגל הפך אצלו לטבע שכולל גם את עצמו עם בעל הבית.
כעבור מחצית השנה, שב אותו אדם לבית המסחר ושוב ביקש לשלם מחצית מהמחיר הנדרש. השיב לו הפקיד, האמן לי שאני שילמתי יותר. אז כבר אינו מדבר אפילו בכללות, אלא כאילו כל בית המסחר שייך לו. וכי יעלה על דעת הקונה שחנות זו של הפקיד היא? אלא יודע הוא שאיש זה נאמן לבעליו, לכן אין הבדל אם שלו אם של בעל הבית, והוא כאדם העושה בתוך שלו.
בזה יובנו דברי המדרש הנ״ל, אפילו במקום שמשה אומר אני הוא שאומר, ג״כ תדעו ש"בכל ביתי נאמן הוא״, כאותו פקיד שהוא נאמן כשאומר כך. וזה מה שאמר הממונה על בית יוסף, "הוא יהיה ״לי״ עבד", כי היה איש נאמן לבעליו ואין הבדל אם אומר בשמו או בשם יוסף.
חנוכה
חנוכה מן התורה מניין?
אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם (במדבר כט, לט). אמרו בשם צדיקים, אשר בקיץ נתן ה' את כל המועדות, והניח עבור החכמים את החורף לתקן בהם מועדות והם חנוכה ופורים.
וזה נוכל לרמוז כאן בזה הפסוק, אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם – שאתם תעשו מועדות שהם על ישראל כנדר שנדרו.
לעולותיכם ולמנחותיכם – הוא חנוכה שיש בה הדלקה והנחה. לעולותיכם – הדלקה דכתיב (במדבר ח, ב) "בהעלותך את הנרות", ולמנחותיכם – לשון הנחה, וכדברי מאן דאמר הדלקה עושה מצוה, וכמאן דאמר הנחה עושה מצוה (שבת כב:).
ולנסכיכם ולשלמיכם – פורים, לנסכיכם – חייב איניש לבסומי בפוריא (מגילה ז:). וכן מתנות לאביונים, דוקא דבר מאכל ומשתה. ולשלמיכם – הוא המגילה שיש בה דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל).
בזכות חנוכה חלצה נפשי מיד אדום
שובה ה' חלצה נפשי (תהלים ו,ה). שובה ה', עולה בגימטריא נ"ר חנוכ"ה (339). שבזכות נר חנוכה שאנו מספרים תהילתך שובה אלינו וחלצה נפשנו מיד אדום. ח'לצה נ'פשי ר"ת נ'ר ח'נוכה, כלומר על ידי נר חנוכה כמו שעשית לנו נסים אז, כן תעשה עמנו היום.
חנוכה הם ניסים של לעתיד לבוא – חשמונאי אותיות משיח
אסתר סוף כל הניסים (יומא כט.). והלוא חנוכה היה לאחר מכן. אלא סוף כל הניסים אשר להם שייכות ליציאת מצרים. אבל חנוכה אין הנס שייך כלל ליציאת מצרים כי אם לגאולה העתידה שהלוה הקב"ה להם מן הניסים שעתידים להיות בימות המשיח, ולכן 'חשמונאי' אותיות משי"ח ואותיות הנותרות נ"א שעולה בגימטריא אדו"ם, דהנס נצמח מכח משיח שיחריב לעתדי לבוא את אדום.
מתתיהו מגביה את הימים
אמר הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע: ״בימי מתתיהו״ (תפילת על הניסים) – ימים שלו, היינו, שמתתיהו הגביה את הימים הללו.
חנוכה רמוזה באות האחרונה של עשרת הדברות
אמר רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע: ״פך של שמן״ – האות האחרונה של עשרת הדברות הוא אות 'ך' (מתיבת 'לרעך'). והנה אות 'כף' בהיפך אתוון (בהיפוך אותיות המילה) הוא 'פך'. והנה בעשרת הדברות יש 'תרך' אותיות כנגד תרי״ג מצוות דאורייתא וז׳ דרבנן, נמצא שבז׳ דרבנן רמוזים עשרת הדברות. והנה השכילו חז״ל באיזה אות נרמז חנוכה וראו שהאות האחרונה מן 'תרך' אותיות היא חנוכה שהוא 'כף' בהיפך אתוון 'פך'.
לאכול אווז בחנוכה
היה המנהג בבית הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ זי"ע, בקארלין ובקאזניץ לאכול אווז בחנוכה.
פסוקי הנשיאים כמניין חנוכה
שמעתי מתלמיד חכם אחד בשם הרה"ק רבי אברהם שמחה מבראנוב זי"ע, רמז מן התורה לחנוכה, שפסוקי הנשיאים יש בהם פ״ט (89) פסוקים כמניין "חנוכה" (89).
למי החותמת ולמי הפתילים
אמר הרה"ק רבי אהרן דוד מטריסק זי"ע הי״ד: כתיב (וישב לח, כה) ״למי החותמת ולמי הפתילים״. ״למי החותמת״, הוא פך שמן שמצאו מונח בחותמו של כהן גדול, ״ולמי הפתילים״, הם פתילות של נר חנוכה.
הברכה האמצעית כנגד חנוכה – רמזים נפלאים
זאת חנוכה. כבר זכרנו אשר ג' ברכות של ברכת כהנים (במדבר ו' כ"ד) הם כנגד ג' הגאולות. יברכך וישמרך, גאולת מצרים. יאר ויחנך, גאולה האמצעית שעיקרה היתה חנוכה. ישא שלום, כנגד הגאולה האחרונה.
והנה הגאולה האמצעית הוא נגד ויחנך, ולכן נקראת חנוכה. והנה אם תחשוב מן יברכך עד ויחנך תמצא ח' תבות כנגד שמונת ימי חנוכה. ולכן ניחא שיום האחרון נקרא זאת חנוכה, כי כל שמונת ימים נקראו חנוכה משום יום האחרון שנרמז במילת ויחנך.
והנה יש ל"ה אותיות מן יברכך עד ויחנך, עם הכולל ל"ו. ולכן נסדר ל"ו נרות למהדרין מן המהדרין (שבת כא:).
עוד ברמז, 'ויחנך' עולה ב' פעמים 'כי טוב' (94). וכן 'חנוכה' עם האותיות, עולה ב' פעמים 'כי טוב'.
והנה נס חנוכה היה כדי שלא תשכח התורה מישראל וניתן להם הרווחה כדי להאיר פנים בתורה, ולכן היה הנס בנרות כנגד יאר ה' פניו אליך. וזהב הארץ ההוא טוב (בראשית ב' י"ב) – אין תורה כתורת ארץ ישראל (בר"ר טז, ד), שנצלו מידי האכזרים כדי שתישאר התורה הקדושה, ולכן כי טוב הוא התורה שנשאר בקרב ישראל. ועי"ז נוושע בקרוב בב"א.
עשה לך שרף ושים אותו על נס
נחש שרף עקרב צמאון (דברים ח, טו) נחש – היינו בבל "קולה כנחש" (ירמיה מו, כב). שרף – היינו מדי שרצתה לשרוף כל ישראל ונעשה מזה נס חנוכה ומרומז בתורה "עשה לך שרף ושים אותו על נס" (במדבר כא, ח). עקרב – יון עק רב הרבה עקה היה בגלות יון עד שקם מתתיהו הכהן. צמאון – אדום שהס"מ בעצמו עובד ללא לאות ועושה מה שעושה, צמ"א עולה ס"מ והנשאר הוא הדת שלו שנקרא און, שימחה שמם מתחת השמים.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
